ע"א 9249/20 פלוני נ. פלוני

השופט י' עמית:

בקשה לביטול פסק דיננו מיום 8.3.2022 אשר הורה על מחיקת ערעור המבקשת לאחר שלא התייצבה לדיון.

רקע והליכים קודמים

1.

המבקשת, עורכת דין במקצועה, שהפסיקה את עבודתה בשנת 2007 לנוכח בעיות רפואיות, הגישה ערעור לבית משפט זה על פסק דינו והחלטתו של בית המשפט המחוזי בת"א 45415-11-14 ובת"א 2937-09-14.

בתמצית, המבקשת ובעלה לשעבר רכשו בשנת 2002 דירה שנרשמה בבעלות המבקשת. בין בני הזוג הוסכם כי על מנת לממן את רכישת הדירה, כל אחד מהם יטול הלוואה בגובה מחצית מסכום הדירה, וההחזר יבוצע על ידי המבקשת מכספים שתקבל מהשכרת שלוש דירות שהיו בבעלותה במגדל יוקרה. בהתאם לכך, נטלה המבקשת הלוואה מבנק טפחות, וכנגד הלוואה זו משכנה שתיים מתוך שלוש דירותיה במגדל היוקרה. בעלה לשעבר לווה כספים מהמשיב 6 (להלן: הבנק ) בהלוואה קצרת מועד לחצי שנה (הלוואת "bullet" ) על הסך של $250,000, והמבקשת חתמה על שטר למשכון הדירה החדשה כנגד ההלוואה שהועברה לחשבונה-שלה. ההלוואה לא הוחזרה, ולאחר מספר ארכות שקיבלו בני הזוג מהבנק, בחודש אוקטובר 2005 הבנק חייב את חשבונם

המשותף בסכום ההלוואה – 1.2 מיליון ₪. כתוצאה מכך, חשבון הבנק המשותף נכנס לחריגה כך שחיובים מהחשבון לא כובדו על ידי הבנק, לרבות תשלומי החזר ההלוואות שנטלה המבקשת מבנק המזרחי-טפחות, אשר מימש אחת מדירות היוקרה שבבעלות המבקשת. ביום 9.7.2006 הגיש הבנק בקשה למימוש משכון ללשכת ההוצאה לפועל, והדירה החדשה נמכרה בכינוס נכסים ועדיין נותר חוב מסוים לבנק. לאחר הליכים משפטיים שהתקיימו בין הצדדים, ולאחר שניתן פסק דין לזכות הבנק, נחתם ביום 1.9.2008 הסכם פשרה בין הבנק לבין המבקשת ובעלה לשעבר ולפיו האחרונים מוותרים על כל טענותיהם כלפי הבנק, ומנגד, הועמדה יתרת החוב לבנק על הסך של 240,000 ₪ (להלן: הסכם הפשרה ).

חלפו כשש שנים והמבקשת הגישה שתי תביעות נפרדות. האחת – תביעה כספית על הסך של 9 מיליון ₪ נגד הבנק, בגין אובדן שתי דירות ונזקים נפשיים שנגרמו לה לטענתה, וכן עתרה למספר סעדים הצהרתיים, ובין היתר, לביטול שטר המשכון, ביטול פסק הדין שניתן לטובת הבנק, וביטול הסכם הפשרה (ת"א 2937-09-14). במסגרת התביעה טענה המבקשת כי היה על הבנק לגלות לה שההלוואה שניתנה לבעלה לשעבר הינה הלוואה קצרת מועד, ואילו הייתה יודעת זאת, לא הייתה ממשכנת את דירתה; וכי היה על הבנק לגבות את חוב ההלוואה מהמבקשת כערבה, ולא כחייבת עיקרית.

התביעה השנייה הוגשה על ידי המבקשת נגד ארבעה עורכי דין שייצגו אותה בין השנים 2013-2006 בענייניה הכספיים והרכושיים מול הבנקים השונים. בתביעה, אותה העמידה המבקשת על הסך של כ-12.6 מיליון ₪, נטען לרשלנות מקצועית של עורכי הדין ולנזקים שנגרמו למבקשת מהפסד שתי הדירות, חיובים עודפים בהלוואות, הוצאות בהליכים משפטיים, נזק לא ממוני ופיצויים עונשיים (ת"א 45415-11-14).

2.

