בש"א 5690/18 אלכסיי ודובין נ. כונס נכסים רשמי

לאחר שעיינתי בבקשה, לא ראיתי לשנות מהתוצאה אליה הגעתי בהחלטתי מיום 3.10.2018. אכן, יש צדק בטענת המבקש לפיה בניגוד לקביעתי בהחלטה הקודמת, ספירת הימים להגשת בקשת רשות ערעור החל מיום 20.6.2018 מובילה למסקנה כי הוא עמד במועדים להגשת בקשת רשות הערעור. משכך, שומה עלי לבחון האם אכן יש למנות את הימים להגשת בקשת רשות הערעור מיום 20.6.2018, וזאת בהתחשב בכך שבהחלטתי מיום 3.10.2018 צוין כי יש להתחיל למנות את המועד "לפחות מיום 20.6.2018".

עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 21.4.2018 (להלן: ההחלטה ) הומצאה לבא-כוח המבקש דאז עוד ביום 22.4.2018, וזאת באמצעות משלוח הודעה לכתובת הדואר האלקטרוני שלו, וכי ההחלטה אף נצפתה על-ידו. ויוער, ההודעה נשלחה אל כתובת הדואר האלקטרוני המוזנת במערכת "נט המשפט" לצורך הגשת וקבלת כתבי בי-דין בהתאם לתקנות 497ג(א) ו-497ג(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). משכך, ובהתאם להוראות תקנה 497ג(ג1) לתקנות, יש לראות במשלוח ההודעה בדבר קיומה של ההחלטה לתיבת הדואר האלקטרוני של בא-כוח המבקש כהמצאה כדין, ובהתאם לדחות את טענת המבקש כי מדובר בצפייה בלבד. למען הסר ספק אציין כי בניגוד לטענת המבקש, עיון בייפוי הכוח המצוי בתיק מעלה כי הוא לא היה מוגבל, וכי בהתאם להוראות תקנה 477 לתקנות המצאת ההחלטה לבא-כוחו של המבקש דאז כמוה כהמצאת ההחלטה למבקש (ראו גם: ע"א 377/10 אבני נ' שילר , פסקה 4 (11.7.2018)). אם כן , יש לראות ביום 22.4.2018 את מועד ההמצאה של ההחלטה למבקש, וביום 22.5.2018 כמועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו.

כפי שצוין בהחלטתי מיום 3.10.2018, בנסיבות העניין סבורני כי אין להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור כמבוקש, הן משום חלוף הזמן והן משום שהמבקש בחר לנקוט הליכים אחרים חלף הגשת בקשה להארכת מועד וזאת אף לאחר שנודע לו על ההחלטה לטענתו. למעשה, הבקשה להארכת מועד הוגשה למעלה מחודשיים לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור ולמעלה מחודש ימים לאחר שנודע למבקש לטענתו על ההחלטה, כאשר בתקופה זו המבקש בחר להגיש שתי בקשות לעיון חוזר חלף הגשת בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי.

אם כן, הבקשה נדחית.