רע"א 640/19 אבו חאמד איברהים נ. עומר אלבאחבסה

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ש' סרחאן ) בת"א 63694-12-12, מיום 24.12.2018, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהיעדר הגנה.

השתלשלות ההליך וההחלטה מושא הבקשה

1.

המשיב 1 נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 30.4.2012, בעת שנסע ברכב בו נהג המשיב 2. ביום 13.3.2013 הגישה המשיבה 3 (להלן: קרנית ) לבית המשפט הודעת צד ג' כלפי המבקש ושני אחרים (המשיבים 2 ו-4; שלושתם יחדיו ייקראו להלן הצדדים השלישיים , והמשיב 4 ייקרא להלן נג'די ), בטענה כי המבקש היה "המחזיק ו/או הבעלים של הרכב בעת התאונה". המבקש לא הגיש כתב הגנה. לאחר שאושר הסכם פשרה בין קרנית לבין המשיב 1, ביום 4.8.2016 נחתמה פסיקתא המחייבת את הצדדים השלישיים לשלם לקרנית יחד ולחוד סך של 742,241 ₪, וכל אחד מהצדדים השלישיים חויב בהוצאות בסך 10,000 ₪.

ביום 14.9.2018 – בחלוף למעלה משנתיים לאחר מכן – הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין כנגדו, ולעיכוב ביצועו של תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו. נטען כי המבקש כלל לא היה מודע לקיומו של ההליך, עליו גילה רק כשהגיעה לידיו אזהרה במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח; או אז "מיהר ושם פעמיו לביהמ"ש לבירור העניין והתברר לו לתדהמתו כי אכן ניתן נגדו פסה"ד". המבקש הודה כי "בתיק ביהמ"ש קיים אמנם אישור מסירת כתבי בי-הדין למבקש כולל תצהיר מוסר", אך כתבי בי-הדין מעולם לא הומצאו לו, והחתימה על אישור המסירה איננה שלו. לשיטתו של המבקש, הסבר אפשרי לכך הוא שהמסירה בוצעה לכתובת ב שכונה 62 בית 7 ברהט, בעוד המבקש גר בשכונה 26 (שכונת אלרחמה)

בית 1 . לפיכך, "ייתכן והמוסר מסר המכתב לאדם אחר ששמו כשמו של המבקש או למי מקרובי משפחתו". משכך, נטען כי יש לבטל את פסק הדין בשל פגם בהמצאה, ולחלופין לבטלוֹ מכוח שיקול הדעת המסור לבית המשפט. המבקש הוסיף כי סיכוייו להעמיד הגנה גבוהים מכיוון שהוא "איננו ולא היה הבעלים של הרכב במועד האירוע", שכן הרכב היה בבעלותו של נג'די.

2.

בתגובתה, טענה קרנית כי יש לדחות את הבקשה בשל השיהוי בהגשתה – פרק זמן ארוך הרבה יותר משלושים הימים שהוקצבו בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א ). קרנית הדגישה כי אישור המסירה כולל ציון של שנת לידתו של המבקש ומספר הטלפון הנייד שלו, וטענה כי הדבר מוכיח שהמסמך אכן אותנטי.

קרנית הוסיפה כי האזהרה שנשלחה למבקש מטעם ההוצאה לפועל נמסרה לאחותו של המבקש עוד ביום 20.2.2018 – כחצי שנה עובר להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. לכן, גם אם כתבי בי-הדין ופסק הדין לא נמסרו במועדם, פער הזמנים שבין שליחת האזהרה לבין הגשת בקשת הביטול מהווה שיהוי המצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה. [יוער, כי מתצהיר המוסר שצירפה קרנית לתגובתה עולה כי אזהרה זו נמסרה ב"שכונת אלרחמה" – דהיינו, הכתובת שטען המבקש כי היא כתובתו הנכונה.]

קרנית הוסיפה וציינה כי לאורך התנהלות ההליך, מזכירות בית המשפט שלחה הודעות אל הכתובת שסיפק המבקש למשרד הרישוי, במסגרת תיעוד הבעלות ברכבו (ת.ד. 598 רהט). בהקשר זה, הדגישה קרנית כי המבקש היה רשום, במועד התאונה, כבעלי הרכב המעורב בה. בהיעדר ראיות לסתור זאת או נימוק לפגם ברישום, נטען כי סיכוייו של המבקש להוכיח את טענתו אינם גבוהים.

3.

