ע"א 377/10 ג'זטין מנחם אבני נ. עו"ד גד שילר

לפניי בקשת המשיב 1 - המפרק של חברת מדפון סחר בע"מ (להלן: המפרק ו החברה בהתאמה) - למחיקת הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו.

1.

הערעור מופנה כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כב' השופטת ו' אלשיך) שניתנה ביום 8.7.2009. הרקע למתן ההחלטה נעוץ בביטול עסקת מכר של דירה שהיתה בבעלות החברה, ונמכרה למערער. בדיעבד התברר כי מרבית כספי התמורה לא הגיעו לידי החברה אלא ניטלוּ באורח אישי על-ידי מנהל החברה לשעבר, שהינו תושב חוץ וככל הנראה המפרק מתקשה לנקוט נגדו בהליכים. השאלה שהתעוררה בהחלטה נשוא הערעור הייתה מי חב בהשבה כלפי המערער בנוגע לכספים שהתקבלו כתוצאה מעסקת המכר שבוטלה. בהחלטה הנדונה התקבלה עמדת המפרק ונקבע כי קופת הפירוק אינה חייבת בהשבה למערער - למעט השבת אותו חלק בתמורה המוחזק בנאמנות - וכי על מנהל החברה לשעבר להשיב למערער את הכספים שנטל לעצמו שלא כדין. ההחלטה האמורה ניתנה ביום 8.7.2009 בהעדר הצדדים. הודעת הערעור הוגשה לבית משפט זה ביום 14.1.10 . בפתח הודעת הערעור נכתב כי החלטת בית המשפט המחוזי הומצאה למערער ביום 31.12.09, ולפיכך נטען כי הערעור הוגש במועדו החוקי.

לשם השלמת התמונה יוער כי המערער הינו תושב ארה"ב. טרם מתן ההחלטה נשוא הערעור, יוצג המערער על-ידי עו"ד חייט. ביום 16.12.2009 – כחמישה חודשים לאחר מתן ההחלטה נשוא הערעור, וכחודש לפני הגשת הודעת הערעור לבית-משפט זה – התקיימה בפני כב' השופטת אלשייך בבית-המשפט המחוזי ישיבה נוספת באשר לשאלת דרך ההשבה לידי המערער של הכספים המוחזקים בנאמנות. באותו דיון, לא יוצג המערער על-ידי עו"ד חייט. בפרוטוקול הדיון נכתב כי בשם המערער - המתגורר כאמור בארה"ב - מופיע מר ברהולץ. מן החומר שלפניי עולה כי מר ברהולץ הינו ידידו של המערער בישראל וכי אינו עורך-דין. בהחלטה מיום 16.12.2009 קבעה כב' השופטת אלשייך כי ייפוי-הכוח שהציג מר ברהולץ אינו תקף לצורך העברת הכספים, וכי על המערער להעביר הודעה מסודרת להיכן יש להעביר עבורו את הכסף המוחזק בנאמנות. בהחלטה צוין כי לדברי נציגו של המערער, מר ברהולץ, אין בכוונת המערער להגיש ערעור על ההחלטה הקודמת מיום 8.7.2009 – היא ההחלטה נשוא הערעור שבכותרת. הלכה למעשה, הגיש המערער לבית-משפט זה את הערעור שבכותרת כחודש לאחר מכן.

2 .

ביום 14.4.2010 הגיש המפרק את הבקשה שלפניי למחיקת הערעור על הסף. בבקשתו וכן בתגובתו מיום 20.6.2010 טען המפרק כי החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 8.7.2009 הומצאה לבאת-כוח המערער דאז, עו"ד חייט, לכל המאוחר בחודש אוגוסט 2009, בשים לב לכך שביום 1.8.2009 כבר פנה מר ברהולץ בשם המערער אל המפרק, וביקש ממנו להשיב את הכספים המוחזקים בנאמנות כאמור בהחלטת בית-המשפט המחוזי. בהתחשב בכך, טען המפרק כי המועד להגשת הערעור חלף באמצע חודש אוקטובר 2009 וכי דין הערעור, שהוגש ביום 14.1.2010, להימחק על הסף בשל איחור בהגשתו.

