רע"א 4085/14 ראובן רוברט דוכנוב נ. אור עידו החזקות בע"מ

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.5.2014 (ע"א 53936-01-14, השופטים נ' בן-אור , ר' יעקובי ו- ר' וינוגרד ).

רקע והליכים קודמים

2.

בין המבקש 1, ראובן רוברט דוכנוב (להלן: דוכנוב ), לבין המשיבה, אור עידו החזקות בע"מ (ששמה הקודם היה גוטוויט חברה להשקעות ובניה בע"מ) (להלן: המשיבה ) נרקמה מערכת יחסים עסקית שעניינה ביצוע עסקת נדל"ן בישראל. המבקשת 2 היא חברה בשליטתו של דוכנוב. בעיקרם של דברים, דוכנוב שימש כנציגהּ של המשיבה בעסקה לרכישתה של חלקת מקרקעין בהוד השרון. ביום 15.11.2012 הגישה המשיבה תביעה בסך 387,780 שקל נגד דוכנוב ונגד המבקשת 2. בתביעה נטען כי דוכנוב, אשר היה מורשה חתימה בחשבון הבנק של המשיבה, העביר מחשבון זה כספים שלא כדין לחשבון הבנק של המבקשת 2.

3.

ביום 4.3.2013 ניתן כנגד המבקשים פסק דין בהיעדר הגנה על יסוד כתב התביעה בלבד, לאחר שחלף המועד להגשת כתב הגנה ולא התבקשה הארכת מועד להגשתו (ת"א 29707-11-12, הרשם ג' פוני) . במסגרתו חויבו המבקשים בתשלום מלוא הסכום שנתבע למשיבה. פסק הדין ניתן, כאמור, על-ידי רשם בית משפט השלום (להלן: פסק הדין בהיעדר הגנה ).

4.

ביום 10.12.2013 נדחתה בקשה שהגישו המבקשים לביטולו של פסק הדין בהיעדר הגנה (להלן: החלטת הרשם ). בהחלטתו קבע רשם בית משפט השלום כי כתב התביעה הומצא למבקשים כדין, בהסתמך על תצהיר שהוגש על-ידי השליח שמסר את כתב התביעה למבקשים (להלן: השליח ). לפי התצהיר, השליח הניח את כתב התביעה מחוץ לדלת דירתו של דוכנוב בהוראתם של מי שנכחו באותה עת בדירה, וזאת לאחר שהגיע לדירה פעמיים קודם לכן בעת שלא היה איש בבית. בית משפט השלום הצביע על כך שהדרך שבה נקט השליח מוסדרת בדין (בהפניה לתקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), וכן על כך שהגרסה המוצגת בתצהיר לא הוכחשה על-ידי המבקשים. בית משפט השלום הוסיף כי המבקשים לא הציגו את גרסתם לטענות שהועלו בכתב התביעה (פרט לאמירה כללית שיש בידם נימוקי הגנה טובים), וממילא הם לא הוכיחו כי יש בידם סיכויי הגנה טובים המצדיקים את ביטולו של פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. בהחלטה צוין עוד כי למבקשים ניתנה הזדמנות להגיב על טענותיה של המשיבה באשר לכך שכתב התביעה הומצא כדין ולסיכויי ההגנה של המבקשים בתביעה, אך בתגובה שהגישו המבקשים לא היה כדי לחדש מעבר לאמור בבקשה המקורית שהגישו לביטולו של פסק הדין בהיעדר הגנה.

5.

ביום 30.12.2013 דחה רשם בית משפט השלום בקשה מטעם המבקשים לעיון חוזר בהחלטתו שלא לבטל את פסק הדין בהיעדר הגנה, בשל כך שההליך הראוי להשיג על ההחלטה הוא באמצעות הגשת ערעור.

6.

