בש"א 7326-22 בש"א 7326-22

1.המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תביעה נגד המבקשים על סך של למעלה מ-4 מיליון ש"ח בטענה כי הם לא שילמו לו עבור סחורה שסיפק להם. המבקשים לא הגישו כתבי הגנה, וביום 3.8.2022 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, בגדרו התקבלה התביעה נגד המבקשים והם אף חויבו בהוצאות המשיב (להלן: פסק הדין).

2.המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הדין באמצעות בא-כוחם הקודם, ובקשה זו נדחתה. בהמשך לכך, ולאחר החלפת ייצוג, הגישו המבקשים באמצעות בא-כוחם הנוכחי בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לבטל את פסק הדין, וכן בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשה לעיון מחדש או עד להכרעה בערעור שיוגש על פסק הדין. בהחלטתו מיום 18.10.2022 דחה בית המשפט המחוזי את שתי הבקשות האמורות.

3.המבקשים הגישו לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.10.2022, וכן הגישו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין – היא הבקשה שלפניי.

4.בבקשת הארכה נטען כי הכרעה בבקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לעיין מחדש בהחלטתו שלא לבטל את פסק הדין, עשויה לייתר את הצורך בהגשת ערעור על פסק הדין עצמו. לטענת המבקשים, לאור האמור, וכן לנוכח הקשר ההדוק בין בקשת רשות הערעור שהוגשה לבין הערעור על פסק הדין, קיימת הצדקה למתן הארכה המבוקשת, כך שהמבקשים יהיו רשאים להגיש את הערעור על פסק הדין עד 30 יום ממועד ההכרעה בבקשת רשות הערעור שהוגשה.

5.המשיב מתנגד לבקשה, וטוען כי המועד האחרון להגשת הערעור טרם חלף, והמבקשים עדיין יכולים להגישו במועד. כן נטען כי הבקשה אינה מגלה טעם מיוחד המצדיק את מתן הארכה המבוקשת, כי כל תכליתה היא הימנעות מהפקדת הערובה הנדרשת, וכי ממילא סיכויי הערעור להתקבל קלושים.

6.לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

7.תקנה 137(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), קובעת כי "המועד להגשת ערעור על החלטה שניתנה במעמד צד אחד שהוגשה לגביה בקשת ביטול לפי תקנה 131, יימנה מיום ההמצאה של ההחלטה בבקשת הביטול". תקנה זו קובעת הארכת מועד סטטוטורית להגשת הליך ערעורי על החלטות שניתנו במעמד צד אחד והוגשה בעניינן בקשת ביטול, כך שתקופת הערעור תתחיל להימנות מיום ההכרעה בבקשת הביטול שהוגשה.

8.תקנה 137(ג) לתקנות היא גלגולה החדש של תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר בעניינה נקבע כי הארכת המועד הקבועה בה (עד להכרעה בבקשת הביטול) אינה נמשכת באופן אוטומטי גם לתקופת ההשגה הערעורית על ההחלטה בבקשת הביטול. כן נקבע כי הארכת מועד שכזו דורשת "טעם מיוחד", אשר ייבחן בהתאם לאמות המידה שנקבעו ביחס לקיומו של הליך "תלוי ועומד" (להלן: בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל (20.10.2004)).

9.השאלה האם קיומו של הליך "תלוי ועומד" מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך ערעורי נבחנת בהתאם לנסיבותיו של המקרה הנדון, והתשובה לה תלויה, בין היתר, בשיקולים הבאים: עוצמת הזיקה בין ההליכים; אופן השפעת ההכרעה בהליך התלוי ועומד על ההליך הערעורי ועל הדרך שבה הוא יתברר; סוג ההליך התלוי ועומד וסיכוייו; ומסגרת הזמן המשוערת שבה הוא עתיד להיות מוכרע (ראו: בש"א 8378/21 נתניהו נ' אלקלעי (18.1.2022)).

10.הנה כי כן, השאלה המרכזית שיש לבחון במקרה הנדון היא האם הגשתה של בקשת רשות ערעור על החלטה לדחות בקשת עיון מחדש בהחלטה שלא לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, מהווה "הליך תלוי ועומד באותו עניין" באופן שמתקיים "טעם מיוחד" למתן אורכה להגשת ערעור על פסק-הדין מושא בקשת הביטול. כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי בנסיבות המקרה הנדון, התשובה לכך היא שלילית.

11.בפתח הדברים יש להדגיש כי במקרה הנדון, הבקשה עליה הוגשה בקשת רשות ערעור היא ההחלטה בבקשת המבקשים לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. החלטה זו היא למעשה חוליה נוספת בשרשרת ההחלטות שניתנו במסגרת ההליך קמא, ו"מרחקה" מפסק הדין שניתן בהיעדר הגנה רב יותר מהמרחק שבין החלטת הביטול לבין פסק הדין. עובדה זו יש בה כדי להרחיק אף את הזיקה בין ההליך התלוי ועומד (בקשת רשות הערעור על ההחלטה בבקשה לעיון מחדש) לבין הערעור על פסק הדין שבעניינו התבקשה הארכה (ראו והשוו: בש"א 2760/12 חלה נ' כהן (30.4.2012)).

12.יתר על כן, כפי שצוין לעיל, תקנה 137(ג) לתקנות מעניקה הארכת מועד סטטוטורית להגשת ערעור על פסק דין שניתן במעמד צד אחד והוגשה בקשה לביטולו, וזאת עד להחלטה בבקשת הביטול. כפי שצוין לעיל, הארכה נוספת להגשת הערעור עד למיצוי ההליך הערעורי על החלטת הביטול אפשרית אף היא במקרים שבו קיים "טעם מיוחד" לכך. ואולם, לגישתי, בקשה להאריך את תקופת הערעור על פסק הדין עד למיצוי ההליך הערעורי על ההחלטה בבקשה לעיון מחדש (בהחלטה שלא לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד) בשל קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהווה הרחבה מרחיקת לכת של הכלל האמור, וזאת בעיקר על רקע הפסיקה הידועה שלפיה הגשת בקשה לעיון מחדש אינה מאריכה את תקופת הערעור על ההחלטה המקורית וגם אינה מהווה כשלעצמה "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת הליך ערעורי (וראו: בש"א 3731/14 סול דדון נ' כונס הנכסים הרשמי (11.08.2014); בע"מ 7684/15 פלוני נ' פלוני (7.2.2016); בש"א 5690/18 ודובין נ' כונס הנכסים הרשמי (3.10.2018)).

13.לכך יש להוסיף כי ההחלטה בבקשה לעיון מחדש נדחתה לנוכח קביעות בית המשפט המחוזי שלפיהן המבקשים לא הצביעו על שינוי נסיבות המצדיק היעתרות לבקשה, וכי הטענות העובדתיות החדשות שנטענו בה היו בידיעת המבקשים בעת שהוגשה בקשת הביטול (ולכל הפחות היו צריכות להיות בידיעתם). השגה על קביעות אלה אינה קשורה באופן ישיר להשגה על פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה, והטענות שיתבררו בשני ההליכים, על אף שהן נסבות על אותה מסכת עובדתית, צפויות להיות שונות.

14.בהקשר זה אעיר עוד, בזהירות המתבקשת ומבלי לטעת מסמרות, כי נראה שבפני המבקשים עומדת משוכה גבוהה בכל הקשור לבקשת רשות הערעור, וזאת לנוכח הקביעות העובדתיות של בית המשפט המחוזי שהובילו להחלטה לדחות את הבקשה לעיון מחדש ולאור אמות המידה להתערבות ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות מעין אלה. משכך, אף סיכויי ההליך התלוי ועומד אינם מטים את הכף אל עבר קבלת בקשת הארכה במקרה הנדון.

15.לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בשים לב למועד האחרון להגשת הערעור ולמועד מתן החלטה זו, וכן לאור העובדה שבקשת המבקשים הוגשה כעשרה ימים טרם חלוף המועד להגשת הערעור כך שלא נוצרה הסתמכות אצל המשיב, ניתנת ארכה קצרה ביותר להגשת הערעור על פסק הדין עד ליום 17.11.2022. ככל שהערעור יוגש, יציינו המבקשים את דבר האורכה בפתח כתב הערעור מטעמם, ויצרפו עותק מהחלטתי זו אליו. אין צו להוצאות בהליך זה.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסך של 1,500 ש"ח.