3.

בתגובתו הראשונה של המערער מיום 20.5.2010, וכן בתגובה המשלימה שהוגשה בעקבות החלטתי מיום 23.5.2010, נטען כי כחודש לפני מתן ההחלטה של בית-המשפט המחוזי נשוא הערעור, הורה המערער לבאת-כוחו דאז, עו"ד חייט, על הפסקת ייצוגו בהליך. עוד נטען כי ההודעה בדבר הפסקת הייצוג הוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 7.12.2009, וכי לא ניתנה לגביה כל החלטה. המערער הוסיף כי כבר ביום 7.6.2009 – כחודש לפני מתן ההחלטה נשוא הערעור - העבירה עו"ד חייט למר ברהולץ, ידידו של המערער, את המסמכים בתיק, ובהמשך אף העבירה למר ברהולץ את ההחלטה נשוא הערעור אשר הומצאה לידיה על-ידי בית-המשפט המחוזי בסמוך לאחר נתינתה. לטענת המערער, בשל טעות בשיקול הדעת של ידידו מר ברהולץ, החליט הלה על-דעת עצמו שלא ליידע את המערער אודות החלטת בית-המשפט המחוזי, ופנה מיוזמתו בבקשה להעביר את כספי הנאמנות לידיו עבור המערער. אמירתו של מר ברהולץ בדיון שהתקיים בפני בית-המשפט המחוזי ביום 16.12.2009, לפיה אין בכוונתו של המערער להגיש ערעור על ההחלטה הקודמת, נאמרה – כך לפי הנטען – שלא על דעתו של המערער, בלא שהמערער ידע על מתן ההחלטה האמורה, ובלא שניתן למר ברהולץ ייפוי-כוח לפעול מטעם המערער. לפי הטענה, רק בחודש דצמבר 2009 – לאחר שהבקשה להעביר את כספי הנאמנות לידיו של מר ברהולץ נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בהעדר ייפוי-כוח מתאים – יידע מר ברהולץ את המערער אודות ההחלטה נשוא הערעור. נטען כי ההחלטה הגיעה לידי באי-כוחו הנוכחיים של המערער ביום 31.12.2009 ובעקבות כך הוגש הערעור ביום 14.1.2010. בהתחשב בכל אלה, נטען כי אין איחור בהגשת הערעור, ולחילופין- כי בנסיבות העניין מתקיימים "טעמים מיוחדים" להארכת מועד להגשתו. לשם אימות הטענות הנזכרות צורפו לתגובת המערער תצהיר מטעמו, ותצהיר מטעמו של מר ברהולץ.

4.

לאחר שעיינתי היטב בטענות הצדדים ובחומר שבתיק, באתי למסקנה כי דין הערעור להימחק על הסף בשל איחור בהגשתו. נקודת המוצא מצויה בתקנה 402 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), לפיה יש למנות את המועד להגשת הליך ערעורי על החלטה שניתנה בהעדר הצדדים, ממועד המצאתה כדין. בפסיקתו של בית-משפט זה נקבע כי כלל ההמצאה כדין הוא הכלל הנוהג והמחייב, וכי החריג לפיו המועד ייספר מרגע הידיעה על ההחלטה יחול רק במצבים חריגים וקיצוניים בהם הופרה באופן משמעותי חובת תום-הלב הדיונית (ראו: בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס (לא פורסם, 13.11.2007); עוד ראו: רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 8.7.2007)).

המערער אינו חולק כי החלטת בית-המשפט המחוזי הומצאה לבאת-כוחו לשעבר, עו"ד חייט, בסמוך לאחר נתינתה. הטענה בהקשר זה הינה כי בעת מתן ההחלטה, עו"ד חייט כבר לא ייצגה את המערער שכן הוא שחרר אותה מייצוגו כחודש לפני מתן ההחלטה הנדונה; וכי המערער גילה את דבר מתן ההחלטה של בית-המשפט המחוזי רק בדצמבר 2009, ולפיכך רק ממועד זה יש לספור את תקופת 45 הימים להגשת הערעור. אין בידי לקבל גישה זו. לצורך הבהרת עמדתי ולשם נוחות הקורא, אביא את התקנות הרלוונטיות בלשונן, לפי הסדר בו אתייחס אליהן בדבריי שלהלן.

