פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
עע"ם
6144/08 - א'
בפני:
כבוד הרשם
יגאל מרזל
המערערים:
1. הכנסת
2. מר יעקב בלשניקוב ,מנכ"ל הכנסת
3. מר גיורא פורדס,הממונה על יישום חופש המידע בכנסת
נ ג ד
המשיבים:
1. התנועה לחופש מידע
2. עמית סגל
בקשה למחיקת ההליך
החלטה
1.
לפני בקשה למחיקת הערעור על הסף בשל איחור נטען בהגשתו. פסק הדין נשוא הערעור ניתן ביום 21.5.08. המשיבים טוענים כי פסק דין זה הומצא למערערים לכל המאוחר ביום 27.5.08 וכי ידיעה מלאה אודותיו נתגבשה כבר ביום 25.5.08. המערערים, לעומת זאת, טוענים כי המצאה כדין היתה רק ביום 10.6.08, וזאת באמצעות פקסימיליה. אליבא דמערערים, אין בנסיבות המקרה עילה וטעם לסטות ממועד זה של המצאה בשל ידיעה שלהם על תוכן פסק הדין, ידיעה שאף לא הוכחה כנדרש. זאת, באין חוסר תום לב או נסיבות אחרות המצדיקות סטייה מ"כלל ההמצאה".
2.
לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי דין הבקשה למחיקת הערעור על הסף, להידחות. המערערים טענו לפני כאמור כי המצאה כדין של פסק הדין לידיהם היתה לא לפני 10.6.08, מועד בו הגיע לידיהם פסק הדין על ידי פקסימיליה. עניין זה גובה בתצהירו של המתמחה בלשכה המשפטית לכנסת (נספח ד' לתגובה) ועולה הוא גם מתצהירו של מנכ"ל הכנסת שצורף לבקשה לעיכוב הביצוע (נספח א' לתגובה). המשיבים לא הביאו ראיה שיש בה כדי לסתור טענה זו לעניין מועד ביצוע ההמצאה כדין. על רקע זה, ובשים לב לפסיקה שבנדון (ראו רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 8.7.07); בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס (לא פורסם, 13.11.07)). השאלה הנשאלת היא אם יש מקום לסטות בעניין שלפני ממועד זה של ההמצאה, בשל ידיעה מוקדמת יותר של בעלי הדין? תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. אמת, כעולה מחלק מן החומר שצורף לבקשה שלפני, אכן ידעו כפי הנראה מספר אורגנים בכנסת אודות מתן פסק הדין עוד קודם למועד ההמצאה כדין. אולם, גם אם אניח כי אכן נתקיימה ידיעה מלאה וברורה של מלוא פסק הדין - עניין שלא הוכח לפני – אין לדידי לראות בידיעה זו בנסיבות המקרה כמספיקה על מנת לסטות מ"כלל ההמצאה". כעולה מן החומר שלפני, פעלו המערערים – על ידי הלשכה המשפטית – לקבלת פסק הדין המלא מבית המשפט. הם אף פנו בבקשה לעיכוב ביצוע בה ציינו במפורש כי פסק הדין לא הומצא במלואו לידיהם כדין אלא ביום 10.6.08. פער הזמנים שבין "ידיעתם" לבין המצאת פסק הדין הוא קטן, ואין לפני כל אינדיקציה או פעולה שיש בה כדי להעיד על חוסר תום לב או חוסר הגינות דיוני (ראו עוד והשוו דודי שוורץ, סדר דין אזרחי – חידושים תהליכים ומגמות 73 (2007)). מעבר לנדרש אוסיף, כי ספק אם ניתן כלל לזקוף את הידיעה הנטענת של אורגנים פנימיים בכנסת כנגד הכנסת עצמה (מערערת מס' 1) וזאת בשים לב להוראת סעיף 17(ב)(4) לחוק הכנסת, תשמ"ד-1994, והקבוע בסעיף זה לעניין מעמד היועץ המשפטי לכנסת בהליכים בערכאות. אשאיר עניין זה – שלא הועלה בטיעוני בעלי הדין - בצריך עיון לעת מצוא נוכח מסקנתי שלעיל.
3.
התוצאה היא אפוא, כי דין הבקשה למחיקה על הסף, להידחות. לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות בגין בקשה זו.
ניתנה היום, ט"ו אלול
תשס"ח (15.9.2008).
יגאל מרזל
, שופט
ר ש ם