ע"א 4924/16 פלוני נ. קופת חולים כללית שירותי בריאות

1.לפניי בקשה מטעם המשיבה לסילוק הערעור שבכותרת על הסף, וזאת בשל מספר טעמים. טענות הסף הועלו לכתחילה במסגרת תגובה לבקשת המערער לפטור מעירבון, ואולם בהחלטתי מיום 30.8.2016 קבעתי כי הן תוכרענה בהמשך הדרך, לאחר שהמערער יפקיד את סכום העירבון שנקבע. העירבון אכן הופקד, ובהמשך לכך ניתנו למערער שתי הזדמנות להגיב לטענות הסף. בהמשך אף ניתנה למשיבה הזדמנות להגיש תשובה לתגובות. עתה הגיעה עת ההכרעה.

2.להלן עיקרי הרקע העובדתי הצריך לעניין:

המערער, קטין שנולד בשנת 2003, ושני הוריו, הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה כנגד המשיבה בעילה של הולדה בעוולה וחיים בעוולה (ת"א 31826-05-15). ביום 29.11.2015 הורי המערער נמחקו מן התביעה בהסכמה והמערער נותר כתובע יחיד. באותה החלטה הורה בית המשפט המחוזי למערער להגיש, עד ליום 19.1.2016, כתב תביעה מתוקן אליו תצורפנה כל חוות הדעת הרפואיות עליהן בכוונתו להסתמך. בהמשך הדרך ולאחר שהמערער לא הגיש כתב תביעה מתוקן כפי שהתבקש הגישה המשיבה, ביום 9.3.2016, בקשה למחיקת התובענה. בו ביום הורה בית המשפט למערער להגיב לבקשת המחיקה, והוא עשה כן. ביום 17.3.2016 נתן בית המשפט המחוזי ארכה אחרונה להגשת כתב תביעה מתוקן וזאת עד ליום 21.3.2016, תוך שהוא מציין כי אי עמידה במועד גם הפעם תביא למחיקת התובענה ללא צורך בהודעה נוספת. ביום 22.3.2016 הגיש המערער הודעה לה צורפה חוות דעת מטעם פסיכולוג, תוך שהמערער שב ומבקש ארכה נוספת להגשת כתב תביעה מתוקן לו תצורף גם חוות דעת מטעם פסיכיאטר. למחרת היום (23.3.2016) וכעשרה חודשים לאחר הגשת התובענה, מחק בית המשפט את ההליך לאור מחדליו הדיוניים המתמשכים של המערער (להלן: פסק הדין ).

עוד ביום מתן פסק הדין הגיש המערער בקשה לביטולו. בית המשפט הורה על הגשת תגובה לבקשת הביטול וכן תשובה לתגובה אשר תוגש. לאחר שהוגשה תגובת המשיבה קבע בית המשפט, ביום 9.5.2016, כי "התובע לא השיב לתגובה ומכאן שהוא מסכים לתוכנה, ולמצער - מוכיח פעם נוספת כי בדין היה על בית המשפט למחוק את תביעתו". בעקבות החלטה זו הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת התשובה לתגובה לבקשת הביטול. ביום 19.5.2016 נתן בית המשפט המחוזי החלטה נוספת בגדרה קבע, בין היתר, כי "הבקשה לביטול המחיקה הוכרעה זה מכבר".

הערעור שלפניי הוגש ביום 19.6.2016. עיון בהודעת הערעור מעלה כי היא מופנית הן כנגד פסק הדין והן כנגד שתי ההחלטות המאוחרות לו - זו מיום 9.5.2016 וזו מיום 19.5.2016 (שתי ההחלטות יכונו יחד להלן: ההחלטות המאוחרות ).

3.המשיבה העלתה מספר טענות סף דיוניות. בין היתר היא טוענת כי הערעור על פסק הדין - אשר ניתן כזכור ביום 23.3.2016 - הוגש באיחור. כך, מן הטעם שלא ניתן לראות בפסק הדין ככזה שניתן "במעמד צד אחד", ועל כן אין תחולה להוראת תקנה 398א' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). תקנה זו כוללת, כידוע, הארכת מועד סטטוטורית במקרים בהם מוגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד. המשיבה ממשיכה וטוענת כי לא עומדת למערער זכות ערעור על שתי ההחלטות המאוחרות, וכי ככל שחפץ להשיג עליהן היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור בתוך המועד הקבוע בדין. עוד היא סבורה, כי ביום הגשת הערעור המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 9.5.2016 כבר חלף.

