רע"א 2876/22 עו"ד יעל בועז (ספיחה) נ. סילביה מזרחי

מעשה בעץ תות שמעסיק את כל ערכאות השיפוט במספר הליכים שמתפצלים מגזעו של אותו עץ. למען ציבור עורכי הדין נקדים את הלקח הנדרש: לא לקחת כל תיק שמזדמן למשרדכם.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת העמיתה ש' דותן ) בע"א 58656-10-21 מיום 28.2.2022, בגדרה דחה את בקשת המבקשת לביטול פסק הדין שניתן נגדה במעמד צד אחד.

השתלשלות ההליך וההחלטה מושא הבקשה

1.

תחילתו של המקרה שלפנינו בעץ תות אותו נטעה, טיפחה וגידלה המשיבה בגינת הבניין המשותף בו מתגוררת, עד אשר התקבלה דרישה מהעירייה "לגזום את העץ מקו הגדר של הבית". משלא עשתה כן המשיבה, הגיזום בוצע בפועל על ידי העירייה בהתאם להוראת בית המשפט. האמור לעיל הוביל את המשיבה להגשת שורה של הליכים משפטיים כנגד העירייה ודיירי הבניין בטענה שעליהם לפצותה בגין שווי העצים שהיא רכשה ונטעה, לרבות בהוצאות טיפולם. עניינו של המקרה דנן החל בהליך שנקטה כנגד הנתבעים בפני המפקחת על רישום המקרקעין בחולון (להלן: המפקחת ).

2.

המבקשת, עו"ד במקצועה, ייצגה את המשיבה בהליך בפני המפקחת בתיק 4/391/2016. המבקשת נתבקשה על ידי המפקחת להשיב לבקשה לסילוק על הסף שהוגשה על ידי הנתבעים בהליך, אך לא עשתה כן. משכך, נקבע כי מדובר ב"תביעה לסעד כספי בגין נזקים שנגרמו, לכאורה, לתובעת (למשיבה – י"ע) בעקבות גיזום עץ ו/או בגין עבודה שהושקעו על ידה בטיפול וגיזום העצים", ועניין זה איננו בסמכותה העניינית של המפקחת. התביעה נמחקה ועל המשיבה הוטלו הוצאות בסך 1,000 ₪ לכל נתבע, ובסך הכל 5,000 ₪.

בגין תוצאת ההליך בפני המפקחת, הגישה המשיבה תביעה כנגד המבקשת לבית משפט השלום (ת"א 50551-04-19 בפני כב' השופט נ' אשכול ), וזאת לצד תלונה שהגישה כנגד המבקשת ללשכת עורכי הדין. [במאמר מוסגר: לפנינו דוגמה לתופעה שהולכת ונפוצה במקומותינו של "הליך גורר הליך". ההליך העיקרי גורר אחריו שובל של הליכי משנה, והפעם, תביעת רשלנות מקצועית]. בית המשפט קבע, לאחר שמיעת ראיות, כי לא הוכחה רשלנות מקצועית של המבקשת בבחירת ההליך והמותב ואף לא התרשלה בהתנהלותה בפני המפקחת. זאת, שכן כתלות בסיווג ובמהות המחלוקת, במקרים מסוימים למפקחת יש סמכות לדון בעניינים מהסוג האמור. עוד נקבע כי המבקשת פעלה להשבת האגרה של המשיבה, והגישה את הבקשה הרלוונטית לאחר שהתקבלה החלטת המפקחת. משכך, התביעה נדחתה.

המשיבה מיאנה להשלים עם פסק הדין והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 24.1.2022 ניתן כנגד המבקשת פסק דין במעמד צד אחד, לאחר שחלף המועד להגשת כתב התשובה, ומשלא נתבקשה על ידה הארכת מועד להגשתו. אשר לסוגיית החבות, נקבע כי מחדלי המבקשת בהליך מול המפקחת עולים כדי רשלנות מקצועית, שכן לא סיפקה הסבר כלשהו לבחירת הערכאה השגויה, ולא הבהירה מדוע לא השיבה כנדרש לטענת היעדר סמכות עניינית. באשר לגובה הנזק, נקבע כי על המבקשת להשיב למשיבה את שכר הטרחה שגבתה בשל הליך הסרק בו נקטה, ולפצותה בגין הוצאות המשפט שנפסקו לחובתה על ידי המפקחת בסך 5,000 ₪, וכן 1,000 ₪ בגין הוצאות נוספת שנגרמו לה. זאת, בנוסף להוצאות הערעור בסך 10,000 ₪.

