ע"א 2579/11 בנק הפועלים בע"מ נ. סולכור חברה לשיווק וקניות בע"מ

מונחת לפניי בקשה לסילוק הערעור שכנגד, שהוגש בגדרי ע"א 2579/11, על-הסף.

1.

המשיבה 1 הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המערער ונגד המשיבים 2 ו- 3. בתביעה נטען כי המשיבים 2 ו- 3 (עורך-דין ומשרדוֹ) נטלו לעצמם שלא כדין סכום-כסף שנגבה עבור המשיבה 1. התביעה הוגשה כאמור גם נגד המערער – בנק הפועלים בע"מ – בגין טענות הנוגעות לפעילות בחשבון שבו הופקד סכום-הכסף האמור. התביעה התקבלה הן כנגד המשיבים 2 ו- 3 הן כנגד הבנק-המערער. המערער הגיש ערעור על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי (ע"א 2579/11). גם המשיבים 2 ו- 3 הגישו ערעור (ע"א 2596/11). בשני הערעורים הגישה המשיבה 1 ערעורים שכנגד. הבנק-המערער טוען כי דין הערעור שכנגד – שהוגש בעניינו-שלו – להיות מסולק על-הסף, שכן העניינים המועלים בו אינם קשורים לנושאים שהוצבו בערעור העיקרי. המשיבה 1 הגישה תגובה לבקשה ובה היא עומדת על כשירותו של הערעור שכנגד.

2.

כלל הוא כי ערעור שכנגד צריך לתחום את עצמו לעניינים שעלו בגדרי הערעור העיקרי (ע"א 3034/94 זילברמן נ' שנפלד , פ"ד מט(2) 1 (1995)). על כן, אין בעל-דין רשאי להעלות בערעור שכנגד כל השגה לגבי פסק-הדין של הערכאה הקודמת; ניתן להעלות רק השגות שיש להן זיקה למסגרת העניינית שהותוותה בערעור העיקרי. עמד על כך בית המשפט העליון באחת הפרשות:

בעצם האפשרות להגיש ערעור שכנגד מוענקת פריבילגיה למי שיכול היה לערער בערעור ראשי ולא עשה כן, לחרוג מפרקי הזמן הקצובים לו להגיש ערעור רגיל, ופריבילגיה זו מהווה גם כעין שוט כלפי הצד שכנגד החפץ בהגשת ערעור ראשי מצידו. דין הוא שזכות זו לא תהא כלפי כל ענין שליבו של המערער שכנגד חפץ בו, אלא, בהיות הערעור שכנגד סמוך על שולחנו של הערעור העיקרי, ולשם הגשמת מטרותיו - שומה עליו שיהא באותו ענין בו עוסק הערעור העיקרי (בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א., פ"ד מה(1) 256, 263 (1990)).

הנה-כי-כן, הערעור שכנגד הוא שטר ששוברו בצדו. בגדרי הערעור שכנגד אפשר להציג טיעונים רק לגבי העילות המונחות ביסודו של הערעור העיקרי. אכן, "הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש והוא יכול, על-כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי" (בש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695, 700 (1991)).

3.

עם זאת, כפי שנפסק לא פעם, דרישת ההקבלה או הזיקה העניינית אינה דרישה דווקנית ומצמצמת. "התיבה 'אותו עניין' מתפרשת, לצורך זה, על דרך ההרחבה, ועל מנת לעמוד בדרישת המבחן המקופל בה, אין צורך שהערעור שכנגד יוגבל לנושאים המועלים בהודעת הערעור" (ע"א 8644/06 רבינוביץ נ' מולכו (לא פורסם, 24.6.2007)). הערעור שכנגד עשוי אפוא לעסוק גם בנושאים שלא הועלו במסגרת הערעור העיקרי:

אין פירושו של דבר שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי אלא יכול והערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור לאותו עניין. מאידך גיסא, ערעור שכנגד אינו יכול להיות מופנה, למשל, נגד בעל דין שלא ערער או נגד הכרעה בעניין נוסף שצורף לדיון בבית משפט קמא (כגון במסגרת איחוד הדיון בתיקים), ואינו מועלה בערעור הראשי (עניין אוזן הנ"ל, בעמ' 700).