4.המערער, מצדו, טוען כי יש לראות בפסק הדין ככזה אשר ניתן במעמד צד אחד, וכי לפיכך חלה הארכת המועד הסטטוטורית הקבועה בתקנה 398א' לתקנות כך שהערעור על פסק הדין הוגש במועד. עוד מדגיש המערער, כי לא ניתן לראות בהחלטה מיום 9.5.2016 משום החלטה אופרטיבית המורה על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין, וכי עובדת דחייתה של בקשת הביטול נקבעה באופן ברור רק בהחלטה מיום 19.5.2016. המערער ממשיך וטוען כי אין מניעה לדון בהשגותיו על פסק הדין בצוותא חדא עם השגותיו על ההחלטות המאוחרות, וזאת במסגרת הליך של ערעור בזכות. לחלופין עותר המערער לקבלת ארכה להגשת ערעור על פסק הדין ולהגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטות המאוחרות. מן התשובה לתגובות המערער עולה כי המשיבה מתנגדת למתן ארכה כאמור.

5.בחנתי את טענות הצדדים על רקע אמות המידה החלות בעניין והגעתי לכלל מסקנה כי יש צדק בטענת המשיבה לפיה לא מדובר בפסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד. מהשתלשלות האירועים אשר פורטה לעיל עולה כי פסק הדין ניתן בעקבות בקשת המשיבה למחיקת התובענה. המערער הגיב לבקשה זו ושטח את טענותיו. אילו פסק הדין היה ניתן בשלב זה, ברי כי לא היה מקום לומר שמדובר בפסק דין במעמד צד אחד - שהרי עובר לנתינתו נשמעו טענותיהם של שני הצדדים. העובדה שבית המשפט המחוזי נתן למערער, לבקשתו, הזדמנות נוספת להסיר את מחדלו הדיוני והוא נמנע מלעשות כן, בוודאי אינה הופכת את פסק הדין לכזה אשר ניתן במעמד צד אחד. כך בפרט בשים לב לעובדה שבהחלטה מיום 17.3.2016 נקבע כי ככל שכתב התביעה המתוקן לא יוגש עד ליום 21.3.2016 - התובענה תימחק ללא הודעה נוספת. גם העובדה שעובר למתן פסק הדין הגיש המערער (ביום 22.3.2016) בקשת ארכה נוספת בה עיין בית המשפט, תומכת במסקנה כי אין לפנינו פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד (ראו והשוו, בש"א 9371/10 עזבון סלאמה נ' משרד הביטחון , פיסקה 10 (23.2.2011); בש"א 2611/16 ביטון נ' איצקוביץ , פיסקה 4 (7.4.2011); בש"א 6364/14 הנגבי שמעון (סתוונית בי"ס למצנחי רחיפה) נ' חזני

(29.12.2014)).

6.יטען הטוען, כי הקביעה לפיה פסק הדין לא ניתן במעמד צד אחד אינה סוף פסוק לעניין שאלת תחולתה של הארכה הסטטוטורית הקבועה בתקנה 398א' לתקנות. ואכן, בפסיקה הובעה הגישה לפיה התקנה האמורה חלה גם במקרים בהם הוגשה בקשת ביטול לפי תקנה 201 או תקנה 214 לתקנות בתום לב ומחמת אי בהירות, ובדיעבד התברר כי אין מדובר בהחלטה או בפסק דין במעמד צד אחד (בש"א 5028/04 מטטוף נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ , פ"ד נט(1) 91 (2004); עניין עזבון סלאמה לעיל, פיסקאות 10-9). עוד יצוין, גם בהיעדר תחולה לארכה הסטטוטורית שבתקנה 398א' לתקנות, אפשר כמובן שתינתן ארכה להגשת הליך ערעורי במסגרת "המסלול הרגיל" הקבוע בתקנה 528 לתקנות.