ביום 28.2.2022 נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק הדין שניתן נגדה במעמד צד אחד, ולעיכוב הליכי הוצאה לפועל שנפתחו בעקבותיו. בית המשפט המחוזי קבע כי הזימון לדיון, כמו גם ההחלטה המורה על הגשת כתב התשובה, נמסרו כדין למבקשת ולפיכך לא נפל פגם בהמצאה. עוד נקבע כי זהו אחד מהמקרים החריגים שבהם ראוי לדחות את הבקשה אף מבלי לבחון את סיכויי הגנתה של המבקשת, לנוכח "התנהלות שיטתית חוזרת תוך התעלמות מזימונים והחלטות של בית המשפט". המבקשת לא השיבה לבקשת המפקחת בעניין הסמכות העניינית במועד עליו הורתה, ולא התייצבה לדיון בפניה או בפני בית המשפט המחוזי בו ניתן פסק הדין נגדה. עוד נקבע כי מחדליה המצטברים גרמו נזק למשיבה ומהווים רשלנות מקצועית; וכי טענותיה לעניין אי התייצבותה לא נתמכו במסמכים מגורמים רשמיים, אלא אך בהודעות וואטסאפ.

3.

על החלטתו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת את הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי.

4.

במסגרת הבקשה נטען, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי עת התעלם מסיכויי ההגנה של המבקשת לאחר שבית משפט השלום שדן בתביעה דחה אותה במלואה ; כי לא ניתנה למבקשת האפשרות לרפא מחדלה באמצעות הגשת כתב תשובה, תוך חיובה בהוצאות לטובת המשיבה; כי התנהגותה של המבקשת איננה שיטתית וחוזרת, ובפרט שעה שהמשיבה כלל לא טענה זאת; כי המבקשת שהתה בבידוד ולכן לא קיבלה את החלטת בית המשפט והזימון לדיון כדין; כי שגה בית המשפט עת הסתמך בפסק דינו על ראיה חדשה שלא הוצגה בערכאה קמא ותוך הרחבת חזית אסורה; וכי נפגע שמה הטוב של המבקשת משלא ניתן לה לתקן את מחדלה.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, בהחלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה שלפני, ובפסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובה.

6.

כלל הוא, כי ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד כאשר הדבר "מתחייב מן הצדק" או מכוח שיקול דעת הנתון לבית המשפט (ראו: רע"א 640/19 איברהים נ' אלבאחבסה , פסקה 6 (17.4.2019); רע"א 4085/14 דוכנוב נ' אור עידו החזקות בע"מ , פסקה 13 (9.7.2014)). ביטול מחמת הצדק יעשה כאשר ההליך פגום מעיקרו ולא בוצעה המצאה כדין, ללא התייחסות לשיקולים נוספים. לעומת זאת, במקרה שבוצעה המצאה כדין, נדרש בית המשפט להתחשב בשאלה מה גרם לאי ההתייצבות וכן בשאלת סיכויי הצלחתו של המבקש בהליך העיקרי – כאשר רוב המשקל יינתן, ככלל, לזה האחרון (רע"א 7657/11 גריסרו נ' ברמן , פסקאות 11-8 (18.6.2021); רע"א 5736/15

עובד נ' פקיד שומה טבריה , פסקה 5 (8.10.2015) (להלן: עניין עובד )). עם זאת, כאשר מחדלו של בעל הדין הוא כה משמעותי, יכול שיהיה בו כדי להאפיל על שאלת סיכויי ההגנה (רע"א 1788/20 אברג'ל נ' אלקטרז איילנד בע"מ , פסקה 8 (5.11.2020)). עוד יש להזכיר כי לעיתים ניתן "לרפא" את הנזק שנגרם לבעל הדין עקב הפגם הדיוני על דרך של פסיקת הוצאות (רע"א 2158/15 עיסא נ' סרסור , פסקה 3 (2.6.2015); עניין עובד , פסקה 5).

