בש"א 4465/19אברהם אספה אסף נ. בומגרטן אלונה עו"ד

זוהי בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי על שתי החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ר' ערקובי ) במסגרת הליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינו של המבקש (פש"ר 23194-03-18) – ההחלטה הראשונה מיום 10.4.2019 וההחלטה השנייה מיום 3.6.2019 (להלן, בהתאמה: ההחלטה הראשונה ו- ההחלטה השנייה ). המשיבה 3 מתנגדת לבקשה, המשיב 2 מסכים לבקשה ואילו המשיבה 1 לא השיבה לה.

במסגרת ההחלטה הראשונה נקצבו למבקש תשלומי מזונות. במסגרת ההחלטה השנייה דחה בית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה. בקשת הארכה דנן הוגשה ביום 1.7.2019. המבקש טוען כי הוא מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי וכי העיכוב בהגשת ההליך (אשר הוגש בחלוף המועד הקבוע בדין להגשת הליך ערעורי על ההחלטה הראשונה) נגרם בשל כך שהמתין לקבלת אישור הלשכה לסיוע משפטי לייצוגו בהליך דנן. לטענת המבקש, אישור זה ניתן אך ביום 25.6.2019. בהבהרה אותה הגיש המבקש ביום 22.7.2019 (בהמשך להחלטתי מיום 16.7.2019) הדגיש המבקש כי פנה ללשכה לסיוע משפטי בבקשה לייצגו ביום 11.6.2019, דהיינו רק לאחר שניתנה ההחלטה השנייה.

עיינתי בטענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה הראשונה מיום 10.4.2019 - להידחות, ואילו דין הבקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה השנייה (זו מיום 3.6.2019) - להתקבל.

בית משפט זה נוטה ככלל לבחון בחיוב בקשות להארכת מועד לנקיטת הליך בשל פנייה ללשכה לסיוע משפטי לצורך קבלת ייצוג בפני ערכאת הערעור (ראו, בש"א 4480/09 טיסו נ' כונס נכסים הרשמי , פיסקה 2 (1.6.2009)). עם זאת, עצם הפנייה ללשכה לסיוע משפטי אינו מהווה כשלעצמו "טעם מיוחד" למתן הארכת מועד, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, לרבות משך הארכה המבוקשת, מהות ההליך והאם בעל-הדין התנהל בשקידה ראויה ובזריזות המתחייבת לשם הגשת ההליך או בקשת הארכה (ראו, בש"ם 2209/14 חזיזה נ' מדינת ישראל, משרד השיכון , פיסקה 2 (22.4.2014)).

בענייננו, המבקש פנה ללשכה לסיוע משפטי למעלה מארבעה שבועות לאחר שחלף המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה הראשונה. המבקש הסביר כי המתין להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בטרם פנה ללשכה לסיוע משפטי. טענתו זו של המבקש מלמדת כי העיכוב בהגשת ההליך הערעורי על ההחלטה הראשונה נבע מבחירתו המושכלת של המבקש להגיש בקשה לעיון חוזר. בנסיבות אלה איני סבור כי הבקשה מגבשת "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה הראשונה ולעניין זה יודגש כי הכלל הוא כי עצם הגשת בקשה לעיון חוזר אין בו כדי להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה המקורית (ראו מבין רבים בש"א 5690/18 ודובין נ' כונס הנכסים הרשמי

(3.10.2018)). אכן, "מתן ארכה להגשת הליך ערעורי על ההחלטה המקורית כל אימת שבעל דין מגיש לערכאה הדיונית בקשות חוזרות ונשנות לביטולה או לשינויה של ההחלטה, תיתן בידי בעל הדין את הכוח להאריך עוד ועוד את המועד להגשת ההליך הערעורי" (בש"א 4950/17 חדד נ' עפרי

(28.6.2017) והאסמכתאות שם )). יפים לעניין זה גם דברי כב' הרשמת ל' בנמלך

במקרה דומה, לפיהם "הגשתה של בקשה לעיון חוזר אינה עוצרת את מירוץ הזמנים להגשת הליך ערעורי על ההחלטה המקורית, ועל כן בטעם זה... אין כדי להצדיק את האיחור בפניה ללשכה לסיוע משפטי או בבקשה לבית המשפט. יצוין בהקשר זה כי מצבה של המבקשת, כמי שמיוצגת על ידי עורכת דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אינו יכול להיות שונה ממצבו של בעל דין אחר אשר אינו יכול להיבנות לעניין מתן ארכה מהגשת בקשה לעיון חוזר אותה בוחר הוא להגיש" (ראו, בש"א 237/14

יחזקאל נ' שטראוס , פיסקה 3 (4.3.2014)).

בנסיבות אלה לא מצאתי להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה הראשונה. אשר להחלטה השנייה, בקשת הארכה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הליך ערעורי על החלטה זו ועל כן לא מצאתי מקום לחסום את שעריה של ערכאת הערעור בפני המבקש לצורך השגה על ההחלטה השנייה וזאת מבלי לטעת מסמרות באשר לסיכויי ההליך.

הבקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה הראשונה (מיום 10.4.2019) – נדחית אפוא. לעומת זאת הבקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה השנייה (מיום 3.6.2019) – מתקבלת. בנסיבות העניין (ומשההליך הערעורי שהוגש ביחד עם בקשת הארכה מתייחס לשתי

ההחלטות) רשאי המבקש להגיש הליך ערעורי המופנה כנגד ההחלטה השנייה בלבד, וזאת עד ליום 12.9.2019. ככל שיוגש הליך ערעורי כאמור יצוין דבר הארכה בפתח ההליך והחלטה זו תצורף כנספח.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.