לצד הגשת התביעות, המבקשת הגישה בקשות לפטור מאגרה. לאחר שהמבקשת השלימה מסמכים התומכים בטענותיה לעניין יכולתה הכלכלית (כארבעה חודשים לאחר הגשת תגובות המדינה והבנק, ולאחר שבית המשפט תזכר אותה כי עליה להגיש תגובה), קבע בית משפט קמא בהחלטותיו מימים 2.3.2015 ו-20.4.2015, כי המבקשת תישא באגרה מופחתת בסך של 10% מהאגרה הנדרשת ובחמישה תשלומים שווים בכל אחת מהתביעות.

3.

לא נרחיב על אודות השתלשלות ההליך, והדברים מפורטים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בתמצית שבתמצית, נציין כי רק שנה לאחר הגשת התביעות המבקשת הגישה בקשה לאיחוד תביעות; כי התביעות הועברו לגישור שכשל לאחר שהתנהל במשך חודשים ארוכים; כי התבצעו חילופי ייצוג חוזרים ונשנים של המבקשת שהחליפה שמונה (!!!) עורכי דין; וכי המבקשת הגישה פעם אחר פעם בקשות רבות להארכת מועד להגשת תגובות, ולעיתים אף לא טרחה להגיש תגובה למרות ארכות שניתנו לבקשתה.

4.

ביום 22.6.2020 הגישו המשיבים בקשה לביטול הפטור מתשלום אגרה לנוכח שינוי נסיבות של המבקשת, ובין היתר, העובדה שהמבקשת שילמה 175,000 ₪ לבאי כוחה, ושילמה שכר טרחת מגשר בסך של עשרות אלפי שקלים. המבקשת לא הגישה תגובתה לבקשה, ולאחר חודש ימים מהמועד להגשת התגובה, ביקשה מבית המשפט ארכה להגשת תגובה לבקשה לביטול הפטור, אך ללא הנספחים המצוינים בה וללא עמדת המשיבים. בהמשך להחלטת בית המשפט, הגישה המבקשת בקשה מתוקנת למתן ארכה להגשת תגובה, שוב ללא עמדת הנתבעים. על מנת לייעל את ההליכים ניתנה ארכה על ידי בית המשפט, אולם תגובת המבקשת לא הוגשה לבסוף.

משכך, בהחלטתו מיום 10.9.2020 בית המשפט קיבל את בקשת המשיבים, ולנוכח שינוי הנסיבות המצדיק עיון חוזר בפטור מאגרה, ביטל את הפטור שניתן למבקשת, תוך שהורה לה לשלם את מלוא סכום האגרה בהתאם לסכומי התביעות והשלב בו מצוי ההליך (להלן: ההחלטה לביטול הפטור ). יוער כי בכתב הערעור שהוגש לבית משפט זה נטען שהסכום הכולל לתשלום האגרה עמד על 504,234 ₪. על ההחלטה לביטול הפטור הוגשה לבית משפט קמא בקשה מטעם המבקשת לביטול ההחלטה, וזאת לאחר מספר ארכות שנתבקשו, ובמקביל הוגשה בקשה מטעם המשיבים למחיקת התובענה בשל אי תשלום האגרה על ידי המבקשת.

5.

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיבים ומחק את התובענה מחמת אי תשלום אגרה ובשל התנהלות המבקשת. בפסק הדין נקבע כי אין מקום לבטל את ההחלטה הן מחמת הצדק והן בשיקול דעת בית המשפט. לעניין ביטול מחמת הצדק, נקבע כי על אף שהמדינה לא הגישה תגובתה לבקשה לביטול הפטור, היא הביעה עמדתה בבקשות המקוריות לפטור מאגרה, ומכל מקום אין חובה לקבל עמדתה בטרם ניתנת החלטה בבקשות מהסוג האמור; וכי הבקשה הומצאה כדין, שכן על אף שהמבקשת לא הייתה מיוצגת בעת הגשת הבקשה, המבקשת הינה עורכת דין במקצועה, המעורבת באופן משמעותי בניהול ההליך, שכן ידעה היטב להגיש בקשות ותגובות שונות לתיק ולהתנהל ישירות אל מול המשיבים, ואף הגישה לבית המשפט הודעה כי היא אחראית לניהול ההליך.

לעניין ביטול בשיקול דעת בית המשפט, נקבע כי ישנו קושי בקבלת הטענה שהתגובה לבקשה "נפלה בין הכיסאות" לנוכח היותה ללא ייצוג משפטי, שכן כאמור, המבקשת הינה עורכת דין בעצמה, הייתה מעורבת בהליך, נטלה על עצמה התחייבות למלא אחר כל החלטות בית המשפט ולנהוג על פיהן ואף קיבלה ארכה להגשת התגובה. ייצוג המבקשת הוחלף באופן תדיר, דבר אשר הקשה על ניהול ההליך, ועל כן היה עליה להקפיד הקפדה יתרה על הגשת התגובה במועד.

