בע"מ 7684/15 פלוני נ. פלוני

בהמשך לאמור בהחלטתי מיום 27.12.2015 בבע"מ 7684/15, הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור ביחס להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.8.2015. המשיבים מתנגדים לבקשה.

ביום 25.6.2015 הגיש המבקש - בעצמו - בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין אשר ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה. ביום 28.8.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, תוך שציין כי בקשת הארכה הוגשה לאחר חלוף המועד להגשת הערעור (להלן: ההחלטה הראשונה ). לדברי המבקש, ההחלטה נצפתה באמצעות מערכת "נט המשפט" עוד ביום 1.9.2015 (ראו האמור ברישא של בקשת רשות הערעור). ביום 7.9.2015 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה, הפעם באמצעות בא כוח. בקשה זו נדחתה יומיים לאחר מכן, ביום 9.9.2015 (להלן: ההחלטה השנייה ). לדברי המבקש, החלטה זו לא הומצאה לו כדין אך נצפתה באמצעות מערכת "נט המשפט" ביום 21.10.2015. ביום 11.11.2015 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור המופנה כנגד שתי ההחלטות, ובגדרה עתר לקבלת ארכה לצורך השגה על ההחלטה הראשונה (רע"א 7684/15).

בהחלטתי מיום 27.12.2015 קבעתי כי בשים לב לעובדה שאין מחלוקת על כך שבקשת רשות הערעור הוגשה באיחור, ככל שהיא נוגעת להחלטה הראשונה, לא היה מקום לקבל את הבקשה לרישום באופן בו הוגשה. עם זאת אפשרתי למבקש להגיש בקשה סדורה ומפורטת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור ביחס להחלטה הראשונה, והוא אכן עשה כן (בש"א 21/16). בגדר בקשת הארכה הסביר המבקש כי מאחר שבקשת הארכה הראשונה הוגשה לבית המשפט המחוזי בלא שהיה מיוצג, ראה לנכון להגיש בקשה לעיון חוזר - הפעם באמצעות עורך דין - טרם פנייה בהשגה ערעורית לבית משפט זה. כאמור, המשיבים מתנגדים לבקשת הארכה.

טרם שאדרש לבקשת הארכה לגופה ואף שאין מחלוקת בין הצדדים בדבר האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור ביחס להחלטה הראשונה, רואה אני להבהיר בקצרה שאכן חל איחור כאמור. אף בהתעלם מן השאלה האם, ומתי, הומצאה ההחלטה הראשונה למבקש - שאלה שהצדדים לא התייחסו אליה באופן מפורש - הרי שהמבקש עצמו ציין כי ידע על ההחלטה עוד ביום 1.9.2015. משכך, ומשכבר ביום 7.9.2015 פעל על פי ההחלטה והגיש בקשה לעיון חוזר לגביה, ברי כי יש להחיל בענייננו את חריג "כלל הידיעה" אשר לפיו מניין הימים להגשת ההליך נספר החל ממועד הידיעה, להבדיל ממועד ההמצאה (ראו למשל, רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ , פיסקה 14 (8.7.2007); רע"א 8452/12 זנדברג נ' איילון

(19.12.2012)). על כן , ובשים לב לפגרת הקיץ ולפגרת סוכות, תקופת שלושים הימים להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה הסתיימה במחצית חודש אוקטובר 2015, כחודש ימים עובר להגשת בקשת רשות הערעור על ידי המבקש (ביום 11.11.2015).

האם עלה בידי המבקש להרים את הנטל להנחת "טעם מיוחד" להארכת מועד? בשים לב למכלול נסיבות העניין, דומני כי התשובה על שאלה זו הינה בשלילה.

כידוע, עצם הגשתה של בקשה לעיון חוזר אינה מאריכה את המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה המקורית, וגם אינה מהווה בהכרח "טעם מיוחד" למתן ארכה. משמעות הדבר היא שבעל דין הבוחר להגיש בקשה לעיון חוזר לערכאה המבררת תחת פנייה לערכאת הערעור בתוך המועד - נוטל על עצמו סיכון דיוני שהדרך להשיג על ההחלטה המקורית תיחסם בפניו (למשל, בש"א 3731/14 דדון נ' כונס הנכסים הרשמי

(11.8.2014)).

ודוק: ההחלטה בבקשה לעיון חוזר (ההחלטה השנייה) ניתנה עוד ביום 9.9.2015, יומיים בלבד לאחר הגשת הבקשה לעיון חוזר והרבה לפני חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה. המבקש לא הסביר מדוע לא גילה עניין בגורל הבקשה לעיון חוזר במשך תקופה של כחודש וחצי, עד ליום 21.10.2015 (מועד הצפייה הנטען בהחלטה השנייה). זאת ועוד, גם לאחר שנודע למבקש על ההחלטה השנייה, המתין כשלושה שבועות נוספים עד אשר הגיש את בקשת רשות הערעור. בנסיבות אלה, המסקנה המתבקשת היא שהמבקש לא פעל בשקידה הראויה המצופה מבעל דין אשר מעוניין להגיש בקשת רשות ערעור, קל חומר כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור המופנה כנגד החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד בשל העובדה שהיא עצמה הוגשה באיחור.

אף לא נעלמה מעיניי טענת המשיבים לפיה לא היו מודעים כלל להגשת בקשת רשות הערעור עד סמוך לאחר מתן החלטתי מיום 27.12.2015; כמו גם התהייה אותה העלו על כך שהלכה למעשה המבקש הגיש את הערעור לבית המשפט המחוזי ביום 7.9.2015 במסגרת הליך נפרד, וזאת חרף העובדה שידע כבר ביום 1.9.2015 כי בקשת הארכה להגשתו נדחתה. יצוין, כי הערעור נמחק על ידי בית המשפט המחוזי ביום 15.12.2015 (ראו האמור בסעיף 7 לבקשת רשות הערעור ובנספח ה' לתגובת המשיבים). אוסיף עוד, כי על רקע כלל נסיבות העניין לא ניתן לומר שסיכוייה של בקשת רשות הערעור ביחס להחלטה הראשונה גבוהים במידה המטה את הכף לעבר מתן הארכה המבוקשת.

התוצאה היא כי בקשת הארכה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה - נדחית. המזכירות תשיב איפוא למבקש את בקשת רשות הערעור שהוגשה בגדר רע"א 7684/15 והוא יגיש - תוך 10 ימים - בקשת רשות ערעור מתוקנת אשר תופנה כנגד ההחלטה השנייה בלבד . המבקש יישא בהוצאות בסך 2,000 ש"ח לטובת המשיבים בגין הבקשה להארכת מועד.

לעניין הבקשה לפטור מעירבון: לטענת המשיבים, בקשת הפטור לא הומצאה להם עד למועד הגשת התגובה מטעמם. זאת ועוד, חרף האמור בהחלטתי מיום 14.1.2016 המבקש לא הגיש אסמכתא בדבר המצאת כתבי בי דין למשיבים. בנסיבות אלה אין מקום לקבל את בקשת הפטור והיא נדחית. המבקש יפקיד איפוא את העירבון שנקבע על ידי המזכירה הראשית תוך 10 ימים, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה כמקובל .