תקנה 477 קובעת כך:

477.ההמצאה היא לנמען גופו או למורשהו

ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה - דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין

או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.

(ההדגשה הוספה – ד.כ.ל)

תקנה 437(א) לתקנות מוסיפה וקובעת כדלקמן:

473.בעל דין רשאי להחליף עורך דינו

(א)

בעל דין שמייצגו עורך דין רשאי להחליף את עורך דינו בכל תובענה או עניין, או לסלקו, ובלבד שנמסרה הודעה על כך לבית המשפט הדן בהם והומצא העתק ממנה לכל שאר בעלי הדין; כל עוד לא נעשה כן, ייחשב עורך הדין הקודם כעורך דינו של בעל הדין עד לסיומה הסופי של התובענה בערכאה שבה היא נדונה ובכל הערכאות שפורשו בייפוי הכוח שניתן לו.

(ההדגשה הוספה – ד.כ.ל)

לשם השלמת התמונה אוסיף כי תקנה 480 לתקנות קובעת בזו הלשון:

480.מקום שניתן מען

בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי .

(ההדגשה הוספה – ד.כ.ל)

יישום התקנות הנ"ל על נסיבות המקרה שלפניי מוביל למסקנה כי דין הבקשה למחיקת הערעור על הסף להתקבל. אין חולק כי עו"ד חייט ייצגה את המערער בהליך שהתקיים לפני בית-המשפט המחוזי והיא היוותה כתובת להמצאת כתבי-בית-דין עבור המערער כאמור בתקנה 477 לתקנות המבוססת על הכלל לפיו "שלוּחוֹ של אדם כמותו". מהחומר שבתיק עולה כי בטרם מתן ההחלטה נשוא הערעור שבכותרת, לא הוגשה לבית-המשפט המחוזי הודעה בדבר הפסקת הייצוג על-ידי עו"ד חייט כמתחייב מתקנה 437(א), ואף לא נמסרה הודעה על שינוי במען ההמצאה עבור המערער כמתחייב מתקנה 480. ההודעה בדבר הפסקת הייצוג הוגשה לבית-המשפט המחוזי רק ביום 7.12.2009, קרי- כחמישה חודשים לאחר מתן ההחלטה נשוא ההליך. כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה כי הודעה על הפסקת ייצוג שהוגשה לאחר מתן פסק-דין "...חסרת ערך היא וכמותה כלא היה" (ראו: בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל , פ"ד כו(1) 772, 774 (1972).

בהעדר הודעה על הפסקת הייצוג ועל שינוי המען בטרם מתן ההחלטה נשוא הערעור, הרי שלפי תקנות 473(א) ו- 480 שנוסחן הובא לעיל, המצאת ההחלטה לידי עו"ד חייט עבור המערער היתה המצאה כדין. מסקנה זו נתמכת בשני טעמים מרכזיים. הטעם האחד נעוץ בדיני המניעות וההשתק. מקום שבעל-דין יוצג על-ידי עורך-דין ומסר את מענו להמצאת כתבי-בית-דין, הרי הוא מושתק מלטעון כנגד המצאה שבוצעה לאותו המען, כל עוד לא נמסרה מטעמו הודעה לבית-המשפט על שינוי הייצוג או המען (ראו: ע"א 3135/03 אובייקטיבי