אם כן, נדרשת זיקה עניינית, אך לא זהות בנושאים. "הערעור שכנגד" – כך נפסק – "אינו בבואה של הערעור העיקרי. אפשר שהערעור שכנגד יתייחס לכל עניין העומד ביסודו של הערעור ושזור עמו" (ע"א 41/99 גריזולין יצור ושיווק שמנים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 12.6.2001)). כדבריה של כבוד השופטת ד' דורנר: "בין ערעור עיקרי ובין ערעור-שכנגד חייבת להיות זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה. ערעור-שכנגד, מעצם טיבו וטבעו מוגש על-ידי צד, לאחר שהוגש כנגדו ערעור, וכתגובה לו. מכאן, שעליו לנבוע מאותו ערעור עיקרי שהוגש, ולעסוק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני ערכאת הערעור, או למצער, בעניינים הקשורים להם" (רע"א 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח נ' תעשיות קסריה פולימרים (לא פורסם, 7.12.1999)). באותה רוח הוטעם כי במקום שבו קיים ספק באשר לאפשרות הגשתו של ערעור שכנגד, פועל הספק לטובת אי-מחיקתו של ההליך:

ספק בנוגע לזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין הערעור צריך לפעול לטובת אותו בעל דין, שביקש לשים קץ לסכסוך על ידי אי-הגשת הערעור, כדי לאפשר לו להגיש את הערעור שכנגד, על אף שבמקרה הרגיל המקום ההולם להעלאת טענותיו הוא במסגרת ערעור עצמאי (עניין אוזן הנ"ל, בעמ' 704).

4.

ומן הכלל – לענייננו-אנו: הבנק-המערער משיג בערעורו על שנמצא חב כלפי המשיבה 1. טענותיו העיקריות הן כי לא היה מקום לייחס לו התנהלות רשלנית, וכן לא היה מקום לדחות את ההודעה לצד שלישי ששיגר למשיבים 2 ו-3. המשיבה 1 הגישה, כאמור, ערעור שכנגד. בערעור שכנגד עותרת המשיבה 1 להגדיל את סכום ההוצאות ושכר הטרחה שנפסק בבית המשפט קמא, וכן לחייב את הבנק-המערער בתשלום סכומים נוספים בגין הוצאות ונזקים כאלה ואחרים (כולל פיצוי עונשי). האם מתקיימת זיקה עניינית מספקת בין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד?

5.

אפתח בסוגיית הוצאות המשפט ושכר הטרחה. במענה לטענה שהעלתה המשיבה 1, אציין כי לא שוכנעתי שהאמור בסעיף 97 לערעור העיקרי מהווה השגה מטעם הבנק המכוונת ישירות לנושא ההוצאות שנפסקו בבית המשפט המחוזי. מכל מקום, נראה כי אין היום תשובה חד-משמעית לגבי השאלה אם אפשר להגיש ערעור שכנגד לגבי פסיקת הוצאות, במקום שבו הערעור העיקרי אינו כולל השגה בעניין זה. בפסיקה נשמעו כמה דעות בסוגיה זו (ראו פסק-הדין בע"א 2792/03 יצהרי נ' אימפורט (טרם פורסם, 14.12.2006), ופסיקה נוספת שהוזכרה שם וכן בתגובת המשיבה 1). על רקע זה קבעה כבוד הרשמת ג' לוין – כשבאה השאלה לפניה – כי "נוכח העמימות הקיימת בסוגיה, המקום לברר את השאלה האם הערעור שכנגד הוגש כדין הוא במסגרת הדיון בערעור ובערעור שכנגד לגופם, לפני הרכב השופטים, ואין מקום להידרש לה בהליכים המקדמיים שלפניי. למשיבים נתונה כמובן הזכות להעלותה בסיכומים ובהשלמת הטיעון בעל-פה" (ע"א 2734/09 פיוטרקובסקי נ' ארנון

(לא פורסם, 24.12.2009)). סבורני כי הדברים יפים גם למקרה שלפניי.

6.

אשר לסוגיית הפיצוי הנוסף (בסך של מיליון ₪), סבורני כי אין מקום לסילוק הערעור שכנגד על-הסף. הכלל הוא כי קביעת האחריות וקביעת הפיצוי הן שתי סוגיות השייכות לאותו עניין, ועל כן, במקום שבו מוגש ערעור באחת הסוגיות, יכול הערעור שכנגד לעסוק בסוגיה השנייה (ראו למשל עניין אוזן הנ"ל). בענייננו, הערעור העיקרי של הבנק מבקש לשמוט את הקרקע מתחת לפסק-הדין כולו, ובמיוחד בכל הנוגע לחיובו של הבנק. בנסיבות אלה, בהביאי בחשבון את הפסיקה ואת המדיניות השיפוטית המרחיבה שצוינה לעיל, ולאחר שבחנתי את טענותיהם של הצדדים – באתי לכלל מסקנה כי המשיבה 1 רשאית הייתה להעלות בגדרי הערעור שכנגד השגות לגבי אי-פסיקת פיצוי בגין נזקים והפסדים מסוימים.

7.

סיכומם של דברים: לא ראיתי לנכון להורות על סילוק הערעור שכנגד על-הסף, זאת בכפוף לאמור בפסקה 5 לעיל. בנסיבות העניין ונוכח המסקנה שאליה הגעתי, יישא הבנק-המערער בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבה 1 בסכום של 2,000 ₪. המזכירות מתבקשת לתייק החלטה זו בתיקי השופטים.