ע"א 1228/08 מולרם מערכות שינוי והרמה נ. ביטוח חקלאי אגודה שיתופית בע"מ

לפניי בקשה למחיקה על הסף של הערעור שכנגד.

1.הערעור העיקרי שבכותרת מופנה כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בתביעה לפיצוי כספי ולשיבוב שהגישו משיבות 1 ו-2 נגד המערערות (להלן – מולרם),

בגין נזקים שנגרמו עקב שברים מיכאניים במכונה שרכשה משיבה 2 (להלן – חופית) ממולרם. התביעה הוגשה גם נגד משיבה 3 (להלן – עילית), חברת ביטוח אשר ביטחה את מולרם. בית המשפט המחוזי פסק כי מולרם התרשלה בתכנון המכונה וכי היא נושאת באחריות בעוולת הרשלנות כלפי משיבות 1 ו-2. מולרם חויבה לפצות את המשיבות 1 ו-2 הן בשל נזקים ישירים שנגרמו לזרועות המכונה והן בשל נזקים עקפים בגין אובדן רווחם. אשר לעילית, נפסק כי משיבות 1 ו-2 זנחו את טענותיהן כלפיה ולפיכך נדחתה התביעה נגדה. במסגרת פסק הדין נדונה גם חבותם של צדדים שלישיים, נגדם הגישו מולרם הודעת צד ג'. הודעת צד ג' נגד עילית נדחתה בנימוק כי בפוליסת הביטוח נשלל כיסוי ביטוחי לנזקים מהסוג שאירעו במקרה דנן. גם הודעת צד ג' נגד משיבים 4, 6, 7 נדחתה. הודעת צד ג' נגד משיב 5 נמחקה בהסכמה. ההליך נגד משיבה 8 הופסק עקב פירוקה, כאשר משיבה 8 הוחלפה במשיבה 9, אריה חברה לביטוח בע"מ (להלן – חברת אריה).

הודעת צד ג' נגד חברת אריה התקבלה, כאשר החבות התבססה על היותה מבטחת של משיבה 8, שסיפקה למולרם הנחיות בקשר לבניית המכונה. בית המשפט מצא כי משיבה 8 הפרה את חובת הזהירות כלפי מולרם, אך מאחר שגם מולרם תרמה לנזק, נקבע כי משיבה 8 נושאת ב- 50% משיעור הנזק. מאחר שחברת אריה באה בנעלי משיבה 8, היא חויבה לשלם למולרם 50% מסכום הפיצוי למשיבות 1 ו-2.

2.

הערעור הוגש על ידי מולרם נגד משיבים 1 -4 בעוד משיבים 5 -9 צוינו בכותרתו כמשיבים פורמליים בלבד. הערעור כוון נגד קביעות בית המשפט המחוזי הקשורות בתביעה נגד עילית ונגד משיב 4, שהינו סוכן הביטוח, וכן נגד קביעות הקשורות בהיקף הנזק שנגרם לחופית. הובהר בהודעת הערעור כי הערעור אינו מכוון נגד משיבים 5 – 7. צוין כי הוא אינו מכוון גם נגד משיבה 8 ונגד חברת אריה, אולם הובהר כי אם חברת אריה תערער גם היא על פסק הדין, שומרות מולרם על זכותן לערער על פסק הדין שניתן בהודעה לצד שלישי נגד חברת אריה, במסגרת ערעור שכנגד.

3.

לאחר הגשת הערעור הגישה חברת אריה (ביום 13.3.2008) הודעת ערעור שכנגד נגד מולרם. נטען בו כי היה על בית המשפט לדחות במלואה את ההודעה לצד ג' נגד חברת אריה, תוך חיוב מולרם במלוא הפיצוי שנקבע בפסק הדין לטובת משיבות 1 ו-2. הובהר כי הערעור שכנגד מופנה נגד מולרם בלבד ובית המשפט התבקש להכריז על יתר המשיבים כמשיבים פורמאליים. בערעור שכנגד נטען כי אין מקום לייחס למשיבה 8 חבות בנזיקין ומולרם צריכות לשאת באחריות המלאה והמוחלטת לנזקי משיבות 1 ו-2. בנוסף נטען כי פוליסת הביטוח של חברת אריה אינה מכסה את החבות המיוחסת למשיבה 8.

4.

