רע"א 2372/09 אבראהים סלימאן נ. קל בנין בע"מ

לפניי בקשה מטעם המשיבה למחיקת הבקשה לרשות ערעור על הסף, עקב איחור בהגשתה.

1.

הבקשה לרשות ערעור מופנית נגד פסק-דין של בית המשפט המחוזי נצרת, שדן בשני ערעורים על החלטת ראש ההוצאה לפועל בנצרת. פסק הדין ניתן ביום 25.12.2008 בהעדר הצדדים. הבקשה לרשות ערעור הוגשה ביום 16.3.2009, וצוין בה כי פסק הדין נמסר לבא-כוח המבקש ביום 18.2.2009. ביני לביני הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, ביום 26.1.2009, "בקשה מעודכנת לחילוט ערבות בנקאית". בבקשה נכתב כי ביום 25.12.2008 ניתן על-ידי בית המשפט פסק-דין לפיו חויבה המשיבה לשלם למבקש תשלומים שונים, תוך פירוט התשלומים. כן מופיעה בבקשה הפניה לעמוד 22 לפסק הדין. בנוסף, בסעיף 4 לבקשה, מציין המבקש כי העביר את פסק הדין למוציא לפועל על מנת שיערוך תחשיב של סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל. נוכח הקביעות בפסק הדין, ביקש המבקש חילוט הערבות הבנקאית המצויה בתיק בית המשפט המחוזי והעברת סכום החוב בתיק ההוצאה לפעול לידי המבקש.

2.

המשיבה טוענת בבקשה למחיקת ההליך על הסף, כי שעה שבעל הדין נקט פעולות והליכים כבר מעת שידע על פסק הדין, יש למנות את הימים להגשת הליך הערעור מעת הידיעה על פסק הדין ולא מיום ההמצאה. לטענתה, בנסיבות העניין מושתק המבקש מלהסתמך על מועד ההמצאה ומכאן שהגשת ההליך ביום 16.3.2009 הוגשה באיחור. הבקשה לחילוט הערבות הבנקאית מלמדת בצורה חד משמעית על כך שהמבקש ידע על פסק הדין ועל תוכנו כבר ביום 26.1.2009. המשיבה מציינת כי היא עצמה הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה ביום 5.2.2009 (רע"א 1159/09). עותק מבקשה זו, אליו צורף גם פסק הדין, הומצא לדבריה לידי בא-כוח המבקש ביום 11.2.2009. לכן אפילו יתחיל מניין הימים להגשת ההליך ממועד זה, הרי שההליך הוגש באיחור.

3.

המבקש מתנגד לבקשה. לטענתו, בא-כוחו קיבל העתק מאושר וחתום מפסק הדין של בית המשפט המחוזי ביום 18.2.2009. המבקש מציין עם זאת כי אכן ידע על קיום פסק הדין לפני שקיבל לידיו העתק הימנו מבית המשפט. תחילה ידע עליו מהמרכז הארצי של בתי המשפט, עת הוקרא לבא-כוחו החלק האופרטיבי של פסק הדין. בא-כוח המבקש טוען כי מייד בסמוך לידיעתו על קיום פסק הדין פנה למזכירות בית המשפט כדי לקבלו לידיו, אך נמסר לו כי התיק נמצא בלשכת השופט המטפל ומייד עם ירידת התיק למזכירות פסק הדין ישלח לצדדים בדואר. נטען כי תוך כדי המתנה לקבלת פסק הדין, נמסר לבא-כוח המבקש על ידי שליח העתק מבקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה ושאליה צורף העתק לא מאושר ולא חתום מפסק הדין. בהסתמך על העתק זה פעל והכין המבקש את בקשתו לרשות ערעור וצירף לה העתק צילומי מפסק הדין שצירפה המשיבה לרע"א 1159/09. לדבריו, כשהגיע שליח מטעמו למזכירות בית המשפט כדי להגיש את ההליך, המזכירות סירבה לקבל את ההליך לרישום בטענה כי יש לצרף העתק חתום ומאושר של פסק הדין. לטענת המבקש, הגשת ההליך ביום 16.3.2009 נעשתה בתוך המועד החוקי, בהתאם לתקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות). הוא מוסיף כי המשיבה מושתקת מלטעון כל טענה נגד מועד הגשת ההליך, כאשר נמנעה מלהעלות את הטענה בהזדמנות הראשונה ויצרה את ההנחה כי היא מסכימה למועד ההגשה.

4.

לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש להורות על מחיקת ההליך מן הרישום. כידוע, המועד להגשת בקשת רשות ערעור הוא שלושים ימים (תקנה 399 לתקנות). הצדדים חלוקים בשאלה מתי החל מירוץ המועדים למניין שלושים הימים לנקיטה בהליך הערעורי. על פי תקנה 402 לתקנות, אם "ניתנה ההחלטה שלא בפני המערער או המבקש בלי שהוזמן כאמור, יראו כיום מתן ההחלטה את היום שבו הומצא לו העתק ממנה". נוכח תקנה 402, הגישה המקובלת היא כי ככלל, את המועד למניין הימים להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור יש למנות מעת ההמצאה כדין של ההחלטה השיפוטית, אפילו הייתה לבעל הדין ידיעה על ההחלטה במועד מוקדם יותר (ראו, רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם, 8.7.2007) להלן – פרשת זמיר ). על פי גישה זו, עצם הידיעה של בעל דין אודות פסק הדין אינה צריכה לפעול לחובתו של אותו בעל דין. אולם גם הגישה הדוגלת במועד ההמצאה כדין כמועד שבו מתחיל מירוץ המועדים להגשת ההליך הערעורי מכירה בחריג לכלל האמור. לפי החריג, המבוסס על פסיקה עניפה של בית משפט זה, במצבים מיוחדים ידיעה ברורה ומלאה של בעל דין אודות פסק הדין נשוא ההליך תביא לתחילת מניין הימים ממועד הידיעה, הגם שלא הייתה המצאה כדין אותה העת, וזאת מכוח עקרון תום הלב ועקרון ההשתק (ראו, פרשת זמיר , פסקה 13; בש"א 1890/00 מנורה איזו אהרן בע"מ נ' אוליצקי כריה בע"מ , פ"ד נד (2) 840 ); רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן , פ"ד נט(2) 440, 444). אחד מאותם מצבים מיוחדים בהם הוחרגה דרישת ההמצאה כדין הוא מצב בו בעל דין נוקט בהליך ערעורי בהתבסס על מועד ההמצאה כדין שעה הוא עצמו נקט במקביל פעולות והליכים מעת שידע על פסק הדין, עוד בטרם הומצא לידיו כדין ( פרשת זמיר , פסקה 14; ע"א 3135/03 אובייקטיבי מחקרים עולמיים לישראל בע"מ נ' קליניקה אריאל בע"מ , פ"ד נח(2) 197; רע"א 1656/06 גרנד אלקטריק ישראל בע"מ נ' LEGRAND SNC no.389 290 596

(לא פורסם, 25.7.2006); ע"א 5016/00 בן יהודה נ' פקיד השומה גוש דן (לא פורסם, 23.1.2001); השוו 1113/97 אסמאעיל נ' סלימאן (לא פורסם, 6.4.1997)).

5.

שוכנעתי כי המקרה שלפני נופל לגדר אותם מקרים מיוחדים וחריגים, בהם מנוע בעל דין מלעמוד על כך שיש למנות את המועד לנקיטה בהליך ערעורי מעת ההמצאה כדין. מצאתי כי בנסיבות המקרה שלפניי, יש למנות את המועד להגשת ההליך מעת שפסק הדין הגיע לידיעתו של המבקש והוא פעל על פיו. אין מחלוקת כי פסק הדין היה בידי המבקש עוד לפני שהוא הומצא לו בדרך הקבועה בתקנות. המבקש עשה שימוש בפסק הדין כבר אז. הוא הגיש בקשה לחילוט ערבות בנקאית כבר ביום 26.1.2009. עיון בבקשה לחילוט הערבות הבנקאית מלמד כי המבקש החזיק בפסק הדין וכי היה מודע היטב לתוכנו של פסק הדין. בבקשה נכתב מפורשות כי המבקש העביר את פסק הדין למוציא לפועל. הבקשה מפרטת באריכות את ההוראות האופרטיביות של פסק הדין וכוללת הפניות לעמודים ספציפיים בפסק הדין. המבקש אף אינו מתכחש לכך שפסק הדין היה בידיו והוא ידע מה תוכנו עוד לפני מועד ההמצאה בדרך הקבועה בתקנות, והוא פעל על פיו. במצב דברים זה, מניין הימים להגשת ההליך הערעורי מתחיל כבר במועד "הידיעה".

6.

אשר לטענת המבקש כי ביום 16.2.2009 הגיע שליח מטעמו למזכירות בית המשפט כדי להגיש בקשה לרשות ערעור אך מזכירות בית המשפט סרבה לאפשר את הגשת ההליך, לא שוכנעתי כי טענה זו מצדיקה שלא לקבוע כי ההליך הוגש באיחור. ראשית, טענת המבקש מעוררת תמיהה נוכח העובדה כי הנחיות המזכירות אינן מתנות פתיחת הליך ערעורי בצירוף עותק חתום ומאושר של פסק הדין נשוא הערעור. ואמנם, המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור (ביום 5.2.2009) אליו צורף עותק לא חתום של פסק הדין מבלי להיתקל בקשיים במזכירות. שנית, גם בהנחה שהמזכירות סרבה לקבל את ההליך לרישום ביום 16.2.2009, המבקש לא סיפק כל הסבר לכך שהמתין חודש נוסף, עד ליום 16.3.2009. חסר זה בולט במיוחד שעה שלדברי המבקש הוא קיבל עותק חתום ומאושר של פסק הדין כבר ביום 18.2.2009 ובאותה עת הבקשה לרשות ערעור כבר הייתה מוכנה. לכך יש להוסיף, כי המבקש ידע שבבית המשפט מתבררת אותה עת בקשת רשות ערעור נוספת על אותו פסק דין, כך שעיכוב בהגשת ההליך עשוי לגרום לסרבול מיותר.

7.

נמצא, כי בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן החל מנין הימים להגשת ההליך ביום 26.1.2009. הבקשה לרשות ערעור הוגשה בחלוף 49 ימים ממועד זה. במצב דברים זה, יש לקבל את הבקשה למחיקת הבקשה לרשות ערעור בשל איחור בהגשתה. אני מורה, אפוא, על מחיקת ההליך שבכותרת מן הרישום. נוכח השיהוי בהגשת הבקשה מצד המשיבה, איני עושה צו להוצאות. באין באמור כדי לשלול מן המבקש אפשרות לבקש ארכה להגשת ההליך, אשר תידון כמקובל.