פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 6947/99
בפני: כבוד
השופטת ד' דורנר
המערערים: 1.
קו-לו עבודות בנין ופיתוח בע"מ
2.
תמיר קוזלובסקי
נ
ג ד
המשיבה: תעשיות
קסריה פולימרים (1992) בע"מ
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי
בבאר-שבע
מיום 16.9.99 בבש"א 2234/99
שניתנה
על-ידי כבוד סגן-הנשיא י' פלפל
וכבוד
השופטים נ' הנדל ור' יפה-כ"ץ
החלטה
בין המערערת 1 (להלן: המזמינה) ובין המשיבה (להלן: הקבלן) נערך הסכם, לפיו יבנה הקבלן עבור המזמינה גג למבנה שבנתה, והתמורה לעבודתו תשולם לו לאחר השלמת הבנייה.
הקבלן תבע את המזמינה בבית-משפט השלום בגין אי-תשלום התמורה במועד. המזמינה הגישה תביעה-שכנגד, בה טענה כי הקבלן לא מילא אחר התחייבויותיו בהסכם, וכי יש לקזז מתביעתו את הפיצויים המגיעים לה בגין הנזקים שגרם לה. בית-משפט השלום דחה את תביעת הקבלן, בקובעו כי הבנייה טרם הושלמה, ומכאן שמועד התשלום טרם הגיע. התביעה-שכנגד אף היא נדחתה על-ידי בית-משפט השלום, וזאת כיוון שהמזמינה לא הוכיחה את טענת הקיזוז.
הקבלן ערער על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי, ובערעורו טען כנגד קביעת בית-משפט השלום, לפיה בניית הגג טרם הושלמה. המזמינה הגישה ערעור-שכנגד, בגדרו טענה כי בית-משפט השלום דחה את התביעה שכנגד שהגישה מבלי לנמק את הדחייה.
הקבלן הגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה לדחיית הערעור-שכנגד על-הסף, וזאת כיוון שהערעור שכנגד אינו עוסק בנושאים בהם עוסק הערעור העיקרי. בית-המשפט המחוזי (סגן-הנשיא יהושע פלפל והשופטים ניל הנדל ורויטל יפה-כ"ץ) קיבל את הבקשה, בקובעו כי המזמינה צריכה הייתה להגיש ערעור עצמאי ולא ערעור-שכנגד.
על החלטה זו הגישה המזמינה בקשת רשות לערער, בגדרה היא טוענת, כי אין הכרח שנושא הערעור-שכנגד יעסוק באותם נושאים בהם דן הערעור העיקרי.
טענה זו אין בידי לקבל. בין ערעור עיקרי ובין ערעור-שכנגד חייבת להיות זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה. ערעור-שכנגד, מעצם טיבו וטבעו מוגש על-ידי צד, לאחר שהוגש כנגדו ערעור, וכתגובה לו. מכאן, שעליו לנבוע מאותו ערעור עיקרי שהוגש, ולעסוק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני ערכאת הערעור, או למצער, בעניינים הקשורים להם. לעניין זה, ראו ע"א 584/89 יעד אלקטריק נ' טלמכניק, פ"ד מה(1) 256, בע' 263-261 ובש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן, פ"ד מה(5) 695, בע' 702.
בין הערעור שהגיש הקבלן ובין הערעור-שכנגד אותו הגישה המזמינה אין כל קשר או זיקה שהם. גם בית-משפט השלום, בפסק-דינו, דן בכל אחת מהתביעות בנפרד, מבלי להצביע על קשר כלשהו בין טענות הקבלן בתביעתו ובין טענות המזמינה בתביעתה-שכנגד. המזמינה צריכה הייתה להעלות טענותיה הערעוריות במסגרת ערעור עצמאי, ולא להמתין עד אשר יוגש ערעור על-ידי הקבלן ולהגיש ערעור-שכנגד בנושא שכלל אינו קשור לערעורו של הקבלן.
לאור כל האמור לעיל, בקשת הרשות לערער נדחית.
המבקשים ישלמו למשיבה סך של 10,000 ש"ח הוצאות משפט.
ניתנה היום, כ"ז בכסלו תש"ס
(7.12.99).
ש
ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
COURT