פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
8285/11 - ו'
וערעור שכנגד
לפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המערערים:
1.
FORTINET INC
2. דיויד ממן
נ ג ד
המשיבה:
אבנט תקשורת בע"מ
בקשה לסילוק על הסף של הערעור שכנגד
החלטה
לפניי בקשת המערערים להורות על סילוק על הסף של הערעור שכנגד שהגישה המשיבה בהליך שבכותרת. המשיבה מתנגדת לבקשה.
1.
נקודת המוצא לבחינת הבקשה שלפניי היא כי דרישת הזיקה המהותית בין הערעור העיקרי לערעור שכנגד פורשה בפסיקה באופן מרחיב. נקבע כי: "בין ערעור עיקרי ובין ערעור-שכנגד חייבת להיות זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה . ערעור-שכנגד, מעצם טיבו וטבעו מוגש על-ידי צד, לאחר שהוגש כנגדו ערעור, וכתגובה לו. מכאן, שעליו לנבוע מאותו ערעור עיקרי שהוגש, ולעסוק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני ערכאת הערעור, או למצער, בעניינים הקשורים להם " (דברי כב' השופטת דורנר ברע"א 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח נ' תעשיות קסריה פולימרים (לא פורסם, 7.12.1999); ההדגשה הוספה – ד.כ.ל). באותה רוח נאמר בפסיקה כי מקום בו קיים ספק בנוגע לזיקה המהותית שבין הערעור שכנגד לערעור העיקרי, פועל הספק לטובת אי-מחיקתו של הליך הערעור שכנגד (ראו: דברי כב' הנשיא שמגר בבש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695, 704 (1991)). נראה כי עמדה זו נובעת מחשיבותן של זכות הגישה לערכאות וזכות הערעור, כמו גם מהתכלית המונחת בבסיס המוסד הדיוני של הערעור שכנגד, לאפשר לבעל-דין להימנע מהמשך התדיינות על-ידי אי הגשת ערעור מטעמו, כל עוד לא הוגש ערעור כנגדו. לצד השיקולים האמורים, ראוי לזכור כי הערעור שכנגד מאפשר למגישו לחרוג מפרקי הזמן הקצובים להגשת ערעור רגיל, ולפיכך אין לרוקן מתוכן את דרישת הזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין הערעור העיקרי. האיזון בין שיקולים אלה צריך להיבחן בכל מקרה לגופו.
2.
במקרה דנן, נחה דעתי כי דרישת הזיקה המהותית בין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד, מתקיימת. הערעור העיקרי מטעמם של המערערים מתמקד בשלושה נושאים עיקריים: משך תקופת ההודעה המוקדמת; ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבה; וכן אי פסיקת הוצאות לטובת המערערים. הערעור שכנגד מטעמה של המשיבה נסוב על שיעור הפיצויים שנפסקו לטובתה בגין תקופת ההודעה המוקדמת. יוצא כי הן הערעור העיקרי והן הערעור שכנגד עוסקים בהיקף כזה או אחר בסוגית הפיצוי בגין תקופת ההודעה המוקדמת: הערעור העיקרי מתמקד בשאלת משכה של התקופה האמורה - שאלה שהיא בעלת השלכה מהותית על הפיצויים שהמערערים חויבו לשלם למשיבה בגין אותה תקופה. הערעור שכנגד מתמקד בשאלת שיעור הפיצוי בגין תקופת ההודעה המוקדמת, בשל ראשי נזק נוספים שתבעה המשיבה (כך עולה מפסקאות 21 עד 22 לכתב הערעור-שכנגד אליהן הפנתה המשיבה בתגובתה). במובן זה, הערעור העיקרי והערעור שכנגד מתכנסים תחת מסגרת עניינית אחת. בשים לב לפרשנות הפסיקתית המרחיבה, הזיקה ביניהם מספקת (ראו והשוו: ע"א 2758/06 וילמובסקי נ' שרביב בע"מ (לא פורסם, 16.7.2006)). לפיכך, דין הבקשה למחיקת הערעור שכנגד על הסף להידחות.
3.
בסיום הדברים יוער כי המשיבה טענה בתגובתה כי "...הערעור שכנגד מתייחס אך ורק לסכום הפיצויים שנפסק לטובת אבנט [המשיבה] בגין תקופה של 12 חודשים מיום סיום הסכם ההפצה, היא גם תקופת ההודעה המוקדמת שנפסקה ע"י בית המשפט קמא". אודה כי מנוסח הודעת הערעור שכנגד, כשהיא לעצמה, קשה היה להבין באופן ברור כי זו עמדת המשיבה. הדבר אמנם נאמר בפיסקאות 21-22 לכתב הערעור שכנגד, אולם לא צוין בבירור בפתח כתב הערעור שכנגד ו/או בסופו. לפיכך, אני רואה להורות למשיבה להגיש כתב ערעור שכנגד מתוקן במסגרתו תובהר עמדתה האמורה.
4.
סיכומם של דברים - אני מחליטה כדלקמן:
א.
הבקשה למחיקת הערעור שכנגד על הסף נדחית.
ב.
המשיבה תגיש תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו כתב ערעור שכנגד מתוקן כאמור בפסקה 3 לעיל. המזכירות תוציא את כתב הערעור שכנגד המקורי מתיקי השופטים ותעבירו לתיק העזר.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ה' בשבט תשע"ב
(29.1.2012).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת