בש"א 9066/16 אושרת שטיינפלד נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

בשל תקלה מזכירותית, התיק בצירוף תגובתו של עו"ד רונן שחר הובאו לעיוני ביום אתמול.

מתגובתו של עו"ד שחר, אשר נתמכה בתצהיר, עולה כי פסק הדין מיום 26.9.2016 לא הומצא לבאי כוח המבקשת, בין באמצעות הודעת דואר אלקטרוני ובין בכלל (וראו תקנה 497ג' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). פסק הדין אמנם נצפה על ידי באי כוח המבקשת בסמוך לאחר נתינתנו, ואולם צפייה יזומה אינה מהווה, כידוע, המצאה כדין (למשל, בש"א 7703/15 פלונית נ' פלוני (15.1.2016), פיסקה 2; ע"א 3693/15 לנגוצקי נ' רציו חיפושי נפט שותפות מוגבלת

(5.11.2015), פיסקה 2(א)). משכך, ובהיעדר טענה סדורה לפיה מתקיימים התנאים להחלתו של חריג "כלל הידיעה" ( למשל , רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ , פיסקה 14 (8.7.2007); רע"א 8452/12 זנדברג נ' איילון

(19.12.2012)) , על פני הדברים יש לקבוע כי בקשת רשות הערעור הוגשה בתוך המועד.

אוסיף, בבחינת למעלה מן הצורך, כי אפילו אניח לרעת המבקשת שבקשת רשות הערעור הוגשה באיחור, ספק בעיניי אם יש מקום לחסום בפניה את שערי בית המשפט וזאת אף שהמשוכה הניצבת לפניה - גבוהה וממשית. כך, נוכח העובדה שמתצהירו של עו"ד שחר עולה כי פסק הדין הובא לידיעת המבקשת עצמה לאחר חגי תשרי, היינו לכל המוקדם ביום 25.10.2016, ואילו בקשת הארכה בצירוף בקשת רשות הערעור גופה הוגשו ביום 23.11.2016, 29 ימים לאחר מכן; ובצירוף העובדה שהמבקשת אינה מיוצגת בערכאה זו וכן הנסיבות האישיות המפורטות בבקשה (ולא נעלמו מעיניי טענות המשיב בעניין זה).

אשר על כן, בקשת רשות הערעור תקובל לרישום. המזכירות תפתח תיק מתאים ותתייק בו את בקשת רשות הערעור ואת החלטתי זו. אין צו להוצאות.