פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"ם
1260/14 - א'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקשות:
1. מעוז דניאל חברה לבנייה בע"מ
2. אוולון מיזמי נדל"ן בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ,מחוז
מרכז
2. מינהל מקרקעי ישראל
3. רשות הטבע והגנים
4. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "שורקות"
5. המועצה האזורית גן רווה
6. אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה
בקשה להארכת מועד
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז (כבוד השופט י' שינמן ), מיום 6.1.14, שבו נדחתה עתירה שהגישו המערערות בעניין אישור תכנית בינוי (בקשר לפרויקט כפר הנופש בחוף פלמחים).
בבקשה נטען כי פסק-הדין הומצא לבא-כוח המבקשות ביום 12.1.2014, וכי לפיכך המועד האחרון להגשת הערעור, לפי תקנה 33 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: התקנות ), חל בתאריך 13.2.2014. אומר מיד, כי הטענה לא מדויקת – מניין 30 הימים מיום 12.1.2014 מסתיים בתאריך 11.2.2014. עוד אציין בהקשר זה כי אין מחלוקת שבא-כוח המשיבות 1 ו- 2 העביר למבקשות את פסק-הדין במייל כמה ימים קודם להמצאה על-ידי בית המשפט, אולם אין בידי לקבוע כי מדובר בהמצאה כדין או כי מתקיימות כאן הנסיבות המיוחדות שבהן גובר "מועד הידיעה" על "כלל ההמצאה" (ראו רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (8.7.2007)).
מכל מקום, הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 18.2.2014, קרי: לאחר התאריך הקצוב בדין – ולצדה הוגש גם הערעור גופו. ההסבר לאיחור נעוץ בשניים: ראשית , היקף החומר, ו שנית , קיום הליך גישור בין הצדדים. עוד נטען בבקשה כי מדובר בערעור שסיכוייו להצליח טובים, וכי חשיבותו רבה.
המשיבות 4 ו- 5 מסרו הסכמתן למתן הארכה המבוקשת. לעומת זאת, המשיבות האחרות (2-1 ו- 6) הודיעו על התנגדות. בין היתר נטען בתגובות כי נימוקי המבקשות אינם עולים כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד הקבוע בחיקוק, כי המבקשות איחרו להגיש את בקשתן ללא הצדקה, וכי בנסיבות העניין קיימת חשיבות רבה בהבהרת המצב התכנוני והמשפטי של השטח הנדון, ללא דיחוי.
המבקשות הגישו תשובה לתגובות.
לאחר עיון בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש מקום ליתן ארכה כמבוקש, אולם זאת בכפוף לתשלום הוצאות המשיבים שהגישו התנגדות כתובה לבקשה.
אין ספק כי המבקשות לא התנהלו כנדרש במקרה זה. גם אם נוצרה מצוקת-זמן בשל היקפו של החומר, וגם אם המבקשות ביקשו להמתין זמן-מה בשל הליך הגישור (ואציין כי הטענה האחרונה לא זכתה לפירוט הולם ובנסיבות העניין אינה משכנעת), הרי שברור כי המבקשות יכולות וצריכות היו לפנות לבית המשפט בבקשה להארכת מועד עוד בטרם שחלפה התקופה הקצובה בדין להגשת ערעור . אילו עשו כן, היו מצמצמות את הפגיעה באינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד, ומבטאות גם יחס של כבוד למועדים הקבועים בדין. אדגיש, כי אין בבקשה שלפניי, ואף לא בתשובה לתגובות, הסבר מבורר לאיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד.
עם זאת, על הכף האחרת של המאזניים מונחים כמה שיקולים אחרים.
ראשית , האיחור בהגשת הערעור אמנם אינו זניח, אך גם אינו ניכר ביותר. שנית , מדובר בהליך של ערעור בזכות . שלישית , נראה כי אכן מדובר בתיק שהיקפו לא קטן, ושמתעוררות בו סוגיות בעלות חשיבות (ואיני קובע דבר באשר לסיכויי הערעור). לשיטתי, שלילת האפשרות של המבקשות להגיש את ערעורן בשל האיחור שבו מדובר כאן תהווה תוצאה קשה מדי.
אשר על כן, באתי לכלל מסקנה כי האיזון הראוי במקרה זה מצוי במתן אפשרות למבקשות להגיש את ההליך, אולם זאת בכפוף לתשלום הוצאות המשיבים 1 ו- 2 בסך של 3,500 ₪, וכן הוצאות המשיבה 6 באותו סכום, וזאת בתוך 5 ימים . מובהר בזאת, כי המזכירות תפתח את הליך הערעור רק לאחר שיוגש אישור על תשלום ההוצאות, וזאת כאמור תוך 5 ימים. בהיעדר הגשת אישור לא ייפתח ההליך.
ככל שייפתח הליך ערעור כאמור לעיל, מתבקשת המזכירות לתייק בו עותק של החלטתי-זו.
ניתנה היום, ד' באדר ב' תשע"ד (6.3.2014).
גיא שני, שופט
ר ש ם