פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
3897/09 - א'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
המבקש:
דני מגן
נ ג ד
המשיבים:
1. כרמל אחזקות (אי.אל) ח"צ
2. עו"ד אביעד ויסולי
3. אברהם זוטלר
בקשה להארכת מועד להגשת ערעור
החלטה
1.
לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 12.3.09. לאחר עיון בחומר שלפני, ובכלל זה בתגובת המבקש לתגובת המשיבים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות. יאמר מיד, כי שלא כטענת המבקש, איחר הוא בהגשת ההליך לבית משפט זה (בקשתו הוגשה ביום 7.5.09). אין חולק כי ביום 12.3.09 ידע על פסק הדין ותוכנו וזה הומצא לו במלואו על-ידי שליח בי-דין. ביטוי מעשי לכך נמצא בעובדה כי המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע ואף בקשה לבית משפט זה, ובשתי ההחלטות שניתנו בנדון (נספחים 1 ו-2 לתגובת המשיבה) ניתן ביטוי לכך שהמבקש ידע על תוכן ההחלטה ואף פעל על פיה. בנסיבות אלו, בייחוד שעה שהמבקש פעל כאמור על יסוד פסק הדין, יש להתחיל את מניין הימים כבר ביום 12.3.09 (וראו החלטתי ברע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 8.7.07) על החריג שבה המתייחס למצב זה בדיוק). משיש למנות המועד החל מיום זה – 12.3.09 – איחר המבקש ב-3 ימים בהגשת הליך זה שכן המועד תם ביום 4.5.09. כלום יש עילה להארכת המועד?
2.
תשובתי לשאלה זו היא, בנסיבות המקרה, בשלילה. על המבקש להציג "טעם מיוחד" לאיחור (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). טעם מיוחד זה נדרש גם באיחור בן 3 ימים שכן איחור הוא איחור. טעם מיוחד שכזה לא הוצג לבד מטענה כללית לעניין תקלה מזכירותית בכל הנוגע לשעת הגשת ההליך ביום 7.5.09. ודוק: נכון הדבר כי על פניו איחור בן 3 ימים אינו מן המ מוש כים ולא פעם נעתר בית משפט זה לבקשה להאריך המועד – בהתניית "טעם מיוחד" – בגין איחור מעין זה. אלא שכך נעשה לרוב – כאשר נעשה – כאשר בעל הדין שכנגד טרם גיבש הסתמכות לגיטימית על פסק הדין. אין זה המקרה דנן. כאן, לא רק שהסדר הנושים שביסוד פסק הדין נשוא ההליך בוצע רובו ככולו; אלא שהבקשה לעיכוב הביצוע נמשכה, ומהחלטת בית המשפט העליון בבש"א 2700/09 שעסקה אף היא בבקשה לעיכוב הביצוע, עלה כי המבקש התכוון להגיש ערעור, אולם בסופו של דבר לא עשה כן במועד. כלל נסיבות העניין הן כאלו בהן היה על המבקש להקפיד הקפדה יתירה בהגשת ההליך במועד ואף קודם לכך. כזאת לא נעשה וההליך הוגש באיחור. לא מצאתי, כאמור, עילה להארכת המועד בנסיבות אלו.
3.
הבקשה להארכת המועד נדחית אפוא. המבקש ישא בשכר טרחת עורך-דין של המשיבים בגין בקשה זו בסך של 3,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל. אציין כי המשיבים טענו להוצאות בפועל בסכום של 10,000 ₪, אולם לא הביאו כל תיעוד לנדון ולא עמדו אפוא בנטל לעניין זה.
ניתנה היום, י"ג תמוז
תשס"ט (5.7.2009).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם