בש"א 5650/10 ג'סטין מנחם אבני נ. עו"ד גד שילר

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.7.2009 (כב' השופטת ו' אלשייך). השתלשלות העניינים שקדמה להגשת הבקשה שלפניי פורטה בהחלטתי מיום 11.7.2010 בע"א 377/10. באותה החלטה הוריתי על מחיקת הערעור שהגיש המבקש כנגד החלטת בית-המשפט המחוזי בשל איחור בהגשת הערעור, תוך מתן אפשרות למבקש להגיש בקשת אורכה להגשת ערעור – היא הבקשה שבכותרת. המשיבים מתנגדים למתן האורכה.

בחנתי את טענות הצדדים. צודקים המשיבים בטענתם כי המדובר באיחור ניכר של כשלושה חודשים בהגשת ההליך (מאמצע אוקטובר 2009 עד אמצע ינואר 2010, אז הגיש המבקש את ע"א 377/10). בנסיבות העניין, ספק האם המבקש הציג "טעם מיוחד" להצדקת האיחור - בבחינת סיבה שהינה מחוץ לשליטתו של המבקש או באי-כוחו - כנדרש בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הספק בענין זה מתעורר שכן בכל הנוגע למערכת היחסים שבין המבקש לבין עו"ד חייט ומר ברהולץ - רב הנסתר על הגלוי. זאת ועוד; אף אם לצורך הדיון אקבל את גרסת המבקש בדבר האירועים שקדמו להגשת ההליך, ואף אם אניח לטובת המבקש כי רק בדצמבר 2009 נודע לו לראשונה אודות החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 8.7.2009, כנטען על-ידו, עדיין נותרת תהייה מדוע המבקש לא דאג להתעדכן עובר לדצמבר 2009 בהתפתחויות שאירעו בהליך שהתנהל בבית-המשפט המחוזי. זאת, בהתחשב בטענת המבקש לפיה עוד ביוני 2009 הפסיק את ייצוגו על-ידי עו"ד חייט; ובהתחשב בשקידה הסבירה המצופה מבעל-דין הנוטל חלק בהליך משפטי.

על-אף הדברים האמורים, באתי למסקנה כי התוצאה המידתית בנסיבות העניין היא מתן אורכה להגשת ערעור, תוך חיוב המבקש בהוצאות מתאימות אשר תשלומן יהווה תנאי להגשת ההליך. בבסיס עמדתי האמורה מונחים מספר טעמים שכוחם מצטבר: ראשית , על-אף התהיות עליהן עמדתי לעיל, אין בידי לשלול את טענת המבקש לפיה נודע לו על החלטת בית המשפט המחוזי רק בדצמבר 2009. אם אמנם כך הוא הדבר, הרי בהתחשב בכך שהמבקש הינו תושב-חוץ ושהיה עליו להחליף את ייצוגו, אין לומר כי השתהה בהגשת ההליך לבית-משפט זה מרגע היוודע לו על החלטת בית-המשפט המחוזי, לפי גירסתו. שנית , אף שאינני רואה לקבוע מסמרות בדבר עוצמת סיכויי ההליך הערעורי, הרי שעל-פני הדברים אין מדובר בהליך סרק והוא מגלה שאלות הראויות לכאורה להתברר. ושלישית , מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 16.12.2009 עולה כי המפרק לא ידע לומר אותה עת האם המבקש הגיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי או שמא ויתר על כך. ממילא, המפרק לא הסתמך על אי הגשת ערעור אותה שעה. זאת ועוד; מעת הגשתו של ע"א 377/10 לבית-משפט זה בינואר 2010, ידעו המשיבים על רצונו של המבקש להשיג על החלטת בית-המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, לא הוכח כי גובשה אצלם הסתמכות ממשית על סופיות ההליך. לא נעלמה מעיניי טענת המשיבים לפיה מתן אורכה להגשת ערעור תוביל לעיכוב בחלוקת הכספים לנושים. עם זאת, דומה כי העיכוב האמור - ככל שאמנם קיים - נובע ברובו מעצם הגשת ההליך הערעורי (להבדיל מהאיחור בהגשתו).

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, ראיתי לאפשר למבקש להגיש ערעור לבית-משפט זה תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו. ימי הפגרה יבואו במניין הימים. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בגין ההליך שלפניי בסך 2,500 ₪ כל אחד . תנאי לקבלת הערעור לרישום הינו תשלום ההוצאות האמורות למשיבים, וכן תשלום אגרה והפקדת עירבון בסך 35,000 ₪. (למען הסר ספק יובהר בזאת, כי גזברות בית-המשפט אינה יכולה להעביר כספי עירבון מהליך אחד לאחר. מטעם זה, הוריתי בהחלטתי מהיום על החזר יתרת העירבון בע"א 377/10 לידי המבקש).