רע"א 1788/20 משה אברג'ל נ. אלקטרז איילנד בע"מ

1.

לפניי בקשת המשיבים למחיקת ההליך מחמת האיחור שנפל לטענתם בהגשתו. המבקש מצידו טוען כי ההליך הוגש במועד ולחלופין עותר להארכת מועד בדיעבד להגשתו. המשיבים מתנגדים להארכת המועד המבוקשת.

2.

רקע הדברים הרלוונטי הינו כדלקמן: המשיבים עוסקים במתן קורסים המועברים באופן דיגיטלי בתחום השיווק והאינטרנט והמבקש השתתף בעבר באחד הקורסים ובהמשך שימש כמדריך ומשווק מטעם המשיבים. לימים נתגלעה מחלוקת בין הצדדים והמבקש הקים עסק מתחרה. בחודש אפריל 2019 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב תביעה כנגד המבקש וכנגד נתבעים נוספים בסך של 2.5 מיליון ש"ח, בטענה כי הנתבעים הוציאו את דיבתם של המשיבים במטרה לשדל את לקוחות המשיבים לעבור לשירותי המבקש במסגרת העסק המתחרה שהקים. המבקש לא הגיש כתב הגנה ולפיכך הגישו המשיבים ביום 18.6.2019 בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגדו. ביום 19.6.2019 ניתן כנגד המבקש פסק-דין בהיעדר הגנה, כמבוקש (כבוד הרשמת ר' ערקובי ; להלן: פסק-הדין ). בפסק-הדין הובהר כי כתבי בי-הדין הומצאו למבקש כדין וחרף זאת בחר שלא להגיש כתב הגנה ולא להשיב לבקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה.

3.

ביום 3.7.2019 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק-הדין (להלן:

הבקשה לביטול פסק-הדין ). יוער כי בשלב זה היה המבקש לא מיוצג. בינתיים נותב התיק לטיפולה של כבוד השופטת ח' פלינר

ובהתאם להחלטותיה מיום 29.10.2019 ו-11.10.2019 נקבעה ישיבת קדם-משפט שבמסגרתה אמורה הייתה להתברר, בין היתר, בקשת המבקש לביטול פסק-הדין. ישיבה זו אכן התקיימה ביום 9.1.2020. ברם, המבקש לא התייצב לדיון. בתום הישיבה ניתן פסק-דין המסיים את הטיפול בהליך. זאת, לאחר שהמשיבים הגיעו להסדרים עם יתר הנתבעים באופן המייתר את המשך בירור התובענה נגדם. לענייננו חשוב לציין כי בפסק-הדין הוסיף בית המשפט המחוזי ודחה את בקשת המבקש לביטול פסק-הדין שניתן בענייננו (להלן:

ההחלטה בבקשה לביטול פסק-הדין ). בהקשר זה הבהיר בית המשפט המחוזי כי המבקש בחר שלא להיות מיוצג בהליך ושלא להתייצב לישיבת קדם המשפט, וכי ממילא הבקשה לביטול פסק-הדין שהגיש אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין משלא צורף לה תצהיר. בהקשר זה הוסיף בית המשפט המחוזי והדגיש כי לאורך כל שלבי בירור ההליך עשה המבקש דין לעצמו וכך עשה גם עת בחר שלא להתייצב כאמור לישיבת קדם המשפט. פסק-הדין בהיעדר הגנה כנגד המבקש נותר אפוא על כנו. ביום 2.2.2020 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק-הדין בהיעדר הגנה ולהארכת מועד להגשת כתב הגנה. הפעם הוגשה הבקשה על-ידי עורכת דין שהחלה לייצג את המבקש (להלן:

הבקשה השנייה ). המשיבים התנגדו לבקשה. ביום 20.2.2020 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ח' פלינר ) בקשה זו ובהחלטתו הדגיש כי המסגרת הנכונה לדיון בבקשה אינה "בקשה לביטול פסק דין", שהרי פסק-הדין ניתן זה מכבר ובקשה לביטולו כבר נדחתה, ולפיכך הסוגייה הדיונית היחידה הטעונה הכרעה הינה האם נפל פגם בהחלטה מיום 9.1.2020 אשר ניתנה בעקבות אי התייצבות המבקש לישיבת קדם המשפט. לתשובה זו השיב בית המשפט המחוזי בשלילה ולפיכך דחה הוא את הבקשה.

4.

ביום 8.3.2020 הגיש המבקש את ההליך שבכותרת. בכותרת בקשת רשות הערעור עתר המבקש לביטול פסק-הדין שניתן בהיעדר הגנה ביום 19.6.2019 אך עיון בבקשת רשות הערעור מלמד כי שלובות בה טענות רבות כנגד ההחלטה בבקשה לביטול פסק-הדין שניתנה בישיבת קדם המשפט ביום 9.1.2020. יוער כי עיון בתשובתם של המשיבים לבקשת רשות הערעור מלמד כי אף לשיטתם הופנתה בקשת רשות הערעור כנגד החלטה זו. לאחר הגשת בקשת רשות הערעור הורה כבוד השופט ד' מינץ