בעקבות זאת הגישו מולרם בקשה למחוק על הסף את הערעור שכנגד. נטען בה כי הערעור שהגישו מולרם אינו מתייחס כלל לפסיקה של בית המשפט המחוזי בהודעה לצד שלישי. מכאן שהערעור שכנגד חורג מן המוחלקת המועלית בערעור המקורי. מולרם, מצידן, השלימו במפורש עם הפסיקה בהודעה לצד שלישי נגד חברת אריה ואף הצהירו כי למקרה שחברת אריה תערער הן שומרות על זכותן להגיש ערעור שכנגד.

5.

חברת אריה בתגובה טוענת כי הואיל ובערעור העיקרי מעלות מולרם טענות הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק, זכאית חברת אריה להגיש ערעור שכנגד מטעמה לעניין סוגיות אלה. במסגרת הערעור סוגיית החבות בנזיקין נטענה מפורשת ומכאן שהערעור שכנגד בשאלת החבות של אריה הוגש כדין. אריה מוסיפה וטוענת כי הערעור עלול להשפיע לרעה על מצבה. היות והיא נכנסה בנעלי משיבה 8 והיא נושאת בחבותה, ככל שתנוקה מולרם מחברות ההפטר שתקבל יכול ויבוא על חשבון משיבה 8, וחברת אריה היא זו שתשא באחריות בפועל. בתגובה שהגישו מולרם נטען כי חברת אריה אינה יכולה להיות ניזוקה כלל אם הערעור יתקבל. נהפוך הוא: ככל שהערעור יתקבל תצא גם אריה נשכרת, שכן החיוב בו חויבה יבוטל או יוקטן.

6.

הכלל בעניין ערעור-שכנגד הוא כי "דינו כדין ערעור רק לצורך אותו עניין שהוא נושא הערעור ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך עניין אחר ושונה הימנו, שנידון אף הוא בדרגה הראשונה" (יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 846 (מהדורה שביעית בעריכת דר' שלמה לוין, 1995; להלן - זוסמן). בהקשר זה כתב כב' הנשיא מ' שמגר כי:

"הערעור שכנגד - שפניו לשינויה של ההכרעה - שונה מהודעת הערעור הרגילה; זו האחרונה יכולה להיות מופנית נגד כל שנפסק בבית משפט קמא, מבחינת התוצאה או מבחינת ההנמקה. הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי. אין פירושו של דבר שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי אלא יכול והערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור לאותו עניין. מאידך גיסא, ערעור שכנגד אינו יכול להיות מופנה, למשל, נגד בעל דין שלא ערער או נגד הכרעה בעניין נוסף שצורף לדיון בבית משפט קמא (כגון במסגרת איחוד הדיון בתיקים), ואינו מועלה בערעור הראשי" (בש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695, 700).

7.

אכן, הלכה מושרשת היא כי חייבת להתקיים זיקה כלשהי בין ערעור עיקרי ובין ערעור שכנגד. "ערעור שכנגד, מעצם טיבו וטבעו, מוגש על-ידי צד, לאחר שהוגש כנגד ערעור, וכתגובה לו. מכאן, שעליו לנבוע מאותו ערעור עיקרי שהוגש, ולעסוק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני ערכאת הערעור, או למצער, בעניינים הקשורים להם" (רע"א 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח נ' תעשיות קסריה פולימרים (לא פורסם, 7.12.1999); ראו גם, בש"א 3868/90 יעד אלקטריק נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א. , פ"ד מה(1) 256).

הלכה זו נובעת מן הרעיון המונח ביסוד סדר הדין של ערעור-שכנגד. האפשרות להגיש ערעור-שכנגד מעניקה יתרון דיוני למי שיכול היה לערער בערעור ראשי ולא עשה כן, בכך שהיא מאפשרת לו לחרוג מפרקי הזמן הקצובים להגשת ערעור רגיל. פריבילגיה זו מהווה כעין שוט כלפי הצד שכנגד, החפץ בהגשת ערעור ראשי מצידו. לראציונל זה אין נפקות ככל שמ דובר בערעור שכנגד בעניין שונה מהערעור העיקרי. עמד על כך השופט ש' לוין באחת הפרשות:

"הרעיון העומד בבסיס ההלכות האלו הוא שבעל דין אשר השלים עם פסק הדין שניתן נגדו, יוכל לחזור בו, אפילו חלפה תקופת הערעור, אם יריבו בחר לפתוח את הפרשה שנית בדרגת ערעור, וכך עשוי להיווצר מלכתחילה תמריץ להניע בעל דין, שמלוא מבוקשו לא ניתן לו בערכאה הראשונה, לשקול אם הגשת הערעור כדאית לו; אך אין צידוק להרחיב את תחולת הרעיון גם למקרים שבהם נשואי הערעור והערעור שכנגד הם עניינים שונים זה מזה" (בש"א 6732/94 זילברמן נ' לוריג (לא פורסם, 29.1.1995).

