בש"א 8179/98 נלה לוין נ. יעקב פרצוב-עו"ד כונס הנכסים

המבקשים הגישו "בקשה להארכת מועד שטרם הסתיים להגשת בקשת רשות ערעור", בה התבקשה הארכת המועד להגשת ערעור בשלושה שבועות, מן הטעם שהמבקשים מיוצגים על ידי עורך דין אחר שלא ייצגם בבית המשפט המחוזי, ועליו ללמוד את מלוא החומר הרב הכרוך בהחלטה נשוא בקשה זו, ובתיק נוסף הדן בנושא דומה, בו ניתן פסק דין רק ימים ספורים לפני הגשת בקשה זו.

המשיב מתנגד להארכת המועד, משום שהבקשה הוגשה ללא תצהיר, ומשום שהמבקשים לא הראו טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת המועד בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

אכן, היחסים שבין בעל דין לעורך דינו, ובכלל זה חילופי עורכי הדין, אינם מהווים כשלעצמם טעם מיוחד. גם עובדת הגשת הבקשה להארכת מועד לפני חלוף המועד לנקיטת ההליך אינה מהווה טעם מיוחד, אך נפסק לא פעם, כי עצם הגשת הבקשה תוך המועד עשויה, יחד עם טעמים אחרים, להוות טעם מיוחד (ב"ש 34/70, אבו שמסייה נגד אלקרעין ואח' , פ"ד כד(1) 307; וראו גם בש"א 6183/97, אמנון אזערי נגד מועש בע"מ ; בש"א 3424/94, Interlego A/s נגד Exim Lines bros. S.A ואח' ).

הדרישה לקיומו של טעם מיוחד כתנאי להארכת המועד להגשת ערעור נובעת מכך, שעם חלוף תקופת הערעור קונה המשיב לעצמו "חסינות" מפני תקיפת פסק הדין והמשך ההליכים, ודרושים נימוקים כבדי משקל כדי לגבור על מחסום חסינות זו.

ברם, אותה חסינות אינה עומדת במלוא תוקפה כאשר המשיב מודע לכוונתו של הצד שכנגד לערער על פסק הדין, לעיתים אף אם לא הוגשה בקשה להארכת מועד, והכוונה להגיש ערעור נלמדה רק בעקיפין מהליכים אחרים. נקבע כי:

"בנסיבות אלה ניתן לומר, כי האינטרס של המשיבה, שלא להיות מוטרת יותר בהליכים, לא החל להתגבש. הכוונה לערער "ריחפה בחלל" ומנעה מן המשיבה לראות בפסק הדין... סוף פסוק" (ע"א 3763/95, ד"ר סוזי פלורו נגד לאה ננס ; בש"א 3553/95, ורדה ווהבה נגד שאלתיאל טסה ).

נראה לי כי במקרה זה, כאשר הבקשה להארכת המועד הוגשה לפני חלוף המועד והובאה מיד לידיעת המשיב, וכאשר מצטרפים הנימוקים של חילופי עורכי הדין והצורך ללמוד את פסק הדין שניתן זמן קצר קודם לכן, יש הצדקה להארכת המועד.

אני מאפשרת למבקשים להגיש את הבקשה לרשות ערעור תוך חמישה-עשר יום מקבלת החלטה זו.