איני נדרש להכריע בשאלה האם תקנה 398א' לתקנות חלה על ענייננו אם לאו. כך, שכן לאחר בחינת מכלול נסיבות העניין הגעתי למסקנה כי לא יהיה זה נכון למנוע מן המערער את האפשרות להשיג על פסק הדין, ועל כן יש מקום למתן ארכה בדיעבד להגשת ערעור על פסק הדין בהתאם לדיני הארכת המועד הרגילים, תוך חיוב המערער בהוצאות. לעניין זה ראיתי ליתן משקל, בין היתר, לעובדה שבקשת הביטול הוגשה ביום מתן פסק הדין. הגשת בקשת ביטול זמן קצר ביותר לאחר מתן פסק הדין

מתיישבת עם המסקנה כי אין מדובר במהלך הנעשה בחוסר תום לב (למשל, מתוך מטרה לעקוף את מגבלת הזמן להגשת ערעור באמצעות הארכה הסטטוטורית שבתקנה 398א' לתקנות). אף יש בה כדי להבהיר, באופן כמעט מידי, כי המערער אינו משלים עם פסק הדין ובכך להקהות את עוצמת אינטרס ההסתמכות של המשיבה. לאמור עד כה מתווספים מספר פרמטרים השוקלים אף הם לטובת מתן ארכה: ראשית, מהות ההליך ופערי הכוחות בין הצדדים; שנית, העובדה שמדובר בערעור בזכות על פסק דין המוחק תובענה על הסף; שלישית, העובדה שהמשיבה לא העלתה טענת הסתמכות קונקרטית ביחס לתקופת האיחור; ורביעית, העובדה שהאיחור, אף שאינו קצר, גם אינו מופלג.

7.עתה אפנה להכריע בטענות המשיבה ביחס להחלטות המאוחרות. נוכח הכללים החלים בנוגע להשגה על החלטות המוגשות לאחר מתן פסק דין, לא יכול להיות ספק כי לא עומדת למערער זכות ערעור על ההחלטות המאוחרות וכי החלטות אלה אינן "נבלעות" בפסק הדין, כפי שמשתמע מטענת המערער. אכן, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 1.11.2016, "...אופן ההשגה על החלטה בבקשה לביטול פסק דין הוא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור (להבדיל מערעור בזכות), ולא ניתן לכלול את ההשגה על החלטה כאמור במסגרת הערעור על פסק הדין גופו" (בש"א 1301/09 ביטון נ' פרושינובסקי

(1.4.2010); ע"א 10264/06 ליבוביץ נ' מיסטר מאני ישראל (1977) בע"מ , פיסקה 13 (27.3.2007); רע"א 5089/07 נציגות הבית המשותף נ' רביד , פיסקה 4 (9.1.2008); ח' בן-נון וט' חבקין הערעור האזרחי

106-104 (מהדורה שלישית, 2012)) . משכך, דין הערעור - ככל שהוא נוגע להחלטות המאוחרות - להימחק.

8.עם זאת, לאחר בחינת העניין רואה אני ליתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטות המאוחרות, אך גם זאת תוך פסיקת הוצאות לטובת המשיבה. אסביר.

עיון בנוסח ההחלטה מיום 9.5.2016 מותיר מקום לספק לגבי השאלה האם בית המשפט דחה את בקשת הביטול אם לאו. עובדת דחייתה של בקשת הביטול הובהרה בבירור רק במסגרת ההחלטה הנוספת, מיום 19.5.2016, בגדרה אף הוסיף בית המשפט נימוקים לדחייה (פיסקה 3 להחלטה). בנסיבות ייחודיות אלה דומני כי לצורך ההליך הערעורי אפשר לומר שקיימת זיקה של השלמה בין שתי ההחלטות המאוחרות באופן שיש לראותן כמקשה אחת המכריעה בבקשת הביטול (השוו, רע"א 5754/14 חודרה נ' בובליל

(31.5.2015)). נוכח האמור, הגשת הערעור ביום 19.6.2016 נעשתה בתוך המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטות המאוחרות, וממילא קשה לומר כי המשיבה יכולה הייתה לגבש הסתמכות על סופיותן. אוסיף, כי חלק מהנימוקים אשר הובילו אותי למתן ארכה להגשת ערעור על פסק הדין, רלוונטיים גם לעניין זה.

9.נוכח כלל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן:

א.

כתב הערעור יושב למערער והוא יגיש, עד ליום 28.2.2017, כתב ערעור מתוקן המופנה כנגד פסק הדין בלבד;

ב.

המערער יהיה רשאי להגיש, עד ליום 28.2.2017, בקשת רשות ערעור אשר תופנה כנגד ההחלטות המאוחרות (מיום 9.5.2016 ומיום 19.5.2016). ככל שתוגש בקשת רשות ערעור כאמור, המערער יציין בפתחה את דבר הארכה אשר ניתנה לו ואת קיומו של ע"א 4924/16, וכן יצרף החלטתי זו כנספח;

ג.

המערער יישא בשכר טרחת עורך דין לטובת המשיבה בסך 3,500 ש"ח.

המזכירות תתייק עותק מהחלטה זו בתיקי השופטים.