למשיבים להשיב לבקשת רשות הערעור (החלטה מיום 15.3.2020). סמוך לאחר מכן הגישו המשיבים ביום 25.3.2020 בקשה למחיקת ההליך על הסף מחמת האיחור שנפל לטענתם בהגשתו. המשיבים מדגישים כי ההחלטה בבקשה לביטול פסק-הדין ניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 9.1.2020 ובעת הגשת בקשת רשות הערעור, ביום 8.3.2020, חלף ועבר לו פרק הזמן הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור. לעניין זה טוענים המשיבים כי עצם העובדה שהמבקש הגיש בקשה נוספת לביטול פסק-דין (אשר ההחלטה בה ניתנה ביום 20.2.2020) אין בה כדי לרפא את הפגם שנפל באיחור וזאת בהתחשב בכלל שלפיו אין בהגשת בקשה לעיון חוזר כדי להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה המקורית. בנוסף לאמור טענו המשיבים כי יש למחוק את בקשת רשות הערעור מן הטעם שהמבקש לא צירף לבקשה, כבעלי דין, את הנתבעים הנוספים שהיו צד לתביעה שהתבררה בבית המשפט המחוזי. יצוין כי בשלב מסוים הוסיפו המשיבים ועתרו לדחיית בקשת רשות ערעור עקב אי הפקדת העירבון במועד. המבקש מצידו סבור כי אין מקום להורות על מחיקת בקשת רשות הערעור מחמת האיחור הנטען אך במקביל הגיש הוא בקשה להארכת מועד (בדיעבד) להגשת בקשת רשות הערעור. המשיבים מצידם הודיעו כי הם מתנגדים לבקשתו החלופית של המבקש.

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי טענתם של המשיבים כי ההליך הוגש באיחור – בדין יסודה. המבקש מעוניין להשיג בפני בית משפט זה על ההחלטה אשר דחתה את בקשתו לביטול פסק-הדין שניתן נגדו בהיעדר הגנה. הלכה היא כי החלטה בבקשה לביטול פסק דין, בין אם נתקבלה ובין אם נדחתה, מהווה "החלטה אחרת" אשר עליה ניתן לערער אך ברשות (ראו, רע"א 5696/95 סלוביק נ' יעד נציגויות בע"מ , פיסקה 3 (23.5.1996); רע"א 5089/07 נציגות הבית המשותף (ועד בעלי עסקים) מרחוב ארלוזורוב 1 רמת-גן נ' רביד , פיסקה 4 (9.1.2008); בש"א 343/19 שטינהרטר נ' פרץ , פיסקה 3 (30.1.2019); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 106-105 (מהדורה שלישית, 2012)). החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק-דין ניתנה ביום 9.1.2020, ובהתאם לתקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין ), עמדו למבקש 30 ימים להגיש עליה בקשת רשות ערעור, ובענייננו – עד ליום 9.2.2020. המבקש בחר שלא להגיש בקשת רשות ערעור ותחת זאת הגיש בקשה נוספת לביטול פסק-הדין ביום 2.2.2020. בית המשפט קמא ראה בבקשה שנייה זו כמעין בקשה לעיון חוזר על רקע העובדה שבקשה לביטול פסק-הדין כבר הוגשה ונדחתה. ואכן דומה כי עצם הגשתה של הבקשה השנייה לא יכולה להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה לביטול פסק-הדין, שהרי כפי שנפסק לא אחת, עצם הגשתה של בקשה לעיון חוזר אינה מאריכה את המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה המקורית (למשל, בע"מ 7684/15 פלוני נ' פלוני (7.2.2016); בש"א 5690/18 ודובין נ' כונס הנכסים הרשמי (3.10.2018)). אכן, "מתן ארכה להגשת הליך ערעורי על ההחלטה המקורית כל אימת שבעל דין מגיש לערכאה הדיונית בקשות חוזרות ונשנות לביטולה או לשינויה של ההחלטה, תיתן בידי בעל הדין את הכוח להאריך עוד ועוד את המועד להגשת ההליך הערעורי" (בש"א 4950/17 חדד נ' עפרי (28.6.2017) והאסמכתאות שם )).

6.

המסקנה העולה מן האמור לעיל היא כי ההליך אכן הוגש באיחור ולפיכך קמה לכאורה הצדקה להורות על מחיקתו בשל כך. ברם, מונחת לפניי גם בקשה להארכת מועד להגשת ההליך (בדיעבד), ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה זו בכפוף לפסיקת הוצאות ממשיות לטובת המשיבים. כידוע בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין, ניתן להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי מקום בו עלה בידיו של מבקש הארכה להראות "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשתו. בענייננו השיקולים השונים מושכים לכיוונים מנוגדים: מן העבר האחד מדובר באיחור לא מבוטל בהגשת ההליך והתנהלותו הדיונית של המבקש מעוררת קושי (כפי שאף ציין בית המשפט קמא); ואולם, מן העבר השני אינני סבור כי המשיבים העלו טענת הסתמכות ממשית קונקרטית באשר לסופיותו של ההליך ובנוסף אף לא ניתן להתעלם מן הסכום שעל המבקש לשלם למשיבים כתוצאה ממתן פסק-הדין בהיעדר הגנה. בנסיבות אלה סבורני כי הכף נוטה, אף אם בדוחק, למתן הארכה המבוקשת, תוך פסיקת הוצאות בסכום ממשי לטובת המשיבים לנוכח התנהלותו הדיונית של המבקש.

7.

אשר על כן אני מאריך את המועד להגשת ההליך עד למועד הגשתו בפועל.

המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח.

כמו כן לנוכח העובדה שהמבקש אכן לא צירף להליך דנן את כל מי שהיה בעל דין בערכאה הדיונית, כפי הנדרש בתקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, אני מורה למבקש להגיש עד ליום 24.9.2020 דף פתיחה מתוקן לבקשת רשות הערעור שבו יצוינו כמשיבים פורמליים כל הנתבעים הנוספים שהיו בעלי דין בבית המשפט קמא.

בקשת המשיבים לדחיית ההליך בשל אי הפקדת העירבון נדחית, שכן העירבון בינתיים הופקד ולא שוכנעתי כי נפל מצידו של המבקש פגם בהקשר זה או כי פעל מתוך זלזול בסדרי הדין.

המזכירות תתייק החלטתי זו בתיק השופט והטיפול בהליך יימשך כסדרו.