בש"א 5158/17 עמיר אלוני נ. נפתלי ס.פ טורס בע"מ

1.לפניי השגה על מזכירות בית המשפט אשר ביום 26.6.2017 דחתה מן המרשם, מחמת איחור בהגשתו, ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 30.4.2017 (ת"א 51935-11-15). לחלופין עותר המבקש לקבלת ארכה להגשת הערעור. המשיבים מתנגדים.

2.המבקש טוען כי פסק הדין לא הומצא לו באף אחת מדרכי ההמצאה הקבועות בדין. עם זאת, אין חולק כי באת כוחו של המבקש, עו"ד בניון, צפתה בפסק הדין באמצעות מערכת "נט המשפט" עוד ביום נתינתו (30.4.2017, כאמור לעיל). בשל מות אמו של המבקש, מסרה עו"ד בניון את פסק הדין לידי המבקש רק עשרה ימים לאחר מכן, ביום 10.5.2017. המבקש החליט להגיש ערעור על פסק הדין, וביום 25.6.2017 הגיע שליח למזכירות בית המשפט על מנת להגיש את כתב הערעור. המזכירות סירבה לקבל את הערעור לרישום מחמת איחור בהגשתו. למחרת היום - 26.6.2017 - נעשה ניסיון נוסף להגשת הערעור, ואף הוא הסתיים בדחיית הערעור מן המרשם. מכאן ההליך שלפניי. לטענת המבקש, נוכח השתלשלות האירועים האמורה יש לקבוע כי הערעור הוגש במועד ולקבלו לרישום. לחלופין עותר המבקש לקבלת ארכה להגשת הערעור.

3.המשיבים, מצדם, טוענים כי המבקש לא פרש בבקשתו את מלוא הפרטים הרלוונטיים לעניין. בין היתר הדגישו כי עוד ביום 7.5.2017 המציאה באת כוחם את פסק הדין לעו"ד בניון וביקשה לקבל את מספר חשבון הבנק של המבקש על מנת להעביר לו את הסכום שנפסק לטובתו. באותו היום השיבה עו"ד בניון כי יש להמתין עם ההעברה שכן בכוונת המבקש להגיש הליך ערעורי על פסק הדין "השבוע". מכאן לומדים המשיבים כי בניגוד לנטען על ידי המבקש, קיבל לידיו את פסק הדין לפני יום 10.5.2017. עוד הם מציינים כי ביום 18.6.2017 הודיעה עו"ד בניון לבאת כוחם כי הערעור הוגש באותו היום, דבר אשר התברר כבלתי נכון.

המשיבים מוסיפים וטוענים כי משמדובר בפסק דין קצרצר אשר ניתן על דרך הפשרה (מכוח סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), "... אין מקום ל'דקדוקי עניות' באשר להמצאת הפסק" ו-"...די ב'ידיעה' לבדה על סכום הפסק". נוכח האמור, ובשים לב גם לסיכוייו הנמוכים של הערעור, סבורים המשיבים כי אין מקום לקבלת הערעור לרישום. אוסיף ואציין כי בתגובה לתשובת המשיבים הבהיר המבקש כי עו"ד בניון אמנם הודיעה לו טלפונית על תוצאות פסק הדין עובר ליום 10.5.2017, אך עותק מפסק הדין נמסר לו רק ביום 10.5.2017.

4.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין ההשגה להתקבל, היינו - כי יש לקבוע שבעת הגשת הערעור טרם חלף המועד להגשתו ועל כן היה על המזכירות לקבלו לרישום. נוכח תוצאה זו איני נדרש לבקשתו החלופית של המבקש לקבלת ארכה להגשת הערעור.

5.כאמור לעיל, אין חולק כי עו"ד בניון צפתה בפסק הדין באמצעות מערכת "נט המשפט" ביום 30.4.2017. ואולם כידוע, צפייה כזו הנעשית ביוזמת בעל הדין אינה מהווה, כשלעצמה, המצאה כדין (ע"א 3693/15 לנגוצקי נ' רציו חיפושי נפט שותפות מוגבלת (5.11.2015); בש"א 4825/16 פלונית נ' פלוני