אשר לסיכויי ההליך, בית המשפט ציין כי השלב המתקדם בו מצוי ההליך איננו מלמד על סיכויי התביעה; כי אינטרס הציפייה של המבקשת והשקעתה במרדף אחר צדקתה כלל אינם רלוונטיים לשאלת סיכויי התביעה; כי העובדה שעורכי דין מהשורה הראשונה הסכימו לטפל בתביעה תמורת אחוזים אינה מלמדת על סיכויי תביעה טובים, והלכה למעשה אלו השתחררו מייצוגם; וכי לגופו של עניין, טענות המבקשת נטענו "בצורה סתמית" וללא כל התייחסות משכנעת לסיכויי תביעה טובים. לבסוף, בית המשפט עמד על כך שלאורך שנים, גילו בית המשפט והמשיבים סבלנות ואורך רוח ביחס להתנהלות המבקשת, תוך שזו האריכה וסרבלה שלא לצורך את ההליכים, ובין היתר, באמצעות הבקשה לאיחוד תיקים שהוגשה רק לאחר שנה, דרישות מוגזמות להליכים מקדמיים, החלפות ייצוג תכופות שהובילו לדחיות במועדי הדיון, ובקשות חוזרות ונשנות לארכות להגשת תגובות, כאשר לעיתים לא הוגשה כלל תגובה. על יסוד כל האמור לעיל, בית המשפט מחק את התביעות.

6.

המבקשת מיאנה להשלים עם פסק הדין והגישה ערעור לבית משפט זה. בהודעת הערעור האוחזת 19 עמודים, נטען, בין היתר, כי שגה בית משפט קמא עת החליט בבקשה לביטול הפטור בטרם התקבלה עמדת המדינה או נעשה בירור בעניין; כי הבקשה לביטול הפטור לא הומצאה למבקשת כדין והיה על בית המשפט לוודא זאת שעה שמדובר בהחלטה כבדת משקל המחייבת את המבקשת במאות אלפי שקלים; כי חילופי ייצוג המבקשת אינם רלוונטיים להכרעה בשאלת שלילת פטור מאגרה, ולא פגעו כלל בניהול השוטף של התביעה; כי שגה בית משפט קמא עת נתן את ההחלטה לביטול הפטור בפתקית, המיועדת להחלטות טכניות וקצרות, ולא להחלטות מהסוג האמור; כי תשלום שכר הטרחה לא מהווה שינוי נסיבות המצדיק את ההחלטה לביטול הפטור, ומכל מקום לא חל כל שינוי בנסיבות המבסס את ביטול הפטור; כי התנהלות דיונית אינה יכולה להצדיק ביטול של זכות חוקתית של גישה לערכאות; וכי לעניין סיכויי התביעה, המבקשת הרימה את הנטל במסגרת הדיון בבקשות הפטור מאגרה.

7.

הצדדים לערעור הגישו סיכומים מטעמם, והדיון נקבע ליום 8.3.2022. המבקשת לא התייצבה לדיון וגם לא מי מטעמה, ואף תשובתה לסיכומי המשיבים לא הוגשו עד למועד זה. משכך, ניתן על אתר פסק דין המורה על מחיקת הערעור ונקבע כי המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 24,000 ₪ (להלן: פסק הדין בערעור ).

8.

ביום 27.3.2022 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין בערעור, היא הבקשה שלפנינו. נטען, כי ביום הדיון, בסמוך לשעה 4:30-5:00 בבוקר המבקשת התעלפה בביתה ואיבדה את ההכרה באופן פתאומי, כך שלא היה ניתן ליצור עמה קשר עד לשעה 11:30 לכל המוקדם. לטענתה, החל מאמצע שנת 2021 מצבה הרפואי התדרדר והיא נתונה לסכנה מוחשית בדמות עילפון ואיבוד הכרה בכל רגע, וללא יכולת לצפות זאת. משכך, לא התייצבה לדיון ולא יכלה לעדכן בדבר היעדרותה. לבקשה צורף העתק של "הודעה דחופה" שהוגשה עוד ביום הדיון מטעם ב"כ המבקשת, המתאר את האמור לעיל. על כן, נטען כי יש להורות על ביטול פסק הדין.

9.

