בש"א 4446/18 שלום ברוך לוי נ. ולרי אוסטרובסקי ( ע"י בנו איגור אוסטרובסקי)

1.

הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 10.4.2018 (ע"א 55551-01-17; כבוד השופט צ' ויצמן ), הועברה לטיפולי בשל חילופים בלשכת הרשמים.

2.

הבקשה הוגשה ביום 6.6.2018. לטענת באת-כוח המבקש, ביום 10.5.2018 היא הגישה את בקשת רשות הערעור באמצעות מערכת "נט המשפט", אולם ביום 13.5.2018 הודיעה לה מזכירות בית המשפט כי ההליך לא התקבל לרישום. בשל כך התבקשה הארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור עד להגשתה בפועל ביום 6.6.2018.

3.

בהחלטתה מיום 7.6.2018, הורתה כבוד הרשמת ל' בנמלך לבאת-כוח המבקש להבהיר מדוע הבקשה הוגשה רק ביום 6.6.2018, היינו למעלה משלושה שבועות לאחר שנודע לה כי בקשת רשות הערעור לא התקבלה לרישום. בתצהיר מטעם באת-כוח המבקש שהוגש ביום 20.6.2018, נטען כי במשרדה נוצר עומס עבודה בלתי צפוי. עוד נטען כי היא מצאה לנכון להגיש את הבקשה להארכת מועד יחד עם בקשה לפטור מאגרה ומעירבון ובקשה "לעיכוב הליכים", על מנת שלבית משפט זה תהיה התמונה המלאה. כן נטען כי אחותו של המבקש נפלה למשכב והלכה לבית עולמה ביום 25.5.2018, ורק בתום ימי השבעה חתם המבקש על התצהירים הנלווים לבקשות האמורות. לבסוף נטען, כי באת-כוח המבקש היתה עסוקה בהכנות לחתונת ביתה, שהיתה

קבועה ביום 11.6.2018.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב 1 ובשאר החומרים בתיק, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה להארכת מועד הוגשה בחלוף 27 ימים מהמועד להגשת בקשת רשות ערעור ובחלוף 24 ימים לאחר שנודע לבאת-כוח המבקש כי בקשת רשות הערעור שניסתה להגיש לא התקבלה למרשם. מדובר בפרק זמן ארוך ולכן מצופה כי יוצג טעם כבד משקל להגשתה באיחור כה ניכר. בנסיבות העניין לא מצאתי כי המבקש הצביע על טעם כזה. עומס עבודה בלתי צפוי אינו מהווה, ככלל, "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת הליך ערעורי (ראו: ב"ש 1017/82

בויארין

נ' אברבך , פ''ד

לז (1) 419 (1983); בש"א 5800/06 עדאל נ' מדינת ישראל (25.7.2006); בש"מ

5655/16 בטיטו נ' רשות מקרקעי ישראל (12.09.2016)), ובפרט לא מצאתי כי יש בעומס העבודה שפורט בתצהיר הצדקה לאי הגשתה של הבקשה שלפניי בסמוך לאחר יום 13.5.2018 (בייחוד בהתחשב בכך שנטען כי בקשת רשות הערעור היתה כבר מוכנה ביום זה). אף רצונה של באת-כוח המבקש להגיש את הבקשה להארכת מועד יחד עם בקשות נוספות לא מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, גם בהתחשב בכך שבקשות אלה יכולות להיות מוגשות לאחר פתיחת ההליך. לא מצאתי אף שיש בנסיבות האישיות של המבקש או באת-כוחו כדי להצדיק את האיחור הניכר, שכן מדובר באירועים שקרו זמן ניכר לאחר יום 13.5.2018 ואין בהם כדי להצדיק את אי הגשתה של בקשה להארכת מועד סמוך לאחר יום 13.5.2018.

6.

לכך יש להוסיף כי אף סיכויי ההליך אינם תומכים במתן הארכת המועד, בהתחשב בכך שבפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי גזברות בית המשפט היא בבחינת צד שלישי המחזיק בעירבון המופקד במסגרת ערעור להבטחת הוצאות המשיבים, ולכן מקומן של טענות באשר לעיקול העירבון הוא בלשכת הוצאה לפועל (ראו: ע"א 3115/99 מזרחי נ' טופז (22.1.2001); רע"א 7623/08 שנרך נ' פלס , פסקה 3 (15.12.2008), והשוו: בש"פ 4318/14 זלמן נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (21.10.2014)).

7.

הבקשה נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות המשיב 1 בסך של 1,000 ש"ח.