בש"א 985/18 סידי קליין נ. כבוד השופטת יהודית שיצר

1.

הבקשה שבכותרת הועברה לטיפולי על רקע חילופים בלשכת הרשמים.

2.

המבקשת עותרת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 30.11.2017 (להלן: פסק הדין ). במסגרת פסק הדין הורה בית המשפט המחוזי על סילוק על הסף של תביעה שהגישה המבקשת לביטול שני פסקי דין מחמת תרמית. לטענת המבקשת, מצבה הרפואי לא אפשר לה להגיש את ההליך במועד. עוד טוענת המבקשת כי פסק הדין לא הומצא לה כדין. בפועל הערעור הוגש ביום 4.10.2018. המשיבים מתנגדים להארכת המועד.

3.

יצוין כי ביום 13.12.2017 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע של החיוב בהוצאות שנכלל בפסק הדין, וביום 21.12.2017 היא הגישה בקשה נוספת הקשורה לבקשה לעיכוב ביצוע. מבקשות אלה עולה כי המבקשת ידעה על קיומו של פסק הדין לפחות ביום 13.12.2017.

4.

בנסיבות שבהן המבקשת ידעה על מתן פסק הדין אך בחרה להגיש בקשות אחרות חלף הגשת הליך ערעורי, אני סבורה כי יש להחיל את "כלל הידיעה" באשר לתחילת מרוץ הזמנים להגשתו של ההליך הערעורי (ראו והשוו: רע"א 8467/06 עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ , פסקאות 30-28 (8.7.2010); בש"א 5690/18 ודובין נ' כונס נכסים רשמי , פסקה 8 (3.10.2018); בש"א 1911/19 פלוני נ' פלוני , פסקה 5 (14.4.2019)). משכך, הבקשה להארכת מועד, אשר הוגשה ביום 4.2.2018, הוגשה לאחר חלוף המועד להגשת ההליך הערעורי.

5.

אף אם הייתי מניחה לטובת המבקשת כי בקשת הארכה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך הערעורי, סבורני כי היא אינה מגלה "טעם מיוחד" להארכת המועד. אכן, מחלת בעל דין עשויה להיות מוכרת כ"טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי אם הוכח דבר קיום המחלה בתקופה הרלוונטית ואם הוכח שבשלה נבצר היה ממנו לטפל בעניין. ואולם, לאחר שעיינתי באישורים הרפואיים שצורפו מטעם המבקשת לא התרשמתי כי מצבה הרפואי מנע ממנה לטפל בעניינה המשפטיים למשך פרק זמן כה ארוך. שיקול נוסף וחשוב לענייננו הוא כי לאחר שעיינתי עיין היטב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור שהוגשה ביום 4.10.2018, סבורני כי על פני הדברים סיכויי הערעור אינם גבוהים כלל ועיקר.

6.

מטעמים אלה לא ראיתי להיענות לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור והיא נדחית בזאת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.