בתגובה לבקשה טענו המשיבים, בין היתר, כי התנהלות המבקשת מעידה על זלזול בבית המשפט ובמשיבים, תוך ניצול לרעה של הליכי המשפט; כי לא הובאה ראשית ראיה להוכחת הסיבה לאי הופעת המבקשת ועורך דינה עד היום, ובפרט כי המסמך הרפואי לגבי בדיקת אירוע ההתעלפות הינו אך סיכום רפואי של "ביקור מנהלי" מיום 20.3.2022, 12 ימים לאחר מועד הדיון, המפרט את תלונותיה של המבקשת וללא כל תצהיר תומך; כי סיכומי התשובה של המבקשת בערעור לא הוגשו עד היום; כי המבקשת כלל לא נדרשה בבקשתה לסיכויי הערעור, שממילא הינם קלושים; כי ככלל לא נפל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא; וכי משך שנים ארוכות המבקשת מנהלת את ההליך בבית משפט קמא בחוסר תום לב ותוך העלאת טענות כזב.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, בכתב הערעור, בהחלטת בית המשפט המחוזי ובפסק דינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

11.

כלל הוא, כי ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד כאשר הדבר "מתחייב מן הצדק" (למשל, מחמת אי המצאה של התובענה לצד שמבקש את הביטול) או מכוח שיקול דעת הנתון לבית המשפט (ראו: רע"א 640/19 איברהים נ' אלבאחבסה , פסקה 6 (17.4.2019); רע"א 2876/22 בעז נ' מזרחי , פסקה 6 (30.5.2022)). במקרה שההמצאה בוצעה כדין, נדרש בית המשפט להתחשב בסיבה לאי ההתייצבות ובסיכויי הצלחתו של המבקש בהליך העיקרי – כאשר רוב המשקל יינתן, ככלל, לזה האחרון (ע"א 7882/14 אהרן נ' עובדיה , פסקה 12 (27.11.2014); רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה , פסקה 5 (8.10.2015) (להלן: עניין עובד )).

עוד יש להזכיר כי לעיתים ניתן "לרפא" את הנזק שנגרם לבעל הדין על דרך של פסיקת הוצאות (רע"א 2158/15 עיסא נ' סרסור , פסקה 3 (2.6.2015); עניין עובד , פסקה 5). אולם, כאשר מחדלו של בעל הדין הוא כה משמעותי, יכול שיהיה בו כדי להאפיל על שאלת סיכוייו בהליך העיקרי (רע"א 1788/20 אברג'ל נ' אלקטרז איילנד בע"מ , פסקה 8 (5.11.2020)).

12.

במקרה דנן, אין חולק כי ההמצאה בוצעה כדין למבקשת ולבא כוחה, אשר מפרטים בבקשה את ההכנה המקדימה שביצעה המבקשת לקראת הדיון.

אם כן, עסקינן במסלול השני, המקנה לבית המשפט סמכות לבטל פסק דין מחמת שיקול דעתו. כאמור לעיל, יש לבחון את הסיבה לאי התייצבותה של המבקשת לדיון וכן את סיכויי תביעתה.

13.

את אי התייצבותה של המבקשת לדיון, יש לבחון על רקע התנהלותה הכללית ועל כך אעמוד בהמשך, אך תחילה אבחן את הסיבה הנטענת לאי ההתייצבות.

כאמור, המבקשת טענה כי בבוקר הדיון איבדה את הכרתה למספר שעות ולא היה ביכולתה לעדכן אודות היעדרותה. נטען כי בשל מצבה הבריאותי "מרחפת סכנה ממשית ומוחשית לעילפון" בכל רגע נתון, ומבלי שניתן לצפות זאת מראש. עם זאת, המבקשת לא הביאה תימוכין המניחים את הדעת לעניין זה. המבקשת צירפה מסמך רפואי מיום 20.3.2022, 12 ימים לאחר יום הדיון, ובו סוכמו תלונותיה לעניין אירוע העילפון. ככל שהמבקשת אכן סובלת ממחלה מסכנת חיים ונמצאת במעקב והשגחה של רופאים מטפלים מחודש יוני 2021, תמיהה היא מדוע הביקור במרפאה התקיים רק 12 יום לאחר קרות האירוע ולא באופן מיידי, ואף לא נראה שנעשו בדיקות המאששות את המאורע. ואם לא די בכך, הרי שהמבקשת עצמה לא הגישה תצהיר לתמוך בטענותיה. הוגש תצהיר של פרופ' חמי בן נון, אשר שמו רשום לצד שמה של המבקשת כמי שמייצג אותה לכאורה בערעור דנן, ובתצהיר זה נאמר על ידו שהתקשר למבקשת ואיחל לה בהצלחה בערב הדיון, כך שאין לו ספק שהיה בכוונתה של המבקשת להתייצב לדיון.

