ע"א 8220/10 חברת אוניברסל טלסטה קורופוריישן בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל ב

בהחלטתי מיום 17.10.2011 קבעתי כי הערעור שבכותרת – שהוגש ביום 9.11.2010 – הוגש באיחור של כשבועיים. עם זאת, אפשרתי למערערות להגיש בקשה מנומקת להארכת מועד – וכך הן עשו. המשיבים הגישו תגובה לבקשה, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לרבות התשובה לתגובה מיום 6.11.2011, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להתקבל, תוך חיוב המערערות בהוצאות ובכפוף לתשלומן.

ראשית אדגיש כי לא היה מקום לכך שהמערערות ינסו שוב לטעון כי ההליך הוגש במועד, בוודאי כאשר הטענה מתבססת על נימוקים שלא בא זכרם בתגובה שהגישו ביום 16.10.2011. מדובר בניסיון ל"מקצה שיפורים" שאין לו מקום והצדקה, וגם הטענות לגופן אינן מקובלות עליי. זאת ועוד, מן הבקשה שלפניי אני למד לראשונה על "מחלוקת חריפה" עם בא-כוחן הקודם של המערערות, ועל האפשרות כי עקב "חוסר תשומת-לב" לא עדכן אותן עורך-הדין על קבלת פסק-הדין של בית המשפט המחוזי. ברי כי גם אם, כנטען, נוצר מצב של חוסר תקשורת בין המערערות לבין עורך-הדין שייצג אותן בבית המשפט המחוזי, אין בכך כדי לשלול את תקפות ההמצאה (ויובהר, כי אין טענה שהמערערות הודיעו לבית המשפט המחוזי על הפסקת ייצוג או על חילופי ייצוג – וראו ע"א 377/10 אבני נ' ע"ד שילר (לא פורסם, 11.7.2010)). יתר על כן, מן האמור בבקשה להארכת מועד עולה כי עורך-הדין הקודם עדכן את "נציג המערערות" על אודות מתן פסק-הדין ביום 3.10.2011. לא ברור אפוא מדוע לא נעשה בירור באותו מעמד על אודות מועד ההמצאה.

מעבר לכך, תמהתי מדוע לא מצאו לנכון המערערות למסור את כל המידע שהציגו בבקשה להארכת מועד, כבר בתגובה שהגישו ביום 16.10.2011, ומדוע בחרו להסתפק אז בטענה כללית – ובלתי-ברורה נוכח אישור המסירה – בדבר קבלת פסק-הדין רק ביום 4.10.2010. מוטב היה שהמערערות יבדקו, עוד בטרם הגשת הערעור , אם הומצא פסק-הדין לעורך-דינן הקודם, ומתי; ומכל מקום מוטב היה שכבר בתגובה מיום 16.10.2011 יציגו את כל הנתונים הרלוונטיים לעניין ההמצאה, ולא יסתפקו בטענה כללית ומעורפלת כי פסק-הדין נתקבל ביום 4.10.2010 (תוך התעלמות מאישור המסירה ומנפקותו).

על רקע זה, ומבלי להיזקק להכרעה בעניין התמיהות שהועלו בסעיפים 6-4 לתגובת המשיבים, לא בנקל באתי למסקנה כי ראוי לקבל את בקשת הארכה בכפוף לתשלום הוצאות. אם בכל זאת באתי למסקנה האמורה, הרי זה בהתחשב בנתונים הבאים: מדובר באיחור שאמנם אינו זניח, אך גם אינו גדול מאוד; ההליך התקדם כברת-דרך מאז הגשתו, והבקשה למחיקתו הוגשה רק ביום 6.10.2011; בנסיבות העניין אין להניח כי המשיבים גיבשו אינטרס ציפייה והסתמכות בעניין סופיותו של פסק-הדין, אדרבא, העובדה שבקשת המחיקה הוגשה רק עתה מלמדת על היעדרו של אינטרס כזה; בלי להביע עמדה לגבי סיכויי הערעור, יש לציין כי מדובר בהליך של ערעור בזכות, וסבור אני, חרף המחדל הדיוני, כי יש ליתן למערערות את יומן בבית משפט זה.

אשר על כן, לאחר איזון בין השיקולים מכאן ומכאן, אני קובע כדלקמן:

1.

המועד להגשת הערעור יוארך עד מועד הגשתו בפועל, והערעור ימשיך להתברר, ובלבד שהמערערות ישלמו למשיבים שכר-טרחת עורך-דין, הן בגין ההתדיינות בבקשה לסילוק על-הסף הן בגין ההתדיינות בבקשת הארכה, בשיעור של 6,000 ₪. סכום זה ישולם תוך חמישה ימים מעת המצאת החלטה זו, והמערערות יודיעו על ביצוע התשלום לבית המשפט. בהיעדר תשלום והגשת הודעה כאמור, תוך חמישה ימים, יובא התיק לפניי ללא עיכוב לשם מחיקתו.

2.

המשיבים יגישו את סיכומיהם עד ליום 17.11.2011, והמערערות יגישו סיכומי תשובה, אם תחפוצנה בכך, עד ליום 29.11.2011. יתר הוראות צו הסיכומים עומדות בעינן.

3.

החלטה זו תומצא לצדדים ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.