בש"א 8981-22 בש"א 8981-22

1.לפניי בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' וינוגרד, ש' ליבוביץ ו-ת' בר-אשר) בע"א 63415-03-22 מיום 20.10.2022 (להלן: פסק הדין), בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בו נקבע כי על המבקש לשלם למשיבה סכום קרן של 573,367 ש"ח עבור תשלומי ארנונה.

2.בבקשה דנא, אשר הוגשה ביום 27.12.2022, היינו בחלוף למעלה משבוע מהמועד האחרון להגשת הליך ערעורי על פסק הדין, טוען המבקש כי ביום 6.3.2022 הוא הגיש עתירה מינהלית נגד המשיבה, בה טען, בין היתר, שעצם חיוב הארנונה עצמו נעשה שלא כדין וללא סמכות. לטענת המבקש, הדיון בעתירה נדחה מפעם לפעם בשל בקשות מטעם המשיבה. כן נטען, כי ככל שהעתירה האמורה תתקבל, הרי שלא יהיה צורך בהליך ערעורי על פסק הדין, ועל כן התבקשה ארכה של 60 ימים נוספים להגשת הליך ערעורי כאמור, ככל שיהיה בכך צורך. כן נטען כי סיכויי ההליך טובים, וכי אין למנוע מהמבקש את יומו בבית המשפט.

עוד אעיר כי בתיק מופיע מסמך שהוגש על-ידי המבקש, ובו צוין כי "בקשה זו הוגשה כבר בתאריך 19.12.22 במערכת נט המשפט. אסמכתא: 14073698. אנא ציינו זאת גם במערכת". נראה כי במסגרת מסמך זה ביקש המבקש לטעון כי הוא ניסה להגיש את בקשת הארכה ביום 19.12.2022, המועד האחרון להגשת ההליך הערעורי, אך בקשת הארכה נדחתה מהמרשם (ככל הנראה עקב ניסיון להגישה מרחוק שלא צלח, שכן מדובר במסמך הראשון בהליך).

3.המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי היא אינה כוללת טעם מיוחד המצדיק את מתן הארכה המבוקשת. כן נטען כי יש לתת משקל להסתמכות העירייה על כך שפסק הדין של בית המשפט המחוזי הפך לחלוט עם חלוף המועד להגשת הליך ערעורי. לבסוף, טוענת העירייה כי אף סיכויי ההליך אינם תומכים בקבלת הבקשה.

4.לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

5.אמנם כן, כפי שטוענת המשיבה בתשובתה, קיימים שיקולים כבדי משקל התומכים בדחיית הבקשה. בראש ובראשונה, הבקשה להארכת מועד הוגשה בחלוף למעלה משבוע מהמועד האחרון להגשת הליך ערעורי על פסק הדין. בהקשר זה יוער כי העתירה המינהלית שהגיש המבקש הוגשה, כנטען בבקשה, עוד בחודש מרץ 2022, ומשכך המבקש ידע על הנסיבות שבגינן ביקש את הארכת המועד זמן רב טרם שהוגשה הבקשה. חרף האמור, בבקשה לא ניתן כל הסבר לכך שהמבקש נמנע מהגשת בקשת הארכה בטרם חלוף המועד וגיבוש אינטרס הסתמכות בדבר סופיות הדיון בקרב המשיבה (ראו: ע"א 5608/18 שרעבי נ' ברנע (30.4.2019); בש"א 8087/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (16.12.2019)). כמו כן, אף שנראה מהמסמך שצירף המבקש לבקשתו כי הוא ניסה להגיש את הבקשה במועד האחרון להגשת ההליך הערעורי, הרי שבבקשה לא ניתן כל הסבר לכך שבסופו של דבר היא הוגשה רק בחלוף למעלה משבוע מיום שכשל הניסיון האמור.

6.לכל האמור יש להוסיף כי בשלב זה קשה להעריך את משך הטיפול בעתירה שהגיש המבקש ואת סיכוייה (במועד הגשת הבקשה דנא טרם הוגשה תשובת המשיבה לעתירה). אף מטעם זה לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה לעיכוב ההליך הערעורי על פסק הדין קמא עד להכרעה בעתירה (ראו: בש"א 7326/22 אלחי נ' מנסור, פסקה 9 (10.11.2022)).

7.ואולם, בשים לב לכך שהמבקש אינו מיוצג בהליך ולפערי הכוחות בין הצדדים, וכן לנוכח האינדיקציה לכך שהמבקש ניסה להגיש את בקשת הארכה טרם חלוף המועד להגשת ההליך הערעורי, מצאתי להיעתר לבקשה באופן חלקי, כך שתינתן ארכה קצרה ביותר (ביחס למועד מתן החלטה זו) להגשת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת עד ליום 23.1.2023.

מצופה כי לא תתבקשנה ארכות נוספות.

8.דבר הארכה יצוין בפתח ההליך הערעורי, ככל שיוגש, והחלטתי זו תצורף לו כנספח.

9.המזכירות מתבקשת להמציא למבקש החלטה זו ולוודא הגעתה גם באמצעות הטלפון.