למחרת היום בו הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין, הוגשה פנייה מטעם המבקשת המכילה נספח שלטענתה בשל תקלה טכנית ו/או טעות אנוש בתום לב לא צורף לבקשת הביטול מיום 27.3.2022, וכותרתו "הודעה דחופה לבית המשפט הנכבד למען הסדר הטוב מטעם המערערת". ההודעה מבקשת לעדכן את בית המשפט בדבר היעדרותו של בא כוחה של המבקשת מהדיון ב-8.3.2022 מחמת אשפוז בבית חולים, שצפוי להימשך עד לאחר מועד הדיון, ומשכך המבקשת תייצג את עצמה. ככל שניתן להבין מדבריה של המבקשת, נחזה לכאורה כי המסמך הוגש בין ה-7.3.2022-6.3.2022 אולם תיעוד של הודעה זו לא נמצא במערכות בית המשפט.

14.

באשר לשאלת סיכויי התביעה – במסגרת בקשה לביטול פסק דין, על המבקש להתייחס לסיכויי התביעה/ההגנה. לא כך עשתה המבקשת, שכלל לא התייחסה לסיכויי התביעה, ואך טענה על אודות הסיבה לאי התייצבותה, הא ותו לא.

מכל מקום, ומבלי לקבוע מסמרות, דומה כי ירידה לשורש ההליך מעלה שמדובר בתביעה שאיננה פשוטה כלל ועיקר, ובצדק קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת לא הוכיחה שעומדים לה סיכויי תביעה טובים. המבקשת עתרה בתביעתה לביטול שטר משכון שנחתם על ידה כממשכנת, כלווה וכחייבת בשנת 2002 (ואזכיר כי הדירה נרשמה על שמה), לביטול פסק דין חלוט שניתן כנגדה בשנת 2006, ולביטול הסכם פשרה שנחתם בשנת 2008. המבקשת הייתה מיוצגת על ידי מספר עורכי דין בתביעות שניהל הבנק כנגדה, ולנוכח ההלכה לפיה חזקה על אדם כי הוא מבין ויודע על מה הוא חותם, חזקה על המבקשת, עורכת דין שאחזה בשעתו במשרה בכירה בשירות המדינה, כי ידעה והבינה את פשר שטר המשכון שעליו חתמה ואת פשר הסכם הפשרה שנחתם על ידה בליווי עורכי דין. משכך, קשה לומר כי לפנינו תביעה שסיכוייה טובים.

15.

על האמור לעיל יש להוסיף את התנהלותה של המבקשת, הן במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי, הן במסגרת הליך הערעור דנן. בית משפט קמא עמד על כך שהמבקשת לא הגיבה לבקשה לביטול הפטור, ואי ייצוגה אינו מצדיק זאת לאור היותה עורכת דין במקצועה המעורבת באופן משמעותי בניהול ההליך. עוד ציין כי אין מדובר בהחלפה חד פעמית של עורך הדין המייצג אותה, אלא עסקינן בבקשות חוזרות ונשנות אשר עיכבו והקשו על ניהול ההליך, וראו דבריו לעניין התנהלותה הכללית:

"בית המשפט, כמו גם הנתבעים (המשיבים – י"ע) נהגו עם התובעת (המבקשת – י"ע) באורך רוח במשך שנים, כשהתנהלות התובעת סרבלה והאריכה את ההליכים שלא לצורך – ובין היתר בהגשת הבקשה לאיחוד התיקים רק כעבור שנה, שהוביל לדחיית מועד דיון ועיכוב בהליך הגישור; במשלוח דרישות מוגזמות להשלמת הליכים מקדמיים; בהחלפות ייצוג תכופות (סה"כ ייצגו את התובעת 8 משרדי עורכי דין שונים) שהובילו לדחיית מועדים – לרבות מועדי הוכחות ולעומס בבקשות ותגובות, כגון תגובה מצד התובעת באורך של 5 עמודים נגד באי כוחה המתפטרים; באי עמידה בהחלטות בית המשפט בדבר הגשת עדכונים בנוגע לגישור; בבקשות חוזרות ונשנות לארכות להגשת תגובות שלעיתים אחריהן כלל לא הוגשה התגובה גופה; ועוד ועוד כמפורט לעיל" (פסקה 46).

דומה כי בית משפט קמא אף נקט לשון המעטה. האינטרס הציבורי אינו יכול לשאת התנהלות כמו זו של המבקשת, ובנקודה זו אפנה להוראת תקנה 5 בפרק "עקרונות היסוד" של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 הקובע כלהלן:

איזון אינטרסים

5.בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה, "'אינטרס ציבורי" – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי.