(7.9.2016); ע"ר (ארצי) 47788-12-15 עמישב שרותים בע"מ נ' מוסט (21.11.2016). להוראות הדין בעניין המצאה אלקטרונית ראו, תקנה 497ג' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )). גם שליחת פסק הדין לעו"ד בניון באמצעות הדואר האלקטרוני, אשר בוצעה על ידי באת כוח המשיבים ביום 7.5.2017, אינה נחשבת המצאה כדין (ויצוין כי בדיקה במערכת "נט המשפט" מעלה שכתובת הדואר האלקטרוני של עו"ד בניון אינה מוזנת במערכת). בנסיבות אלה, ונוכח טענת המבקש אשר לא נסתרה ולפיה לא בוצעה המצאה באופן אחר כלשהו - יש לקבוע כי פסק הדין לא הומצא למבקש כדין.

6.על רקע האמור לעיל, נשאלת השאלה האם יש לחרוג בענייננו מ"כלל ההמצאה" (תקנה 402 לתקנות) ולמנות את המועד להגשת הערעור למן יום הידיעה על פסק הדין (ידיעה אשר אין חולק כי הייתה קיימת אצל עו"ד בניון עוד ביום 30.4.2017 ואצל המבקש עצמו ביום 7.5.2017 לכל המאוחר). כפי שיובהר מיד, דומני כי התשובה לשאלה זו היא בשלילה.

7.כפי שנפסק לא אחת, ואין צורך להאריך בדברים, "חריג הידיעה" מיושם רק במקרים יוצאי דופן בהם חובת תום הלב הדיונית מצדיקה זאת (לפירוט ראו למשל, רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (8.7.2007 ); בע"מ 2699/17 פלוני נ' פלונית , פיסקה 3 והאסמכתאות הנזכרות שם (26.6.2017) (להלן: עניין פלוני )).

אכן, כפי שקבעה כב' הרשמת ל' בנמלך במקרה אחר, והדברים רלוונטיים לענייננו:

"...עצם העובדה שפסק הדין מעולם לא הומצא כדין לידי בא-כוח המבקשים אינה יכולה להוביל למסקנה האוטומטית כי יש למנות את הימים הנתונים להגשתו של ההליך למן מועד הידיעה. אם נאמר אחרת תהא משמעת הדברים כי כל אימת שישנה תקלה בהמצאה כדין יש בכך כדי להרע את מצבו של בעל הדין אשר המתין להמצאה של ההחלטה, כפי שרשאי היה לעשות. עם זאת יש להדגיש כי בעל דין אינו רשאי להמתין בחוסר מעש ללא מגבלת זמן, וכי ככל שחולף פרק זמן גדול יותר למן מועד ידיעתו, יש לומר כי המתנתו נגועה בחוסר תום לב "

(רע"א 7367/14 ברגר נ' סטריאן , פיסקה 2 (19.4.2015). ראו גם, עניין פלוני , פיסקה 3).

8.אכן, ניתן לתמוה מדוע ראתה עו"ד בניון להודיע לבאת כוח המשיבים ביום 7.5.2017 כי בכוונת המבקש להגיש הליך ערעורי עוד באותו שבוע, ומדוע הודיעה לה ביום 18.6.2017 כי הערעור מוגש באותו היום. עם זאת, פער הזמנים בין המועד האחרון להגשת הערעור לפי "חריג הידיעה" (14.6.2017) לבין המועד שבו ניסה המערער להגיש את הערעור לראשונה (25.6.2017) אינו כה גדול (אחד עשר ימים), והמשיבים לא הצביעו על נסיבות חריגות או על "דבר מה נוסף" ממשי אשר יש בו כדי להצדיק סטייה מ"כלל ההמצאה" (וברי כי אין לקבל את טענת המשיבים לפיה עצם העובדה שמדובר בפסק דין קצר אשר ניתן על דרך הפשרה מצדיקה, כשלעצמה, את החלת "חריג הידיעה").

במאמר מוסגר אציין כי משהגעתי לכלל מסקנה שהערעור הוגש במועד ושהיה על המזכירות לקבלו לרישום, אין המבקש זקוק לקבלת ארכה וממילא אין כל נפקות לשאלת סיכוייו הלכאוריים של הערעור.

9.ההשגה מתקבלת אפוא. המזכירות תפתח תיק מתאים ותתייק בו את כתב הערעור ואת החלטתי זו. המבקש ישלם את האגרה הדרושה תוך 7 ימים (ימי הפגרה במניין).