פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
8345/08 - א'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
המערערים:
1. עו"ד עופר בן נתן
2. דורון קידר
3. ניב אושרי
4. אדם ארביב
5. יונתן ואן קספל
נ ג ד
המשיב:
מחמד בכרי
בקשה לסילוק על הסף
החלטה
1.
לפני בקשה מטעם המשיב לסילוק הערעור על הסף, בקשה אשר הוגשה ביום 27.10.08. עניינו של הערעור בהשגה על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בפתח-תקווה (מפי כב' השופטת מ' נד"ב) מיום 26.6.08 (להלן: פסק הדין), במסגרתו נדחתה תביעת המערערים לפיצויים בגין עוולת הוצאת לשון הרע כנגדם מצד המשיב. ביום 16.3.08 הגישו המערערים את ההליך שבכותרת, ומכאן הבקשה שלפני.
2.
לטענת המשיב, יש למחוק את הערעור על הסף, שכן הוגש לאחר שחלף המועד להגשתו. לטענתו, אין לקבל את טענת המערערים כי פסק הדין הומצא להם ביום 2.7.08, שכן לא צירפו כל תצהיר מטעמם המבסס טענה זו. עוד טוען המשיב, כי אף אם תתקבל טענת המערערים לעניין מועד ההמצאה, חזקה על בא-כוחם כי ידע על פסק הדין קודם למועד זה, שכן ביום 30.6.08 התראיין בנדון לעיתון "הארץ". לטענת המשיב, בנסיבות העניין גובר מועד ה"ידיעה" על מועד ה"המצאה", וזאת לאור חוסר תום הלב העולה מגישת המערערים לעניין האיחור, המצדיק לטענתו אף גם את חיובם בהוצאות משמעותיות.
3.
המערערים מתנגדים לבקשה. לטענתם, פסק הדין הומצא להם כדין ביום 2.7.08, כפי שעולה מאישור המסירה הנמצא בתיק בית המשפט המחוזי, ועל כן ערעורם הוגש במסגרת המועד הקבוע בדין. יתרה מזאת, טוענים המערערים כי אף לשיטתו של המשיב לפיה יש להתחיל למנות את הימים להגשת הערעור מיום 30.6.08 ואף יום קודם לכן, עדיין ערעורם לא הוגש באיחור. כפי הנטען, התקופה הקצובה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להגשת ערעור, בתוספת 46 ימי פגרת בתי המשפט שהתקיימה במהלכה, הסתיימה במהלך חג ראש השנה ועל כן היה על המערערים להגיש את ערעורם ביום העבודה הראשון שלאחר החג, דהיינו ביום 2.10.08. משכך הם פני הדברים, טוענים המערערים כי יש לחייב את המשיב בהוצאות לדוגמא.
4.
לאחר עיון בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הבקשה לסילוק על הסף, להידחות. אכן, מקובלת עלי טענת המערערים כי אף אם מניין תקופת הגשת הערעור יחל ביום 30.6.08 עדיין ערעורם הוגש במועד הקבוע בדין (ביום האחרון לכך, הוא אכן 2.10.08), בשים לב לפגרה וימי החג. מעבר לכך, לא מצאתי כי הונחה לפני תשתית מספקת לקבוע כי נתקיימו אותן נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות סטייה מן הכלל לפיו המועד ימנה מעת ההמצאה כדין ולא מעת הידיעה (וראו החלטתי ברע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (לא פורסם), כך בין היתר, בשים לב לזמן הקצר יחסית שחלף, או להיעדר מצג העולה כדי חוסר תום לב וניצול לרעה של זכויותיו הדיוניות של בעל הדין. התוצאה היא אפוא כי דין הבקשה להידחות. המשיב ישא בשכר טרחת עורך-דין המערערים בסך של 2,500 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל. הטיפול בהליך ימשך כמקובל.
ניתנה היום, כ"ו חשוון תשס"ט
(24.11.2008).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם