פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
8609/19
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המבקש:
חיים אברהמי
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד עופר שפירא
2. עו"ד גלעד ליפקר רגן
3. כונס הנכסים הרשמי
4. בנק דיסקונט לישראל
5. יוסף תמיר ז"ל באמצעות יורשיו
6. עופר ברוכים
7. גל ואח'
בקשה להארכת מועד
לנקיטת הליך; תשובת המשיבים 6-5 מיום 30.12.2019; תשובת המשיב 1 מיום 9.1.2020;
תשובת המשיב 2 מיום 13.1.2020
החלטה
1.
זוהי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת א' לושי-עבודי ) מיום 17.10.2019 בפש"ר 4584-08-18 (להלן:
החלטת בית המשפט המחוזי ). במסגרת ההחלטה נדחתה בקשתו של המבקש להאריך את המועד להגשת ערעור על הכרעת המשיב 1 (להלן: הנאמן ) בתביעת חוב שהוגשה על-ידי המשיב 5 (להלן: הנושה ).
2.
ואלה בקצרה העובדות הרלוונטיות לענייננו: ביום 21.5.2017 הכריע הנאמן בתביעת חוב שהוגשה על-ידי הנושה בגדרה הוכר, במעמד של חוב מובטח, חוב של המבקש כלפי הנושה בסך של כ-737,000 ש"ח (להלן: החלטת הנאמן ). ביום 2.8.2018 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הנאמן. בהחלטתו מיום 17.10.2019 דחה כאמור בית המשפט המחוזי את הבקשה. בהחלטה נקבע, בין היתר, כי לא נפלו פגמים בהמצאת החלטת הנאמן לידי המבקש, וכי אף לגופו של עניין סיכויי הערעור הינם קלושים ביותר.
3.
במסגרת הבקשה שלפניי, אשר הוגשה ביום 25.12.2019, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, וזאת עד ליום 25.1.2020. טענתו העיקרית של המבקש היא כי מצבו הרפואי של בא-כוחו, שייצג אותו אף בהליך קמא, מנע בעדו את היכולת לנסח ולהגיש את בקשת רשות הערעור . המבקש מוסיף וטוען לגופם של דברים כי היה על בית המשפט קמא לדון בערעור על החלטת הנאמן, לגופו, וזאת אף מבלי להידרש לבקשה להארכת מועד. המשיבים 1, 2 ו-6-5 מתנגדים לבקשה.
4.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אין מחלוקת כי הבקשה שבכותרת הוגשה באיחור של כ חודש ימים לאחר המועד האחרון להגשת ההליך. על כן ובהתאם להוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נדרש המבקש להציג "טעמים מיוחדים" כתנאי למתן הארכה המבוקשת. דומני כי המבקש לא עמד בנטל זה. הטענה המרכזית הנוגעת לאיחור מתמקדת בענייננו במצבו הבריאותי של בא-כוח המבקש. אכן, בנסיבות מסוימות עשויה מחלה של בעל דין או של בא-כוחו להוות משום "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך ערעורי. ואולם בפסיקה הודגש כי לצורך קבלת הארכה בנסיבות כגון דא, נדרש המבקש להוכיח את דבר קיומה של המחלה בתקופה הרלוונטית וכן עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין עצם המחלה לבין היעדר האפשרות להגיש את ההליך במועד (ראו בש"א 6439/19 לרון נ' לוין (26.11.2013) והאסמכתאות שם ). לא מצאתי כי יש באישורים הרפואיים אשר צורפו כדי להראות כי קשר סיבתי זה מתקיים במקרה דנן (ראו והשוו בש"פ 25/10 דכה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו , פיסקה 4 (8.2.2010)). מכל מקום, אפילו אניח כי עמדו בפני המבקש קשיים שונים בשל מחלתו של בא-כוחו, עדיין לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע הבקשה להארכת מועד לא הוגשה בתוך התקופה הקבועה בדין להגשת ההליך, אלא רק בחלוף למעלה כחודש ובשלב שבו כבר התגבש מבחינת המשיבים אינטרס הסתמכות לגיטימי באשר לסופיות ההחלטה (למשקלו של שיקול זה ראו למשל, רע"א 3776/16 גנים נ' רחל (15.8.2016)).
5.
אשר על כן, הבקשה להארכת מועד נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ד בטבת התש"ף (21.1.2020).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם