בש"א 5690/18 אלכסיי ודובין נ. כונס נכסים רשמי

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 21.4.2018 (כבוד השופט ע' כהן , פש"ר

43617-12-12).

2.

המבקש הוכרז פושט רגל בצו מיום 12.1.2014, וביום 14.2.2017 ניתן בעניינו צו הפטר. ביום 17.8.2017, כחצי שנה לאחר מתן צו ההפטר, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות על החלתו של צו ההפטר על חוב של המבקש למשיבה 3 שמקורו בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 11.1.2012 (כבוד השופטת ו' בן שחר , תמ"ש

15160-08-10). לטענת המבקש חוב זה הוא חוב כספי, להבדיל מחוב מזונות, וככזה אין מקום להחריגו מתחולת צו ההפטר.

3.

בהחלטה מיום 21.4.2018, דחה בית משפט המחוזי את הבקשה בקבעו כי ככל שמדובר בחוב מזונות צו ההפטר לא יחול עליו, וככל שמדובר בחוב רגיל – צו ההפטר יחול. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אין מקום לשנות את צו ההפטר למפרע, וכי הכרעה לגבי אופי החוב, וכנגזרת מכך תחולת ההפטר לגביו, תעשה על פי דין תוך פניה לערכאות המוסמכות (להלן: ההחלטה ).

4.

להשלמת התמונה אציין כי פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה הוגש לביצוע במסגרת תיק הוצל"פ 18-00093-10-4, וכי ביום 4.7.2017 הורתה רשמת ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת מ' דואני בהירי ) על החרגת החוב מצו ההפטר בשל היותו חוב מזונות. עוד יצוין כי בקשה מטעם המבקש להחיל את צו ההפטר על החוב נדחתה בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 22.8.2017.

5.

שתי בקשות שהגיש המבקש לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 21.4.2018, בימים 29.6.2018 ו-3.7.2018, נדחו בהחלטות מיום 1.7.2018 ומיום 7.7.2018. בית המשפט המחוזי הבהיר כי המקום הראוי לבירור טענת המבקש הוא במסגרת תיק ההוצאה לפועל המנוהל נגדו על-ידי המשיבה בטענת "פרעתי" וכן באמצעות הגשת ערעור על החלטתה של רשמת הוצאה לפועל לבית המשפט לענייני משפחה.

6.

בבקשה שבפני, אשר הוגשה ביום 29.7.2018, עותר המבקש להאריך לו את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה. בד בבד הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בבקשות לעיון חוזר ( בר"ע

5691/18, להלן: בקשת רשות הערעור הנוספת ).

7.

לטענת המבקש, בא כוחו, אשר מונה לצורך ייצוגו בבקשה מושא ההחלטה בלבד וצפה בהחלטה באמצעות מערכת "נט המשפט", לא יידע אותו בדבר ההחלטה והוא למד עליה לראשונה ביום 20.6.2018 עת ביקש לקבל ייעוץ משפטי מבאת כוחו הנוכחית. לטענתו, על פי ההלכה הפסוקה, צפייה בהחלטה באמצעות מערכת "נט המשפט" אינה מהווה המצאה כדין, בעוד משנודע לו עליה הוא פעל בדחיפות להגשת בקשה לעיון חוזר. עוד טוען המבקש כי הגשת בקשת הערעור הנוספת מהווה "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות. המבקש לא התייחס למועד שבו הומצאה לבא כוחו הקודם ההחלטה וממילא לא הגיש כל ראיה בעניין, ובכלל זה לא הובאה בפני עמדתו של בא כוחו הקודם של המבקש. אף מבלי להידרש למחדל זה של המבקש, סבורני כי יש להתחיל למנות את המועד להגשת בקשת הערעור בענייננו לפחות מיום 20.6.2016, היום שבו ידע המבקש על ההחלטה. זאת משום שבנסיבות העניין שבהן המבקש ידע על ההחלטה אולם בחר לנקוט בהליכים משפטיים שונים לביטולה (שתי בקשות לעיון חוזר) חלף הגשת בקשת רשות ערעור, יש להחיל את "כלל הידיעה" (ראו והשוו: רע"א 4538/11 צמח נ' גבאי בע"מ , פסקה 24 (3.1.2013) ).

9.

בהמשך לכך, אני סבורה כי לא מתקיים בענייננו "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור . המבקש ידע על ההחלטה למצער ביום 20.6.2018. חרף האמור ועל אף היותו מיוצג, המבקש לא פנה לבית משפט זה בבקשה להארכת מועד, והסתפק בהגשת בקשות לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי. רק משאלו נדחו, הוגשה לראשונה ביום 29.7.2018 הבקשה דנן, למעלה מחודש ימים מהמועד בו לטענתו ידע על ההחלטה. כפי שהובהר בפסיקה פעמים רבות, עצם הגשתה של בקשה לעיון חוזר אינה מאריכה את המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה המקורית, וגם אינה מהווה בהכרח "טעם מיוחד" למתן ארכה. ממילא גם הגשת בקשת רשות הערעור הנוספת, שהוגשה באותו מועד בו הוגשה הבקשה דנן, אינה מגלה כל "טעם מיוחד" להארכת המועד המבוקשת. בנסיבות אלה, המסקנה המתבקשת היא שהמבקש לא פעל בשקידה הראויה המצופה מבעל דין המעוניין להגיש בקשת רשות ערעור.

10.

הבקשה נדחית אם כן. המזכירות תשיב אפוא למבקש את בקשת רשות הערעור, והוא יישא בהוצאות בסך של 2,000 ש"ח לטובת המשיבה.