רע"א 7623/08 אברהם שנרך נ. נועם פלס

1.

במסגרת ההליך שבכותרת הפקיד המבקש עירבון בסך 20,000 ₪, בהפקדה במזומן. לטענת המבקש, הסכום ניתן לו בהלוואה ממר אבי נקש ביום 2.11.2008. ביום 13.11.2008 נדחתה הבקשה לרשות ערעור, ללא חיוב המבקש בהוצאות. אך משנתבקשה השבת העירבון לידי המבקש התברר כי על כספי העירבון הוטל עיקול מכוח סעיף 44 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: החוק ), במסגרת הליכי הוצאה לפועל המתנהלים נגד המבקש.

2.

בבקשה לפניי מתבקשת החזרה של כספי העירבון לידי המבקש. נטען בה כי בעקבות תוצאת ההליך נותר המבקש ללא פרוטה ומצבו הכספי קשה מאוד. על פי הנטען, כאשר נדרש המבקש להפקיד את הערובה לצורך ההליך שבכותרת לא היה מסוגל לעמוד בכך ולאחר חיפושים ומאמצים רבים הצליח לבסוף לקבל "עוד הלוואה" ממר אבי נקש. המבקש התחייב, כך נטען, להשיב את ההלוואה מיד עם קבלת הכסף. עוד נטען, כי כספי העירבון שהופקד אינם שלו אלא שייכים למר אבי נקש המצפה להחזר. לטענת המבקש, מר נקש עשה עמו חסד ברגע שנזקק לתמיכה ואי השבת הכספים תהיה מבחינתו השבת רעה תחת טובה.

3.

אין בידי לקבל את הבקשה. כאשר מוטל עיקול מוכח סעיף 44 לחוק, גזברות בית המשפט היא בבחינת צד שלישי המחזיק בנכסים של יוזם ההליך – החייב – הכפוף להוראות המוציא לפועל. בית המשפט מעביר את העירבון לרשות ההוצאה לפועל בכל מקרה בו מוטל עיקול על העירבון, וטרם נקבע כי יש להחזיר את העירבון לידי אחד הצדדים. בהעברה זו אין משום נקיטת עמדה בשאלה האם ניתן לממש את העירבון באותם הליכי עיקול, ושאלה זו צריכה להידון בפני רשות ההוצאה לפועל. לעניין העירבון, בית המשפט הוא כאמור בבחינת מחזיק בלבד, ואין הוא נוקט עמדה בשאלת הזכויות להן טוענים בעלי הדין ובשאלה אם הנכס ניתן לעיקול אם לאו. המחלוקות בשאלות אלה, מקומן להתברר בלשכת ההוצאה לפועל בגדרה הוטל העיקול. משעה שניתן צו עיקול בקשר לעירבון המצוי בקופת בית המשפט, בית המשפט הוא ככל גוף, ועליו לפעול לפי אותו צו. אין לצפות שבית המשפט יפעיל כוחות שיפוטיים על מנת להתעלם מהצו שהופנה אליו.

הבקשה נדחית.