במקרה דנן, האינטרס הציבורי מטה את הכף באופן חד-משמעי לדחיית בקשתה של המבקשת, באשר הגיעה העת לשים קץ לבזבוז משאבי בית המשפט והצדדים. בתיק בית משפט קמא הוגשו כ-130 בקשות, שחלק נכבד מהן הוגש על ידי המבקשת עצמה. מסיכומי המבקשת נמצאתי למד כי הגישה בקשה למענה על שאלון הכולל למעלה מ-500 שאלות ובקשה למתן פטור מאגרה שכללה 1,000 עמודים כולל נספחים. בשתי התביעות נערכו ישיבות גישור ומספר קדמי משפט. המבקשת נהגה "להודיע" כי בכוונתה להגיש בקשה או תגובה, לאחר מכן נהגה להגיש בקשת ארכה ובהמשך בקשת ארכה נוספת, וכל אלה הלכו וסרבלו את ההליך. שתי התביעות הוגשו בנפרד, על אף שלפחות חלק הארי של הנזק שנטען בתביעות הוא חופף. המבקשת תבעה ארבעה עורכי דין שייצגו אותה בעבר, ובתיק בבית משפט קמא החליפה שמונה עורכי דין, כאשר כמעט מדי כל החלפה התבקשה ארכה כדי לאפשר לבא כוחה החדש ללמוד את התיק, בעוד שלמעשה המבקשת עצמה ניהלה באופן פעיל את שתי התביעות. גם בכך יש כדי להעיד על דרך התנהלותה של המבקשת. אף לא למותר לציין כי גם בתיק זה, המבקשת הייתה לכאורה מיוצגת גם על ידי פרופ' בן נון, אך דומה כי כתבי בי הדין הוגשו אך ורק על ידה.

16.

כדוגמה בלבד להתנהלותה של המבקשת, אצביע על השתלשלות הדברים במסגרת הבקשה שהוגשה על ידי המשיבים לביטול הפטור מאגרה שניתן למבקשת בבית משפט קמא.

ביום 22.6. 2020 הגישו המשיבים בקשה לביטול הפטור מתשלום אגרה.

למחרת, ביום 23.6.2020, ניתנה החלטה המעבירה את הבקשה לתגובת המבקשת עד ליום 14.7.2020.

רק ביום 11.8.2020 הגישה המבקשת בקשה לארכה להגשת תגובה לבקשה לביטול הפטור.

באותו יום הורה בית המשפט על הגשת בקשה מתוקנת, מאחר שהבקשה למתן ארכה הוגשה ללא הנספחים המצוינים בה וללא עמדות המשיבים.

למחרת, ביום 12.8.2020 הוגשה על ידי המבקשת בקשה מתוקנת למתן ארכה להגשת תגובה עד ליום 18.9.2020, ובית המשפט העביר הבקשה לתגובת המשיבים שהתנגדו לבקשה.

ביום 23.8.2020 הגישה המבקשת תשובה לתגובות לבקשה למתן ארכה.

ביום 24.8.2020 ועל מנת לייעל את ההליך, הורה בית המשפט כי המבקשת תגיב לבקשה לביטול הפטור עד ליום 6.9.2020.

ביום 8.9.2020 ומשלא הוגשה תגובה, ביקש המשיב 3 לתת החלטה בבקשה לביטול הפטור.

נעצור בשלב זה, וניווכח כי בעטיה של המבקשת, משך כחודשיים וחצי עסקו הצדדים ובית המשפט רק בנושא בקשת המבקשת למתן ארכה להגשת תגובה לבקשת המשיבים לביטול הפטור מאגרה. וכעת, נמשיך בסקירת השתלשלות הדברים.

ביום 10.9.2020 ניתנה החלטת בית המשפט לביטול הפטור שניתן למבקשת, שבמסגרתה נקבע כי עליה לשלם את האגרה עד ליום 18.10.2020.

ביום 16.9.2020 הגישה המבקשת הודעה על כוונתה להגיש בקשה "לעיון מחדש ו/או תיקון ו/או ביטול" החלטת בית המשפט מיום 10.9.2020.

ביום 24.9.2020 הודיע בא כוחה החדש של המבקשת (השביעי במספר) כי קיבל עליו את הייצוג.

ביום 19.10.2020 הגיש בא הכוח החדש בקשה לשחרור מייצוג בשל חילוקי דעות חריפים.

ביום 19.10.2020, עם חלוף המועד לתשלום האגרה, הגישו המשיבים בקשה למחיקת ההליך בשל אי תשלום אגרה, בקשה שהועברה לתגובה ותשובה בהתאם לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984.