בית המשפט דחה את הבקשה לביטול פסק הדין ביום 24.12.2018, בקבעו:

"[...] גם אם נניח כי כתבי הטענות ופסק הדין לא הומצאו במועד, הרי שחלפו חודשים ארוכים מהמועד בו המבקש מודה שקיבל את פסק הדין ובין הגשת הבקשה דנן. המבקש לא הראה הצדקה בדין לביטול פסק הדין. לא נפל פגם בהליך מתן פסק הדין, ולא שוכנעתי כי יש לבטלו מתוקף שיקול הדעת השיפוטי."

מכאן הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

4.

המבקש חזר על טענתו כי לא קיבל את כתבי בי-הדין במועד, וטען כי רק בשל "היסח הדעת" לא ציין בבקשתו המקורית את מועד מסירת האזהרה לאחותו. בנוסף לטענה בדבר טעות בכתובת, נטען כי אישור המסירה שהציגה קרנית פגום, מכיוון שכתב ידו של המוסר באישור המסירה שונה מכתב היד המופיע בתצהיר המוסר. מכיוון שתצהיר המוסר לא נחתם (לכאורה) על ידי המוסר עצמו, נטען כי יש לבטל את פסק הדין בשל פגם בהמצאה.

באשר לאזהרה מההוצאה לפועל שנמסרה ביום 20.2.2018, הסביר המבקש כי הודעה זו הובאה לידיעתו רק "בסמוך להטלת העיקולים", בחודש אוגוסט 2018. זאת, מכיוון שההודעה נמסרה לאחותו של המבקש, "אשר ככל הנראה שכחה מן העניין ו/או לא ידעה מה עליה לעשות ולכן לא העבירה אותה לידיעת המבקש". מכיוון שהמבקש פנה לבית המשפט פחות משלושים יום לאחר שנודע לו על דבר קיומו של פסק הדין, נטען כי התנהלותו לא עמדה בניגוד לאמור בתקנה 201 לתקסד"א. לחלופין, גם אם בקשתו הוגשה בשיהוי, טען המבקש כי ראוי לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול הדעת של בית המשפט. זאת, לאור סכום הכסף המשמעותי שיצטרך לשלם אם בקשתו תידחה, ומתוך הנחה שניתן יהיה ליתן ביטוי, במסגרת ההוצאות שתיפסקנה לבסוף, לשיהוי בהגשת הבקשה.

בעניין הבעלות ברכב המעורב בתאונה, המבקש פירט כי מכר את הרכב לנג'די ביום 25.2.2019, כחודשיים עובר לתאונה, וכי נג'די עצמו לא הכחיש את קיום המכירה.

5.

בתגובתה, טענה קרנית כי אין בסיס לטענת המבקש כי לא ידע על פסק הדין, וכי עניין מסירת האזהרה לאחותו של המבקש לא צוין בפני בית משפט קמא. משלא ביסס המבקש את בקשתו בראיות, סברה קרנית כי אין הצדקה לביטול פסק הדין.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

להווי ידוע, כי ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד כאשר הדבר "מתחייב מן הצדק", למשל בשל פגם בהמצאה, או מכוח שיקול הדעת הנתון לבית המשפט (רע"א 4085/14 דוכנוב נ' אור עידו החזקות בע"מ , בפסקה 13 (9.7.2014)). בעת הפעלת שיקול הדעת יש להתחשב במידת הלגיטימיות של הסיבה בגינה לא הוגש כתב ההגנה, כמו גם בסיכויי ההצלחה של ההגנה עצמה – כאשר רוב המשקל יינתן, ככלל, לשיקול סיכויי ההגנה (רע"א 7657/11 גריסרו נ' ברמן , בפסקאות 11-8 (18.6.2012); ע"א 7882/14 אהרון נ' עובדיה , בפסקה 12 והאסמכתאות שם (27.11.2014); רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה , בפסקה 5 והאסמכתאות שם (8.10.2015)). עוד יש לקחת בחשבון את השלכות ההחלטה על זכויות הצדדים להליך, ואת העובדה שלעתים ניתן "לרפא" את הפגם הדיוני על דרך של פסיקת הוצאות (ע"א 3725/08 חזן נ' חזן , בפסקה 48 (3.2.2011); רע"א 4036/14 מסעודין נ' מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב , בפסקאות 15-14 (29.12.2014); רע"א 1000/17 פלוני נ' פלוני , בפסקה 9 והאסמכתאות שם (12.9.2017)).

