רע"א 5089/07 נציגות הבית המשותף (ועדבעלי עסקים) מרחוב ארלוזורוב נ. אהוד ר

לפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' הרשם א' אורנשטיין) לפיה נמחק על הסף ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ר' ניב) אשר דחה בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקשת בהעדר הגנה.

1.

המשיבים, בעלי זכויות בחנות הנמצאת ברחוב ארלוזרוב 1 ברמת גן (להלן: הבניין ), הגישו תביעה כספית, בין היתר נגד המבקשת - נציגות הבית המשותף (ועד בעלי העסקים) בבניין, לבית משפט השלום בתל אביב יפו בגין נזקים שנגרמו לחנותם. המבקשת לא הגישה כתב הגנה במועד ואף לא התייצבה לדיון שנקבע ועל כן ניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה. המבקשת הגישה לבית משפט השלום בקשה לביטול פסק הדין. לאחר שנערך דיון ונשמעו טענות הצדדים, דחה בית המשפט את הבקשה, תוך שקבע כי לא מתקיימים התנאים המצדיקים ביטולו של פסק הדין (להלן: ההחלטה ). בית המשפט מצא כי, בניגוד לטענת המבקשת, יש לראות את עורך הדין עמדר כמייצגה או כנציגה של המבקשת ועל כן יש לראותה כמי שידעה על המועד האחרון להגשת כתבי הגנה, אך למרות זאת לא התייצבה לדיון ולא הגישה כתב הגנה מטעמה. עוד מצא בית המשפט כי יש לדחות את הבקשה גם מן הטעם שבבקשה לביטול פסק דין ובתצהיר שצורף אליה נטענו טענות ההגנה של המבקשת בתמצית. מעבר לדרוש, דן בית המשפט בטענות ההגנה של המבקשת לגופן ומצא כי יש לדחות אותן. כך למשל, קבע בית המשפט כי בניגוד לטענת המבקשת חלק מהתיקונים הדרושים מתבצעים ברכוש המשותף ועל כן היא חייבת בתשלום בגינם. לבסוף, הוסיף בית המשפט כי המבקשת הגישה את הבקשה לביטול פסק הדין כארבעה חודשים לאחר שפסק הדין הגיע אל עורך הדין עמדר, בלא שהוגשה בקשה להארכת מועד ובלא שפורט טעם מיוחד לאיחור, כך שגם מטעם זה יש לדחותה.

2.

המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על ההחלטה, אותו הגדירה כערעור על "פסק דינו" של בית משפט השלום. המשיבים הגישו בקשה לסילוק הערעור מן הטעם שהיה על המבקשת להגיש בקשת רשות לערער, שכן מדובר בהחלטה ולא בפסק דין. בית המשפט קיבל את הבקשה, בקבעו כי החלטה בבקשה לביטול פסק דין הינה "החלטה אחרת" ולכן היה על המבקשת להגיש בקשה לרשות ערעור וכי המבקשת איחרה את המועד להגשת בקשת רשות הערעור. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

לטענת המבקשת, שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי יש למחוק את הערעור על הסף, שכן על אף שברישא לערעור נכתב כי הערעור מופנה נגד "פסק הדין" שנתן בית משפט השלום ביום 19.12.04, קרי להחלטה, הרי שהערעור מתייחס למעשה אל פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 29.2.04 ועל כן לא נדרשת בקשת רשות ערעור. המבקשת טוענת כי מעיון בכתב הערעור עולה כי הטענות בו מתייחסות אל חיוב המבקשת לפי פסק הדין וכן טוענת כי במסגרת ערעור על פסק דין ניתן להשיג גם על החלטות מאוחרות יותר. כמו כן, לטענתה היא הגישה לבית המשפט קמא בקשה לתיקון טעות סופר כך שכתב הערעור יתייחס לתאריך בו ניתן פסק הדין ולא לתאריך מתן ההחלטה, אך בקשה זו לא זכתה להתייחסות. מעבר לאמור, טוענת המבקשת כי ככל שמדובר בערעור בזכות, הרי שלא איחרה את המועד להגשתו, שכן לפי תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), הינה רשאית להגיש ערעור תוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין. לטענתה, מחיקת הערעור מקפחת את זכות הערעור שלה ומהווה פגיעה משמעותית באפשרות למיצוי יומה בבית המשפט, בפרט כאשר ניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה.

