רע"א 11286/05 אריק זמיר נ. בנק לאומי למשכנתאות בע''מ

1.

בהחלטתי מיום 8.7.07 קבעתי כי ההליך שבכותרת הוגש באיחור, שכן יש למנות את המועד להגשתו מעת ידיעת המבקש, קרי משעה שהגיש את בקשתו לעיכוב הביצוע ביום 20.9.05. בהחלטתי הנזכרת, אפשרתי למבקש להגיש בקשה להארכת מועד. מכאן הבקשה שלפניי. בבקשה נטען כי בין 1.9.05 ועד 31.10.05 לא תפקד המבקש בשל בעיה רפואית ואשפוזים. לבקשה צורף תצהיר ותעודת רופא מיום 28.2.06, ובה נרשם כי המבקש טופל לאחר תאונת דרכים ונפגע בין היתר במרכז שווי המשקל "במצב ללא תפקוד תוך התעלפויות ואשפוזים... בתקופת 1.9.05 ועד 21.10.05".

2.

המשיבים מתנגדים לבקשה, לטענתם המבקש לא הראה כל טעם מיוחד לאיחורו. איחורו של המבקש ניכר, ועומד על 47 ימים. מיום בו חזר המבקש לתפקוד, לפי טענתו (31.10.05) עברו עוד 36 ימים להם לא מביא המבקש צידוק, ובודאי שלא "טעם מיוחד". עוד נטען, כי המבקש יכול היה לפעול גם בתקופת מחלתו, וזאת על ידי בא-כוחו. בנוסף, מצבו הרפואי הנטען לא מנע ממנו להתייצב לדין ביום 20.9.06, והדבר מעיד בעדו (או ליתר דיוק, נגדו). לבסוף, סיכויי ההליך אינם טובים, כפי שנקבע עוד בהחלטת כבוד הרשמת ש' ליבוביץ מיום 6.9.06. לעניין הערבון, כמו גם אי ההתייחסות לבקשה לעיכוב ביצוע (החלטה מיום 13.2.07).

3.

לאחר עיון בחומר שבלפניי, נחה דעתי כי דין הבקשה להארכת המועד להידחות. גם אם אניח כי מצבו הרפואי של המבקש עד ליום 31.10.05 היה כנטען, וספק בעיני אם יש מקום להנחה מעין זו מן הטעמים שבתגובת המשיבים, הרי שעדיין לא נמצא לפני הסבר מספיק לאיחור הנוסף למן מועד זה, קרי מיום 31.10.05 ועד ליום הגשת ההליך שבכותרת (6.12.06). המדובר באיחור משמעותי וניכר, וכשהוא מצטבר לימים בהם טען המבקש לאי תפקוד, לא ניתן לראות בהסדריו של העונש משום "טעם מיוחד". מקובלת עלי טענת המשיבים לפיה קמה להם "מעין חסינות" באשר לסופיות ההליך. במצב דברים זה, ובשים לב לסיכויים הבעייתיים של ההליך, יש לדחות את הבקשה להארכת מועד, וכך אני מורה.

4.

התוצאה היא, כי ההליך שבכותרת ימחק, בשים לב למועד הגשת הבקשה למחיקתו מטעם המשיב, לא מצאתי לעשות צו להוצאות בגין בקשה זו.