אם כן, השאלות הטעונות הכרעה בענייננו הן אם כתבי בי-הדין ופסק הדין הומצאו למערער כדין; וככל שהתשובה חיובית, אם ישנה הצדקה אחרת לביטול פסק הדין. כפי שאפרט להלן, נחה דעתי כי המבקש לא הוכיח הצדקה שכזו: השיהוי בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין לא נומק כדבעי, ועיקרו של דבר – סיכויי ההצלחה של ההגנה לא בוססו די צורכם. משכך, המבקש לא הרים את הנטל להצדקת מתן רשות ערעור.

(-)

באשר לכתבי בי-הדין ואישור המסירה משנת 2013 : המבקש העלה טענה סתמית, ממנה משתמעת טענה בדבר זיוף מסמכים ואישורי מסירה, בניגוד לאישור המסירה ותצהיר המוסר. אך גם אם הייתי נכון לקבל טענה זו לצורך ההליך של ביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, המבקש אינו צולח את המשוכות הבאות.

(-)

באשר לאזהרה מטעם ההוצאה לפועל מיום 20.2.2018 : אף אם הייתי נכון להניח שנפל פגם בהמצאת פסק הדין לידיו של המבקש, המבקש לא נימק כהלכה את השתהותו מיום 20.2.2018 ועד למועד בו הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין. כידוע, תקנה 481 לתקסד"א מתירה המצאת מסמכים לבן משפחתו של הנמען הגר עמו. המבקש לא נימק מדוע אין להחיל הוראה זו בענייננו (והשוו להחלטתי ברע"א 4487/15 פלוני נ' פלוני , בפסקה 4 (9.2.2016)), בפרט כאשר השלכות הדבר הן ביטולו של פסק דין מעל שנתיים לאחר שניתן. למצער, הצדק עם קרנית כי היה על המבקש לצרף תצהיר מטעמה של אחותו, ולא להסתפק בתצהירו שלו. לא שוכנעתי, אם כן, כי התקיים בענייננו פגם במסירה המצדיק את ביטול פסק הדין מחמת הצדק.

(-)

באשר לסיכויי ההגנה : המבקש טען כי הרכב נמכר זמן קצר לפני התאונה. ברם, הסכם המכר לא צורף לבקשה דכאן, הסכם המכר לא צורף ולא נזכר בבקשה שהוגשה לבית המשפט קמא, וגם לא צורף ולא בא זכרו בתצהירו של המבקש בתמיכה לבקשה בבית המשפט קמא. כל שנאמר לגופם של דברים בתצהירו של המבקש התומך בבקשה, הוא האמירה הבאה בסעיף 8 : "הריני להצהיר כי אינני ולא הייתי הבעלים של הרכב במועד האירוע ומכאן שלא הייתה לי שליטה כלשהיא על הרכב ואין להשית עלי את החיובים שניתנו בפסה"ד". סתם המבקש בתצהירו ולא פירט, מה שמעורר את הרושם כי הטענה למכירת הרכב היא גרסה מתפתחת. מכל מקום, האמירה בתצהיר היא סתמית, ועומדת בסתירה לרישום הבעלות ברכב. היה על המבקש לפרט ולהסביר מדוע רישום הבעלות ברכב אינו משקף את הבעלות האמיתית (ואין חולק כי הרישום כשלעצמו אינו קונסטיטוטיבי). אשר על כן, הגנתו הדלה והסתמית של המבקש כפי שהעמידהּ לפניי, אין בכוחה להצדיק הידרשות מחודשת להליך מעל שנתיים לאחר מתן פסק הדין, ומעל חצי שנה מאז שנשלחה האזהרה מטעם ההוצאה לפועל.

[במאמר מוסגר: תמיהה היא, הכיצד אף אחד מהצדדים לא גילה אוזנו של בית המשפט כי בגין אותה תאונה מתנהל כיום הליך נוסף, של נוסע נוסף שנפגע אף הוא בתאונה (ת"א 27985-03-18). גם בהליך שם קרנית הגישה הודעת צד ג' כנגד המבקש, שהגיש כתב הגנה ביום 13.9.2018. משלא הועלתה כל טענה בהקשר זה, איני נדרש לכך].

7.

סיכומו של דבר : המבקש לא הוכיח כי נפל פגם בהמצאת פסק הדין לידיו, לא הראה כי השתהותו בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין הייתה סבירה, ולא הראה סיכויי הגנה. לאור זאת, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות קרנית בסך 5,000 ₪.