פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
7950/20
לפני:
כבוד הרשמת דר להב
המבקש:
עוביד כאמל
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. עו"ד פביאן סלמן - מנהל מיוחד
לנכסי המערער
בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך; תשובת
המשיב 2
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת ש' גלר ) מיום 21.7.2020 בפש"ר 5223-07-18 (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין התקבלה בקשתו של המנהל המיוחד לביטול הליך פשיטת הרגל נגד המבקש, בשל העובדה שהמבקש אינו פועל בשקיפות מול המנהל המיוחד ואינו ממציא מסמכים נדרשים.
2.
המבקש טוען כי עיין בפסק הדין ב"נט-המשפט" בסמוך לאחר נתינתו ולאחר מכן הגיש בקשה לעיון חוזר שנדחתה ביום 13.9.2020 (החלטה זו לא צורפה לבקשה). בבקשה נטען כי היא הוגשה למען הזהירות, שכן בתקופה מאז מתן פסק הדין חלה פגרת הקיץ ולאחר מכן תקנות שהותקנו עקב נגיף הקורונה אשר קבעו כי התקופה לא תבוא במניין הימים. עוד נטען, כי ככל שחל איחור, הוא נבע מעומס עבודה אצל בא כוח המבקש ולא מזלזול.
3.
המשיב 2 מתנגד לבקשה. לטענתו, הבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר שחלף המועד להגשת הערעור; הבקשה אינה מגלה טעם מיוחד להארכת המועד, כנדרש; וכמו כן המבקש לא הצביע על סיכויי ערעור סבירים.
4.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כאמור, פסק הדין ניתן ביום 21.7.2020. צודק המשיב כי הבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר שחלף המועד להגשת הערעור, שכן המועד האחרון לכך היה ביום 18.10.2020, ואילו הבקשה שלפניי הוגשה ביום 17.11.2020, קרי באיחור של כחודש. יוסבר: פגרת הקיץ השנה חלה החל מיום 11.8.2020 ועד ליום 5.9.2020 (ראו: תקנות בתי המשפט (פגרות) (הוראת שעה), התש"ף-2020, ק"ת 8580 מיום 1.6.2020). היינו, ממועד פסק הדין ועד תחילת פגרת הקיץ חלפו 20 ימים שבאו במניין. שנת המשפט התחדשה ביום 6.9.2020 ואילו פגרת סוכות הוקדמה ליום 29.9.2020 (תקנות בתי המשפט (פגרות) (הוראת שעה), התשפ"א-2020, ק"ת 8779 מיום 24.9.2020) והוארכה עד ליום 15.10.2020 (תקנות בתי המשפט (פגרות) (הוראת שעה מס' 2), התשפ"א-2020, ק"ת 8809 מיום 7.10.2020). דהיינו, מתחילת שנת המשפט ועד פגרת סוכות חלפו 23 ימים נוספים שבאו במניין הימים, ושני ימים נוספים (סך הכל 45 ימים) הסתיימו ביום 17.10.2020, יום שבת, ולכן המועד להגשת הערעור חל ביום 18.10.2020, יום א' בשבוע. מאז חלף חודש נוסף עד להגשת הבקשה דנן. מדובר באיחור ניכר ולא זניח, אשר יש צורך ב"טעם מיוחד" להצדקתו (ראו: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).
לא למותר לציין (אף כי הדבר לא נטען במפורש בבקשה) כי גם העובדה שהמבקש הגיש בקשה לעיון חוזר אין בה כדי להאריך את המועד להגשת ערעור (בש"א 3731/14 דדון נ' כונס הנכסים הרשמי (11.8.2014); בש"א 4950/17 חדד נ' עפרי (28.6.2017)).
5.
הכלל הוא שבעל דין נדרש לקיים את המועדים הקבועים בדין. הקפדה על המועדים הסטטוטוריים תורמת להגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך. היא מבטיחה שוויון בין בעלי הדין והגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד. היא מסייעת לניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה. לאור שיקולים אלה, ידו של בית המשפט אינה קלה ביישום הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד (בש"א 6919/12 בריסק נ' בן איון (29.10.2012)).
6.
לא מצאתי בבקשה "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת. הנימוק היחיד (למעט הטענה – שנשללה – כי הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ערעור) הוא "עומס עבודה כביר" של בא כוח המבקש. מעבר לעובדה שעומס עבודה לא הוכר כ"טעם מיוחד" להארכת מועד (ראו והשוו: בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי דלק בישראל , פ"ד מח(4) 872 (1994); בש"א 6123/20 פסקל נ' הכונס הרשמי (1.10.2020); בש"א 4446/18 לוי נ' אוסטרובסקי (27.11.2018); בש"א 7963/19 חברה קדישא פתח תקווה נ' לנצר (11.12.2019); בש"א 7026/19 רז א.מ.ל.ד ייעוץ השקעות ונכסים בע"מ נ' אלה ר. והנדסת בנין השקעות בע"מ (31.10.2019)), הרי שמצופה היה כי הבקשה להארכת מועד תוגש בתוך המועד להגשת ערעור (ראו למשל: בש"א 1873/19 הרב שלום סגל נ' דריימן אדרי (18.11.2019); בש"א 3268/20 אוחיון נ' כונס הנכסים הרשמי (2.7.2020)).
7.
נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט"ו בכסלו התשפ"א (1.12.2020).
דר להב
ר ש מ ת