בש"א 8433/20 מנשה אלי נובק נ. עו"ד אלויה אברהם

1.

לפניי בקשה להארכת מועד, עד ליום 13.12.2020, להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 2.11.2020 בע"א 1151-07-20 במסגרת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 5.4.2020 בת"א 36931-05-18. יצוין, כי פסקי הדין עניינם בתביעה לתשלום שכר טרחת עורך-דין לטובת המשיב. בבקשה שלפניי נטען כי עקב בעיות רפואיות שמהן סובל המבקש והחשש ממגפת הקורונה התקשה למצוא עורך-דין שייצגו בבקשת רשות הערעור, עד שמצא את בא-כוחו הנוכחי שהסכים לייצגו פרו-בונו.

2.

המשיב מתנגד מכל וכל לבקשה. לדבריו, המבקש הוא אדם מתוחכם, עתיר נכסים, הבקיא ברזי המשפט ואשר האמת אינה נר לרגליו. נטען כי דין הבקשה להידחות בהיעדר "טעם מיוחד" להארכת מועד ובשל סיכוייה הנמוכים של בקשת רשות הערעור.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בהתאם להוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הארכת מועד הקבוע בחיקוק (וכזהו המועד להגשת בקשת רשות ערעור) תינתן רק אם התקיימו "טעמים מיוחדים" לכך. המבקש מסתמך על מצבו הרפואי אשר הקשה עליו למצוא עורך דין שייצגו בערעור. אמנם, מחלתו של בעל דין או של בא כוחו עשויה להוות, בנסיבות מסוימות, "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך ערעורי, אולם לצורך כך, יש להוכיח את דבר קיומה של המחלה בתקופה הרלוונטית וכן יש להוכיח קשר סיבתי בין עצם המחלה לבין היעדר האפשרות להגיש את ההליך במועד (בש"א 8609/19 אברהמי נ' שפירא (21.1.2020)). בענייננו, הטענה נטענה בסתמיות וללא אישורים רפואיים רלוונטיים, ומשכך לא ניתן להסתמך עליה. גם הטענה לפיה התקשה המבקש למצוא עורך דין שייצגו אינה מצדיקה את הארכת המועד. מלבד העובדה שבבית המשפט המחוזי לא היה המבקש מיוצג, כך שאין בטעם זה כדי להסביר מדוע הבקשה הוגשה באיחור, הרי שנפסק כי "היחסים שבין בעל דין לעורך דינו, ובכלל זה חילופי עורכי הדין, אינם מהווים כשלעצמם טעם מיוחד" (בש"א 8179/98 לוין נ' פרצוב (5.5.1999); בש"א 2901/99 דניאלי נ' דניאלי (10.10.1999)). מצופה היה, שלפחות הבקשה להארכת מועד תוגש בתוך המועד להגשת בקשת רשות הערעור, אולם גם זאת לא נעשה (בש"א 7950/20 כאמל נ' כונס הנכסים הרשמי

(1.12.2020)). לכל אלה מתווספת העובדה, כי סיכוייה של בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" במקרה דנן, כאשר פסקי הדין מבוססים על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, אינם נחזים להיות גבוהים.

4.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב בגין הבקשה בסך של 500 ש"ח.