7.

במקרה הנדון, בית המשפט המחוזי בחן את הדברים לעומקם וקבע כי הזימון לדיון נמסר כדין למבקשת – ביום 16.11.2021 באמצעות מערכת "נט המשפט", וביום 19.11.2021 באמצעות הדואר האלקטרוני. מלבד האמור, בית המשפט המחוזי עיין ברשימת הצופים בהחלטה מיום 18.11.2021 המזמנת את הצדדים לדיון ומורה על הגשת כתב תשובה, ומצא כי המבקשת צפתה בהחלטה עוד באותו היום. בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי נפל פגם בהמצאה, וענייננו אפוא במסלול הפעלת שיקול הדעת.

8.

בגדרו של מסלול זה, בית המשפט נדרש לבחון את הסיבה לאי ההתייצבות ואת סיכויי ההגנה של המבקשת בהליך העיקרי. כאמור לעיל, בית המשפט המחוזי קבע כי המקרה שלפנינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים שבהם אין להידרש לסיכויי ההגנה של המבקשת, אשר שבה והתעלמה מהזימונים ומההחלטות של בית המשפט ושל המפקחת. ואכן, בחינת התנהלותה של המבקשת מעלה כי לא השיבה לבקשה בעניין סילוק על הסף מחמת חוסר סמכות במועד עליו הורתה המפקחת (פסקה 3 להחלטת המפקחת); כי לא הגישה כתב תשובה ולא התייצבה לדיון בבית המשפט המחוזי; וכי אף לא פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לדחות את מועד הדיון.

9.

בנוגע לבחינת הסיבה לאי התייצבותה של המבקשת, נטען על ידה כי נבצר ממנה להגיע לנוכח גל האומיקרון ורצף הבידודים שבו שהתה עם ילדיה. עם זאת, בצדק ציין בית המשפט המחוזי כי מלבד שלוש הודעות הוואטסאפ שצירפה, כלל לא צורפו אסמכתאות מגורמים רשמיים כראיה להיעדרותה או לאי קבלת הזימונים לדיון לנוכח הבידוד.

10.

משאלו הם פני הדברים, לא שוכנעתי כי נפל פגם באופן הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בעת שדחה את בקשת הביטול. מחדליה של המבקשת הצטברו לכדי התנהלות המתעלמת מההליך המשפטי, ואף אם לא יכולה הייתה להתייצב לדיון או להגיש את כתב התשובה במועד, לכל הפחות היה עליה לפנות לבית המשפט בבקשת דחייה. בנסיבות העניין, החלטתו של בית המשפט המחוזי סבירה ולא מצאתי להתערב בה.

11.

לפני סיום, ועל מנת להכניס את הבקשה לפרופורציה הראויה, אציין כי בסופו של דבר ענייננו בפסק דין המחייב את המבקשת לשלם 16,000 ₪, כאשר הערובה שהופקדה להבטחת הוצאות המשיבה עומדת על 25,000 ₪. לא רק שהבקשה שלפניי אינה מצדיקה התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, אלא שירידה לשורש ההליך מעלה כי עסקינן בעץ תות שנגזם באופן חלקי, ובאופן כזה או אחר, סיפורו התגלגל לבית משפט זה פעמים מספר. עניינו של העץ הגיע לבית משפט זה כבר שלוש פעמים, לאחר שהמשיבה הגישה שתי בקשות רשות ערעור אשר נדחו (רע"א 4610/20 מזרחי נ' עיריית אור יהודה (4.8.2020); רע"א 4574/21 מזרחי נ' מדינת ישראל – המפקחת על רישום המקרקעין חולון (11.7.2021)), ועתירה לבג"ץ שנדחתה אף היא (בג"ץ 5729/20 מזרחי נ' עיריית אור יהודה (20.8.2020)). לכך יש להוסיף את ההליכים שהתקיימו בפני הערכאות הדיוניות ולשכת ההוצאה לפועל. אכן, האדם עץ השדה, אך משאלו הם פני הדברים, נראה כי אין עוד מקום להשחית את זמנו של בית המשפט בעניינו של העץ גם במסגרת בקשה זו.

12.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המבקשת תשא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪.