בש"א 3731/14 סול דדון נ. כונס הנכסים הרשמי

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.6.2013. בפסק-הדין – שניתן על-ידי כבוד השופטת י' קראי-גירון (בכובעה כרשמת) – הוחלט לבטל את הליכי פשיטת הרגל בעניינה של המבקשת. אציין כי הבקשה הועברה לטיפולי כעת על רקע חילופי גברי בלשכת הרשמים.

לא אוכל להיעתר לבקשה. מצויים אנו כשנה לאחר פסק-הדין. השאלה המתבקשת היא אם הוצג נימוק ראוי – נימוק כבד-משקל – למתן ארכה כה ממושכת. לשאלה זו אין בידי להשיב בחיוב.

לאחר שניתן פסק-הדין של כבוד הרשמת קראי-גירון, לא הגישה המבקשת ערעור על פסק-הדין לבית משפט זה, אלא בחרה להגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי. בקשה זו נדחתה (ביום 17.10.2013). כידוע, עצם הגשתה של בקשה לעיון חוזר אינה מאריכה את המועד להגשת ערעור על פסק-הדין המקורי, וגם אינה מהווה, בהכרח, "טעם מיוחד" למתן ארכה. משמעות הדבר היא שבעל-דין הבוחר להגיש בקשה לעיון חוזר לערכאה המבררת, ואינו פונה לערכאת הערעור, במועד, בין בהליך של ערעור בין בהליך של בקשה להארכת מועד (וזאת בטרם חלוף התקופה הקצובה בדין להגשת הערעור), נוטל על עצמו סיכון דיוני שהדרך להשיג על פסק-הדין תיחסם בפניו.

בענייננו, לאחר שניתנה ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, בחרה המבקשת להגיש על החלטה זו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 8526/13). כאן הצטרפה טעות דיונית לסיכון הדיוני שצוין לעיל. לאמור: אף שההחלטה מיום 17.10.2013 ניתנה על-ידי רשמת בית המשפט המחוזי, ואף שמדובר ב"החלטה אחרת", לא הגישה המבקשת ערעור לפני שופט של בית המשפט המחוזי – כנדרש על-פי דין – אלא הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. כבוד השופט הנדל הורה לבא-כוח המבקשת להסביר "מדוע הוא סבור כי הדרך הדיונית הנכונה להסתייג מן ההחלטה היא באמצעות בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, ולא באמצעות ערעור לבית המשפט המחוזי". בהמשך – ביום 23.3.2014 – החליט כבוד השופט הנדל לדחות את ההליך, תוך שציין כי אין בכך כדי למנוע הגשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-הדין מיום 13.6.2014, אשר תידון לפני הרשם.

המבקשת מסבירה כי טעתה לסבור שהחלטת כבוד הרשמת קראי-גירון מיום 17.10.2013 ניתנה על-ידה כשופטת (ולא כרשמת). אולם, מכיוון שגם בפסק-הדין המקורי מיום 13.6.2013 נכתב כי הוא ניתן על-ידי כבוד השופטת קראי-גירון "בפועלי כרשמת", וגם בכותרת ההחלטה מיום 17.10.2013 נכתב במפורש " רש' ישראלה קראי-גירון" [ההדגשה לא במקור – ג' ש'], ברור כי אם מדובר בטעות – הרי שניתן היה להימנע ממנה בנקל. ולא מיותר להדגיש, כי המבקשת מיוצגת על-ידי עורך-דין.

לכל האמור אוסיף כי החלטתו של כבוד השופט הנדל – שסיימה את הליך רע"א 8526/13 – ניתנה ביום 23.3.2014. הבקשה להארכת מועד הוגשה למעלה מחודשיים לאחר מכן – ביום 26.5.2014 (לא נעלם מעיני כי ככל הנראה נעשה ניסיון קודם להגיש את ההליך, ביום 13.4.2014, אולם המסמך לא התקבל עקב "אי-התאמה"; מכל מקום, גם ניסיון זה לא נעשה בסמוך לאחר החלטת כבוד השופט הנדל).

לבסוף אציין, כי על פני הדברים פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מושתת על קביעה עובדתית בדבר התנהלותה של המבקשת בהליך פשיטת הרגל (וראו גם ההחלטה מיום 17.10.2013). משכך, אין בידי לקבוע כי סיכוייו של ההליך תומכים במתן הארכה המבוקשת, וזאת בלי לקבוע מסמרות לגופם של דברים. עוד אציין בשולי הדברים את התייחסותו של המשיב לאפשרות הגשתו של הליך חדש.

לאור כל המקובץ, אין בידי להיעתר לבקשה להארכת מועד. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.