ביום 27.1.2014 הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי. יצוין, כי בפתחה של הודעת הערעור מצוין אמנם כי הערעור נסב על פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. אולם, הטענות בגוף הערעור מופנות למעשה כנגד החלטת הרשם שדחתה את הבקשה לביטולו של פסק הדין. המבקשים טענו כי כתב התביעה לא הומצא להם עובר למתן פסק הדין בהיעדר הגנה. עוד נטען כי הטענות בכתב התביעה שהוגש נגד המבקשים כבר נבחנו במסגרת חקירה של המשטרה, אשר החליטה לסגור את התיק שנפתח בעניין; כי הטענות בכתב התביעה אינן מגובות במסמכים הנדרשים; כי על חלק מהטענות בכתב התביעה חלה התיישנות; וכי אין יריבות בין המשיבה לבין המבקשת 2. להשלמת התמונה יצוין, כי במקביל להגשת הערעור לבית המשפט המחוזי, הגישו המבקשים ערעור גם לבית משפט השלום ובו טענות דומות (ע"א 63964-01-14). בבקשה דנן לא הובהר מדוע המבקשים ערערו הן לבית המשפט המחוזי והן לבית משפט השלום, וכל שצוין הוא כי בית המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון בערעור שהגישו המבקשים. מעיון במערכת "נט-המשפט" עולה כי הערעור שהוגש לבית משפט השלום נדחה על-ידו ביום 7.5.2014, בהסכמת הצדדים.

7.

ביום 8.5.2014 דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקשים. בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי הערעור שהוגש לפניו נסב על החלטתו של בית משפט השלום שלא לבטל את פסק הדין בהיעדר הגנה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי הערעור נסב "גם, כך נראה, על ההחלטה שנתן בית משפט קמא ביום 30.12.2013 בגדרה דחה את בקשתה המערערים לעיון חוזר".

8.

בית המשפט המחוזי הצביע על כך שניתן היה לדחות את הערעור על הסף כבר משום שחלף המועד להגשת ערעור על החלטת הרשם, ואף לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשתו. בנוסף לכך, בית המשפט המחוזי דחה את טענותיהם של המבקשים גם לגופם של דברים, בקובעו כי לא נפל פגם בקביעותיו של בית משפט השלום באשר להמצאת כתב התביעה ולסיכויי ההגנה של המבקשים. במסגרת כך קבע בית המשפט המחוזי כי "המערערים (המבקשים בענייננו – ד.ב.א ) בחרו שלא לפרוש בפני בית משפט קמא את אותם 'סיכויי הגנה טובים' שהזכירו בבקשה לביטול פסק דין, גם לאחר שהמשיבה הדגישה באותיות קידוש לבנה בתגובתה לבקשה כי המערערים לא הציגו ולו טענת הגנה אחת במסגרת בקשתם". נוכח האמור לעיל קבע בית המשפט המחוזי כי החלטת הרשם נעשתה כדין.

הבקשה לרשות ערעור

9.

הבקשה שלפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפתח הדברים מדגישים המבקשים כי ייצוגם בהליכים הקודמים בפרשה זו היה "רשלני" כהגדרתם, במובן זה שלא הועלו בשמם הטענות הרלוונטיות. גם בהמשך, בקשתם רצופה בביקורת על אופן ניהול ההליכים הקודמים בשמם. המבקשים מצביעים על כך שכעת, משהוחלף ייצוגם במסגרת ההליך הנוכחי, ישנה הצדקה להתערבותו של בית משפט זה, במובן זה שיבוטל פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה ותינתן להם האפשרות להשמיע את טענותיהם בתביעה.

10.

לגופם של דברים, המבקשים תוקפים את קביעתן של הערכאות הקודמות לפיה כתב התביעה הומצא להם כדין. במסגרת כך, המבקשים מתבססים על טופס "תדפיס עדכון שליחויות", אשר פרטיו מולאו על-ידי השליח, והוא צורף לתצהיר שנחתם על-ידו והוגש לבית משפט השלום. מדובר בטופס סטנדרטי אשר מיועד למילוי על-ידי המוסר בפרטים אודות הפעולות שנקט לצורך מסירת כתב התביעה. המבקשים מצביעים על כך שבטופס, אשר כלל מספר חלופות, סומנה

החלופה

שעניינה "מאחר ולא היה אדם בבית בביקור השלישי הדבקתי הכתב על דירתו". המבקשים טוענים שעובדה זו לא מתיישבת עם האמור בתצהיר, לפיו בעת ביקורו השלישי של המוסר בביתו של דוכנוב שהו אנשים בבית, אולם אלה הנחו אותו להניח את כתב התביעה מחוץ לדלת הדירה. המבקשים טוענים עוד כי יש ברשותם נימוקי הגנה טובים, ובעיקרם הטענה כי העברתם הנטענת של הכספים לחשבון הבנק של המבקשת 2 התבצעה בתיאום עם מי שהיה המנהל ובעל השליטה של המשיבה בתקופה הרלוונטית.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשה על הנספחים המצורפים לה מצאתי כי דינה להידחות, אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

12.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים, שבהם הבקשה לרשות ערעור מעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית כללית או שהימנעות מקבלתה תגרום לעיוות דין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי שאלה הם פני הדברים במקרה זה, שבו טענותיהם של המבקשים היו טענות קונקרטיות שנסבו על עובדות המקרה.