המבקשת מעלה טענות רבות נוספות הנוגעות להחלטת בית משפט השלום שלא לבטל את פסק הדין וכן טענות הגנה העומדות לה ביחס לתביעה. כך, בין היתר, טוענת המבקשת כי פסק דינו של בית משפט השלום ניתן בהעדר יריבות בין המבקשת לבין המבקשים; כי פסק הדין ניתן בהעדר סמכות מאחר ולמבקשת אין כל סמכות באשר לתיקון הליקויים בגינם נתבעה; וכי מבירור ההליכים ביחס לנתבעים האחרים עולה כי מרבית הנזקים לא נגרמו ברכוש המשותף הנמצא באחריות המבקשת.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובהחלטות הערכאות הקודמות מצאתי כי דינה להידחות. במוקד בקשת רשות הערעור עומדת החלטת בית המשפט קמא למחוק את ערעור המבקשת על הסף. הלכה היא כי החלטה בבקשה לביטול פסק דין, בין אם נתקבלה ובין אם נדחתה, מהווה "החלטה אחרת" אשר עליה ניתן לערער אך ברשות (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 345 (מהדורה שמינית, 2005). ראו גם: רע"א 5696/95 סלוביק נ' יעד נציגויות בע"מ , סעיף 3 לפסק הדין (לא פורסם, 23.5.1996)). אמנם, על-פי כותרת כתב הערעור שהגישה המבקשת, אשר יוצגה בהליכים אלו על-ידי עורך דין, נשוא הערעור הוא החלטת בית משפט השלום לדחות את הבקשה לביטול פסק דין. גם מעיון בכתב הערעור גופו, ובניגוד לטענת המבקשת, עולה כי הערעור מתייחס רובו ככולו אל ההחלטה ולא אל פסק הדין. כך, בראשי הפרקים המתייחסים אל העבודות שבוצעו שאינן בשטח הרכוש המשותף ואל עלות ביצוע העבודות מפנה המבקשת אל קביעות בית המשפט במסגרת ההחלטה, ואף מבססת טענותיה על סמך הדיונים שנערכו בפני בית המשפט במסגרת הליך בירור הבקשה לביטול פסק הדין. כמו כן, פרק ג' לערעור מתייחס אך ורק אל ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין.

ככל שהערעור מגלה טענות אחרות, כגון העדר יריבות והעדר סמכות, הרי שלא מצאתי כי יש להתערב בממצאים שקבע בית משפט השלום בהחלטתו המפורטת, שניתנה לאחר ששמע את טיעוני הצדדים ולאחר שהוצגה בפניו חוות דעת מומחה. בית המשפט מצא כי אין לקבל את טענת העדר היריבות מאחר ובבניין לא הוקמה נציגות כללית ולאור זאת שנציגי המבקשת התייצבו לדיון ופעלו בשיתוף פעולה לסיום ההליכים ללא שהעלו כל השגה לגבי התביעה נגדה. עוד אוסיף, כי בניגוד לטענת המבקשת אין בשאלת הסמכות של נציגות הוועד להשליך על סמכותו העניינית של בית המשפט הדן בעניין ובוודאי שאין היא הופכת את פסק הדין לבטל מעיקרו.

5.

לאור זאת, מצאתי כי אין להתערב בקביעת בית המשפט קמא כי היה על המבקשת להגיש בקשת רשות לערער על ההחלטה. על כן, נדחית גם טענת המבקשת כי הגישה את הערעור במסגרת המועדים הקבועים בתקנות. לא מצאתי כי יש בטענת המבקשת לעניין בקשה לתיקון "טעות סופר" בכתב הערעור שהוגשה לבית המשפט קמא כדי לסייע לה. זאת מאחר ובפסיקה כבר הובעה הדעה כי אין זה מן הראוי לאפשר תיקון הליך מסוג זה, גם אם נגרם כתוצאה מטעות (ראו למשל: רע"א 4164/95 קידר נ' יפה ירק חברה לבניין והשקעות בע"מ (לא פורסמה, 18.10.1995); ע"א 1268/00 רהב נ' אלשיך (לא פורסמה, 14.8.2000)), מה גם שבקשה זו כלל לא צורפה לבקשת רשות הערעור שלפניי. עוד אציין, כי לאורך ההליך כולו לא עמדה המבקשת במועדים הקבועים בחוק ובתקנות, תוך שבנימוקיה לאיחורים אלו לא נמצא ממש על-ידי הערכאות הקודמות שדנו בעניין. לפיכך, ובפרט משמדובר בבקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" לאחר שהמקרה הנדון בא בפני שתי ערכאות, לא מצאתי כי יש סיבה המצדיקה התערבות ערכאה זו.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.