ביום 20.10.2020 הגישה המבקשת בקשה לארכה של 10 ימים להגשת בקשה לעיון מחדש/ביטול/תיקון של ההחלטה לביטול הפטור מיום 10.9.2020. המשיבים התנגדו למתן הארכה.

ביום 22.10.2020 הוגשה בקשת המבקשת לביטול ההחלטה לביטול הפטור מאגרה.

ביום 27.10.2020 הוגשה הודעה על קבלת ייצוג המבקשת על ידי באת כוח חדשה (השמינית במספר).

ביום 28.10.2020 הוגשה תגובת המשיבים לבקשה לביטול ההחלטה, והתגובה הועברה לתשובת המבקשת.

ביום 30.10.2020 התבקשה והתקבלה ארכה קצרה עד ליום 8.11.2020 על מנת לאפשר לבאת כוחה החדשה של המבקשת ללמוד את התיק.

ביום 9.11.2020 הגיש אחד הנתבעים בקשה למתן החלטות ובמקביל באת כוחה החדשה של המבקשת ביקשה ארכה קצרה נוספת להגשת תגובה עקב תקלות טכניות.

ביום 10.11.2020 הוגשה תשובת המבקשת לתגובת המשיבים בבקשה לביטול ההחלטה.

הנה כי כן, משך כחמישה חודשים התנהל הליך של בקשה לביטול פטור מאגרה.

17.

איננו צריכים להרחיק עדותנו ודוגמה נוספת להתנהלותה של המבקשת אנו יכולים למצוא בערעור דנן.

המבקשת הגישה בקשה לתיקון כתב הערעור הנסמכה בבסיסה על חילופי ייצוג. ביני לביני, הוגשה בקשה של באי כוחה של המבקשת לשחרור מייצוג, ומשהתנגדות המבקשת לא פירטה כל נימוק מהותי, אלו שוחררו מייצוגה. לנוכח כך, אף נקבע כי אין עוד מקום להידרש לבקשתה לתיקון הודעת הערעור.

או-אז החלה המבקשת בהגשת רצף בלתי פוסק של בקשות אורכה, הודעות והבהרות. כך, הגישה המבקשת ביום 2.5.2021 "בקשה – של המערערת – להגיש – תגובה מתוקנת – בשל תקלה טכנית"; ביום 4.5.2021 הגישה "בקשה מטעם המערערת לדחיית מועד הגשת סיכומים בכתב"; ביום 12.5.2021 הגישה "הודעה – מטעם המערערת – למען הסדר הטוב" שבה היא מודיעה כי החליטה לייצג את עצמה עד שיימצא עורך דין מתאים לייצוגה; ביום 16.6.2021 הגישה בקשה שכותרתה "בשל מצב בריאותי של המערערת – כמפורט באישור רפואי נספח א' מצב – בקשה לארכה נוספת – להגשת סיכומים – מטעמה של המערערת"; ביום 20.6.2021 הגישה "בקשה למזכירות בימ"ש עליון – לשליפת מסמך – מתיק ביהמ"ש" שכן לבקשת הארכה לא צורף הסדר דיוני עם המשיבים לגבי מועדים חדשים מוסכמים. המשיבים התנגדו לבקשות להארכת מועד, ובהחלטת הרשם נקבע כי אין הצדקה להיעתר לבקשת הארכה, שכן זו הוגשה בחלוף המועד להגשת הסיכומים ולא נתמכה בתצהיר, אך תינתן למערערת ארכה קצרה עד ליום 14.7.201. עוד הובהר למבקשת כי בקשות ארכה נוספות שאינן מוצדקות או מבוססות, עשויות לגרור חיוב בהוצאות.