13.

כמו כן, לא התרשמתי כי למבקשים נגרם עיוות דין. אכן, בנסיבות שבהן ההליך נערך במעמד צד אחד, עשוי להתעורר החשש שמא נפגעת זכות הגישה לערכאות של הצד שכנגדו ניתן פסק הדין. בהלכה הפסוקה נקבע כי בית המשפט ייעתר לבקשה שעניינה ביטולו של פסק דין שניתן במעמד צד אחד אם מצא כי ביטול כאמור מתחייב מן הצדק

(למשל, מחמת אי-המצאה של התובענה לצד שמבקש את הביטול) או בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט (בשים לב לסיבה שבגינה ניתנה ההחלטה במעמד צד אחד ולסיכויי ההגנה של הצד שמבקש את הביטול). ראו עוד: רע"א 2582/13

גריפאת נ' רשות הפיתוח מינהל מקרקעי ישראל – צפון , פסקאות 10, 17-16 (2.6.2013) והאסמכתאות שם; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 426-423 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין ).

14.

בענייננו, לא התקיימו התנאים לקיומה של עילת ביטול מחובת הצדק. בית משפט השלום קבע בהחלטה מנומקת, כממצא עובדתי, כי לא נפל פגם בהמצאת כתב התביעה. לאותה מסקנה הגיע גם בית המשפט המחוזי. את טענותיהם הנוספות של המבקשים, באשר להשוואה בין תצהירו של המוסר לבין טופס השליחות, היה עליהם להעלות בפני הערכאות הקודמות, וממילא דומה שאין בטענות אלה כדי לערער את בסיס הקביעה לפיה ההמצאה בוצעה כדין. בנסיבות אלה, המבקשים אינם יכולים להיבנות מעילה זו.

15.

כמו כן, התרשמתי כי אף לא היה פגם בהימנעות מהפעלת שיקול דעתו של בית המשפט לביטולו של פסק הדין. בערכאות הקודמות ניתן משקל משמעותי להתנהלותם של המבקשים. בהקשר זה צוין כי לא זו בלבד שהמבקשים לא הגישו כתב הגנה לבית משפט השלום על-אף שכתב התביעה הומצא להם כדין, אלא גם שהם לא פירטו בבקשתם לביטולו של פסק הדין את טענות ההגנה שלהם, ואף לא עשו כן לאחר שניתנה להם הזדמנות להגיב על תשובתה של המשיבה לבקשתם. בנסיבות אלה, שבהן המבקשים לא עמדו בנטל המינימאלי להראות כי יש בטענות ההגנה שלהם סיכוי כלשהו, אין הם יכולים להלין כעת על כך שפסק הדין לא בוטל. זאת ועוד: הליך זה אינו המסגרת המתאימה לבירור מכלול טענותיהם של המבקשים כנגד האופן שבו יוצגו בהליכים הקודמים.

16.

למעלה מן הצורך ובמבט הצופה פני עתיד, חשוב לחזור ולהבהיר כי ערעור הנסב על החלטתו של רשם בית משפט השלום לדחות בקשה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה שניתן על-ידו צריך להתברר בבית משפט השלום (בהתאם לסעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט )) ולא בבית המשפט המחוזי (בשים לב לכך שהחלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין היא בגדר "החלטה אחרת", וראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 681 (מהדורה אחת עשרה, 2013); בן-נון וחבקין , בעמ' 143-142). זאת, להבדיל מערעור על פסק הדין עצמו שניתן בהיעדר הגנה על-ידי רשם בית משפט השלום, אשר מקומו להתברר בבית המשפט המחוזי (בהתאם לסעיף 96(א) לחוק בתי המשפט). בנסיבות העניין, הלכה למעשה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי דן בערעור על החלטת הרשם, ככל הנראה בשל אי-הבהירות שיצרו המבקשים עצמם באשר להגדרת הערעור שהגישו. מכל מקום, בנסיבות העניין לא נגרם למבקשים עיוות דין בשל כך, גם מאחר שמסגרת הטיעון שעמדה לרשותם כנגד פסק הדין עצמו הייתה מצומצמת במיוחד (לאחר שניתן ללא הגנה). למותר אף לציין שהם אף לא טענו כל טענה בנושא זה.

17.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.