מחקרים עולמיים לישראל בע"מ נ' קליניקה אריאל בע"מ , פ"ד נח(2) 197, 200; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 724 (מהדורה עשירית, 2009)). הטעם השני נעוץ בהכרח לשמור על ניהולו התקין של ההליך השיפוטי. כל עוד לא נמסרה הודעה כאמור לבית המשפט וליתר הצדדים להליך, אין לדרוש מבית-המשפט או מבעלי הדין שכנגד לעקוב אחר מערכת היחסים שבין צד להליך לבין באי-כוחו או נציגים המבקשים לפעול בשמו. גישה אחרת עלולה להכביד במידה ניכרת על ניהולו התקין של ההליך, ואף להביא לסיכולו, בוודאי כאשר מדובר בבעל-דין שהינו תושב חוץ ואשר לא מסר מען חליפי להמצאה בארץ (ראו והשוו: ע"א 4588/96 חרמץ נ' מרגוליס , פ"ד נו(6) 742, 749 (2002); עוד ראו והשוו: בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ , פס' 10 (לא פורסם, 15.1.2007)). המסקנה המתבקשת בנסיבות העניין הינה כי מאחר וההחלטה הומצאה כדין לבאת-כוח המערער באוגוסט 2009, הרי המועד האחרון להגשת הערעור היה לכל המאוחר באמצע אוקטובר 2009, ומכאן שההליך שבכותרת הוגש באיחור של כשלושה חודשים.

5.

יוער כי אינני רואה לקבוע מסמרות בדבר טענתו של המערער כי הורה לעו"ד חייט להפסיק את ייצוגו כחודש לפני מתן ההחלטה של בית-המשפט המחוזי; כי עו"ד חייט העבירה את החלטת בית-המשפט המחוזי לידיו של מר ברהולץ; וכי מר ברהולץ נמנע מלהעביר למערער את ההחלטה הנדונה עד דצמבר 2009. אף אם אניח לצורך הדיון בלבד כי כך היו פני הדברים במישור העובדתי – ואינני נדרשת להכריע בעניין – הרי שאין בכך כדי לשנות ממסקנתי בדבר האיחור בהגשת ההליך. בהעדר הודעה מטעם המערער על הפסקת הייצוג ועל שינוי המען טרם מתן ההחלטה, הרי המצאת ההחלטה לידיה של עו"ד חייט עבור המערער נעשתה "כראוי" בלשונה של תקנה 480. יתר טענותיו של המערער מקומן להתברר ביחסים שבינו לבין עו"ד חייט וידידו מר ברהולץ, ואין בהן כדי לשנות ממועד ההמצאה כדין ממנו מתחיל מירוץ התקופה לצורך הגשת הערעור.

6.

עם סיום כתיבת החלטתי זו הובאה בפניי תגובה שהגיש המשיב 2. משהחלטתי להורות על מחיקת ההליך על הסף, אינני רואה להידרש לטענת המשיב 2 בדבר הצורך בצירוף בעל-דין נוסף כמשיב להליך, ולבקשתו לחקור את עו"ד חייט ואת מר ברהולץ. אשר לטענות הנוספות שהועלו במסגרת התגובה, הרי אין בהן להוסיף דבר משמעותי על האמור בבקשתו ובתגובתו של המפרק. מאחר שהמשיב 2 הגיש תגובתו בלא שהתבקש לכך (ראו בעניין זה תקנה 465(ג) לתקנות), לא ראיתי לפסוק הוצאות לטובתו בגין הגשת התגובה האמורה.

7.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, דין הערעור להימחק על הסף בשל איחור בהגשתו. יצוין כי בקשתו החלופית של המערער להארכת מועד להגשת ערעור נטענה באופן חלופי ואגבי בלבד, ולפיכך אינני רואה להידרש לה. עם זאת, בנסיבות העניין אני רואה לאפשר למערער להגיש - ככל שרצונו בכך - בקשה ערוכה כדין להארכת מועד להגשת ערעור תוך 14 ימים מעת המצאת ההחלטה, וזאת בלא שאביע כל עמדה בדבר סיכוייה של בקשה כאמור להתקבל. ככל שבקשה כאמור תוגש, יצרף המערער לבקשתו את החלטתי זו, והבקשה תובא על-ידי המזכירות לעיוני. המערער ישלם למפרק-המשיב 1 שכר-טירחת עורך-דין בגין ההליך שלפניי בסך 4,000 ₪.