ביום 14.7.2021 הגישה המבקשת "בקשה לארכה להגשת סיכומים בשל מצב בריאותי כמפורט בנספחים 'א' ו'ב' – מצ"ב", אשר כללה גם הודעה כי עלה בידה לשכור את שירותיו של עו"ד בן-נון שייצגה בהליך. לנוכח האמור, בהחלטת הרשם מיום 25.7.2021 ניתנה למבקשת אפשרות להגיש הודעה לעניין ייצוגה עד ליום 29.7.2021. משהמבקשת לא עשתה כן, המשיבים עתרו למתן החלטה בבקשה להארכת מועד ולדחותה. ביום 2.8.2021 הגישה המבקשת בקשה שכותרתה "דחוף – בהול, בקשה דחופה מטעם המערערת לקבלת מסמכים ששוגרו לבית המשפט העליון ביום 27.7.2021 אך לא הגיעו ליעדם מהסיבות המפורטות להלן בבקשה זו", ובמסגרתה הודיעה על הוספת ייצוגו של עו"ד חמי בן נון, בנוסף לייצוג המבקשת את עצמה. משכך, הוארך המועד להגשת סיכומי המערערת עד ליום 12.9.2021, והובהר כי כתבי בי-דין מטעם המבקשת יוגשו מעתה על ידי בא-כוחה בלבד (החלטת רשם מיום 5.8.2021). בהמשך לאמור, ביום 4.8.2021 הגישה המבקשת "הודעה – בקשה לשליפת מסמך – למזכירות בית המשפט העליון"; וביום 5.9.2021 הגישה המבקשת "הודעה ובקשה להבהרה ו/או עיון חוזר ו/או לתיקון פגם בהליך בהחלטת כבוד הרשם ר. גולדשטיין מיום 5.8.2021 ולכל סעד אחר לפי שיקול דעת ביהמ"ש הנכבד", במסגרתה נטען כי עו"ד בן-נון, יצטרף (אל המבקשת) בייצוגה ולא יחליף אותה. בהחלטתו מיום 9.9.2021 קיבל הרשם את הבקשה וקבע כי על אף שניתן היה להבין את הדברים אחרת, אין מניעה שהמערערת תגיש כתבי בי-דין בעצמה ולא רק באמצעות בא כוחה.

ביום 9.9.2021 הגישה המבקשת "בקשה דחופה – להארכת מועד להגשת סיכומים – בשל אשפוז המערערת בבית חולים שיבא תל השומר – כמפורט בנספח 'א' לבקשה זו", אשר נדחתה בשל העובדה כי עו"ד בן-נון מייצג את המבקשת ובשים לב לכך שהמועד להגשת סיכומי המערערת הוארך מספר פעמים. לפנים משורת הדין, ניתנה למבקשת ארכה קצרה עד ליום 7.10.2021. ביום 5.10.2021 הגישה המבקשת "בקשה דחופה – להארכת מועד להגשת סיכומים – בשל ניתוח בעיניים שעבר הח"מ (עו"ד בן נון – י"ע) – כמפורט בתעודה רפואית – נספח 'א' לבקשה זו", אשר התקבלה, אך לצידה הובהר כי מצופה מהמבקשת להגיש את סיכומיה במועד שנקבע. ביום 21.11.2021 הוגשה בקשה מטעם ב"כ המבקשת, "בקשה לארכה קצרה להגשת תיק מוצגים", אשר התקבלה על ידי הרשמת. ביום 5.12.2021 הוגשה "הודעה – הבהרה – מטעם ב"כ המערערת", במסגרתה נטען כי בניגוד לטענת המשיב 3 כי הבקשה לארכה להגשת תיק המוצגים לא הומצאה לו, כלל המשיבים קיבלו את הבקשה. ביום 1.3.2022 הוגשה "בקשה לארכה קצרה של יומיים – עד ליום 3.3.2022 להגשת תשובת המערערת לסיכומי המשיבים"; וביום 3.3.2022 הוגשה בקשה שכותרתה "בשל תקלה טכנית חמורה – בקשה דחופה לארכה להגשת תשובת המערערת לסיכומי המשיבים עד ליום ראשון 6.3.2022", אשר כאמור לא הוגשה עד למועד הדיון ביום 8.3.2022.

מהאמור לעיל עולה כי נתבקשו על ידי המבקשת שמונה (!)

בקשות ארכה אך במסגרת ההליך דנן, בנוסף להודעות והבהרות נוספות מצידה.

ככה לא מנהלים הליך. המבקשת רשאית כמובן לייצג את עצמה (אחרי שהחליפה פעמיים ייצוג בערעור דנן ו-8 פעמים בתיק דלמטה), אך אין מקום ליתן לה "הנחות" באופן ניהול ההליך, מה עוד שמדובר בעורכת דין שאמורה לדעת כיצד מתנהלים הליכי בית משפט. האמור לעיל אך ממחיש את היקף המשאבים שנאלצים להשקיע המזכירות, הרשמים של בית משפט זה, שופטי בית משפט זה ושופטי ערכאות קמא בשל התנהלותה של המבקשת. האינטרס הציבורי הוא לשים לכך קץ.

18.

ואם לא די בכל אלה, לפני סיום, נזכיר כי ענייננו אך במחיקה של הערעור, ומחיקה אינה מהווה מעשה בית דין.

19.

על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבים 2-1, 3, 5-4, ו-6 בסך 3,000 ₪ כל אחד (סה"כ – 12,000 ₪).