אמנם, הדרישה בדבר "אותו עניין" מתפרשת על דרך ההרחבה, ונפסק כי על מנת לעמוד בה אין צורך שהערעור-שכנגד יוגבל לנושאים המועלים בהודעת הערעור (ראו, למשל, ע"א 2124/00 עזבון חיננזון נ' עיזבון טמיר (לא פורסם, 30.10.00). אך עדיין צריכה להתקיים זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה, בין הערעור העיקרי לבין הערעור-שכנגד. מכאן נגזר גם הכלל כי ערעור שכנגד יכול להגיש רק מי שנגדו הוגש ערעור ובעל דין אשר נגדו לא הוגש ערעור ממילא גם לא יכול להגיש ערעור שכנגד (בש"א 1026/92 ברנע נ' אליהו חברת לביטוח (לא פורסם, 9.4.1992).

8.

יישומם של כללים ואמות מידה אלה על המקרה שלפניי מוביל למסקנה כי הערעור שכנגד הוגש שלא כדין ודינו להימחק מן הרישום. הערעור העיקרי הוגש על ידי מולרם נגד משיבים 1 – 4 בלבד. יתר המשיבים, לרבות חברת אריה, צורפו כמשיבים פורמליים, בהתאם לתקנה 424 המחייבת לצרף לערעור כל מי שהיה בעל דין בבית המשפט קמא. הערעור אינו מופנה נגד חברת אריה, לא מבחינה צורנית ולא מבחינה מהותית. מולרם הבהירו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי ערעורן אינו כולל כל טענה או דרישה הקשורה עם חברת אריה. הערעור מופנה כנגד הקביעות הקשורות במבטחת של מולרם (עילית) ובהיקף הנזק. הדברים אינם נוגעים במישרין לחברת אריה. בעניינה של חברת אריה השלימו מולרם עם פסיקת בית המשפט בהודעה לצד שלישי, ובחרו שלא לערער. על כן לא ניתן להגיש ערעור שכנגד בעניינים הנוגעים ליחסים בין מולרם לבין חברת אריה, שהתבררו במסגרת ההודעה לצד ג'. נמצא, כי הערעור-שכנגד הוגש על ידי בעל דין שכלל אינו משיב מהותי בערעור וכבר מטעם זה דינו להימחק. בנוסף, עניינו של הערעור העיקרי ועניינו של הערעור שכנגד שונים בתכלית השינוי.

9.

אציין, כי אין בידי לקבל את טענת חברת אריה כי הערעור עלול להשפיע לרעה על מצבה. אמנם לצד שלישי יש עניין לא רק במערכת היחסים המשפטית בינו לבין הנתבע, אלא גם במערכת היחסים בין התובע לנתבע. אולם הדברים נכונים ככל שהגשת הערעור עשויה להגדיל את חבות הנתבע ולא להקטינה. שהרי אם נדחית תביעת התובע (או מתקבל ערעורו של הנתבע), ממילא יהא גם הצד השלישי פטור מתביעת השיפוי. במקרה דנן, חברת אריה לא יכולה להיפגע מקבלת הערעור של מולרם. אמנם מולרם טוענות בערעורן כי יש לפטור אותן לחלוטין מאחריות בנזיקין. אולם אם תופטרנה מולרם מאחריות, לא יהיה בכך כדי לפגוע בחברת אריה. חבותה של אריה כצד שלישי נגזרת מחבותן של מולרם, הנתבעות בתביעה, ואם אלה יופטרו תתבטל מאליה גם חבותה של אריה.

התוצאה היא כי אני מורה על מחיקת הערעור שכנגד מן הרישום. חברת אריה – המערערת שכנגד - תישא בשכר טרחת עורך דין של המערערים בגין בקשה זו בסך של 5,000 ₪.