פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
8285/11 - ד'
וערעור שכנגד
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המערערים:
1.
FORTINET INC
2. דיויד ממן
נ ג ד
המשיבה:
אבנט תקשורת בע"מ
בקשה למחיקת ההליך על-הסף
החלטה
מונחת לפניי בקשה מטעם המשיבה (המערערת שכנגד) לסילוק הערעור על-הסף מחמת איחור בהגשתו. איני רואה צורך להידרש לכלל הטענות מכאן ומכאן. טעם הדבר הוא שלא שוכנעתי כי הערעור הוגש באיחור, ולכן דין הבקשה להידחות.
המערערים טוענים כי פסק-הדין של בית המשפט המחוזי הומצא להם ביום 19.9.2011, והם מצרפים אישור של דואר ישראל בעניין זה. יצוין כי גם בפתח הודעת הערעור ננקב תאריך זה, אם כי, ככל הנראה בשל טעות סופר, נרשם שההמצאה הייתה "למשיבה". המשיבים מבססים את טענתם בדבר איחור בהגשת הערעור על הטענה כי ביום 14.9.2011 הם פנו לבא-כוח המערערים במכתב אשר לו צורף העמוד האחרון של פסק-הדין. אולם ברור כי משלוח העמוד האחרון של פסק-דין אינו מהווה המצאה כדין של פסק-הדין כולו (וכאן אף מדובר בפסק-דין ארוך), ואין בו כדי להזניק את מרוץ הזמן להגשת ערעור. אמת, קיימת אפשרות לחרוג מכלל ההמצאה ולהתבסס על מועד הידיעה, אך זאת רק בנסיבות מיוחדות שבהן קיים השתק או חוסר תום-לב דיוני (ראו רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם, 8.7.2007); רע"א 4577/09 חסון נ' י.ש יגדל - חברה לבנין והשקעות בע"מ (טרם פורסם, 4.8.2009); עע"ם 9680/10 בלעוס נ' מועצה מקומית מג'אר (לא פורסם, 21.2.2011)). נסיבות כאלה אינן מתקיימות במקרה שלפניי. גם הטענה הנוספת של המשיבה – כי פסק-הדין הומצא לידיה (בפקסימיליה) ביום 12.9.2011 ומכאן יש להניח שהומצא גם לידי המערערים באותו מועד – היא בבחינת השערה גרידא שאין בה כדי לבסס ממצא שלפיו פסק-הדין הומצא עובר לתאריך המצוין על-ידי המערערים, לאמור: 19.9.2011 (וזאת מעבר לעובדה שמדובר במסמך שאורכו למעלה מעשרה עמודים).
הבקשה נדחית. המשיבה תישא בשכר טרחת עורך-הדין של המערערים בגין הבקשה שלפניי בסך של 2,000 ₪.
ניתנה היום, כ"ד בטבת תשע"ב (19.1.2012).
גיא שני
ר ש ם