בש"א 8264/15 פלוני נ. פלוני

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 21.10.2015. בפסק הדין נדונו שתי בקשות רשות ערעור שהגיש המשיב 1 על החלטות שניתנו בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב-יפו במסגרת תביעות אותן הגיש המבקש, תביעה לקביעת "אבהות אזרחית" ותביעת מזונות. הערעור בעניין תביעת האבהות התקבל והערעור בעניין תביעת המזונות התקבל בחלקו.

בבקשה, אשר הוגשה ביום 2.12.2015, ציינה באת-כוח המבקש כי פסק הדין הומצא לידיה 11.11.2015 וכי נדרשת לה ארכה של שלושים ימים להגשת הליך הערעורי כיוון שבתוך פרק הזמן שעמד לה להכנתו נפלה למשכב ואושפזה בבית החולים (וצורף תיעוד רפואי לימי מחלה בין 17.11.2015 ועד ליום 30.11.2015). כן עמדה באת-כוח המבקש על מורכבות ההליך, על הצורך להיוועץ בגורמים שונים ועל משמעויות פסק הדין עבור המבקש.

2.

המשיב 3 הותיר את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, והמשיב 2 הודיע כי אינו מתנגד לבקשה (אך לצד זאת ביקש לחייב את המבקש בהפקדת עירבון) .

לעומת זאת המשיב 1 מתנגד לבקשה. לטענתו

באת-כוח המבקש ידעה על פסק הדין סמוך למועד הינתנו (למשל מתוכן החלטות בית המשפט לענייני משפחה בעקבות פסק הדין), ובנסיבות העניין יש למנות את הימים להגשת ההליך למן מועד הידיעה. עוד טוען המשיב 1 כי מחלתה של באת-כוח המבקש אינה מצדיקה מתן ארכה ממושכת כפי שהתבקשה, וכי יש לדחות את הבקשה גם נוכח סיכוייו הנמוכים של ההליך, חוסר תום ליבה של אימו של המבקש (באמצעותה הוגשה הבקשה) והעובדה שהוא הסתמך על סופיות פסק הדין.

בתשובה אותו הגיש המבקש טוען הוא כי יש לדחות את עמדת המשיב 1, שכן יש למנות את הימים הנתונים להגשת ההליך למן מועד ההמצאה כדין, ובכל מקרה ראוי ליתן ארכה להגשתו.

3.

לאחר עיינתי בטענות הצדדים ובכל החומר שבתיק ואיזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין, החלטתי לקבל את הבקשה.

המשיב 1 טוען כאמור כי באת-כוח המבקש ידעה על פסק הדין סמוך לאחר הינתנו, וזאת למשל מתוכן החלטות שניתנו בבית המשפט לענייני משפחה לאחר פסק הדין, וכי ניתן ללמוד מהתנהלותה הדיונית בהליכים המתנהלים בין הצדדים כי היא מגישה בקשות ועוקבת אחר התקדמות ההליכים באתר "נט המשפט". בתשובה שהגיש המבקש לא הכחישה באת כוחו כי ידעה על פסק הדין קודם למועד ההמצאה, והנחתי היא אכן כי ידעה עליו סמוך לאחר הינתנו. ואולם, איני סבורה כי הנחה זו מצדיקה לקבוע כי הבקשה הוגשה לאחר שהמועד להגשת ההליך הערעורי חלף.

כלל הוא כי יש למנות את הימים הנתונים להגשתו של הליך ערעורי למן המועד בו נערכת המצאה כדין של ההחלטה עליה מבקשים להשיג, ונפסק בהקשר זה כי "כלל ההמצאה כדין הוא, אפוא, הכלל הנוהג והמחייב, ועל פיו חייב בעל דין לכלכל את התנהלותו הדיונית" (ראו בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס , פסקה 6 (13.11.2007) (להלן: עניין זקס ) וראו לשון הוראת תקנה 402 סיפה לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). המשיב 1 ער לכלל זה, אך סבור הוא כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים בהם יש למנות את המועד להגשת ההליך למן מועד הידיעה. איני מוצאת לקבל טענתו זו.

בפסיקה הובהר כי רק "במצבים חריגים וקיצוניים" בהם מוכח כי "חובת תום הלב הדיונית מחייבת בעל דין לנקיטת צעד דיוני על פי ידיעתו, גם בלא שקיבל המצאה כדין של הפסק" יש למנות את הימים הנתונים להגשת הליך ערעורי על החלטה למן מועד הידיעה עליה, ולא למן מועד ההמצאה כדין (ראו: עניין זקס , פסקה 7. כן ראו רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (8.7.2010) (להלן: עניין אבו עוקסה ); רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע''מ , פסקה 14 (8.7.2007); ע"א 3693/15 לנגוצקי נ' רציו חיפושי נפט שותפות מוגבלת (5.11.2015)).

בענייננו לא הרים המשיב 1 את הנטל להוכיח כי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות לסטות מ"דרך המלך" של כלל ההמצאה. כך למשל, לא נטען כי המבקש נקט בהליכים כלשהם על בסיס פסק הדין כבר במועד בו נודע לבאת-כוחו אודותיו או כי בעקבות מצג שיצר המבקש לאחר מועד הידיעה שינה המשיב 1 את מצבו לרעה. בנוסף, משך התקופה שבין מועד הידיעה למועד ההמצאה כדין אינו ממושך באופן שיש לומר כי עמידתו של המבקש על "כלל ההמצאה" עולה כדי חוסר תום לב (ראו עניין אבו עוקסה , פסקה 29). עוד אציין כי לטענת המשיב 1 התנהלותו של המבקש (באמצעות אימו) בערכאה הדיונית נגועה בחוסר תום לב דיוני, ומבלי להדרש לטענות לגופן איני סבורה כי יש לזקוף את התנהגותו הנטענת של המבקש במסגרת ההליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה לצורך בחינת הבקשה דנן, הממוקדת בשאלה האם התנהלותו של המבקש לאחר מועד הידיעה היתה חסרת תום לב באופן המצדיק לסטות מ"כלל ההמצאה".

מטעמים אלו מסקנתי היא כי יש למנות את הימים להגשת ההליך הערעורי למן מועד המצאת פסק הדין לידי באת-כוח המבקש (ומכאן כי הבקשה הוגשה אחד-עשר ימים טרם חלוף המועד להגשת ההליך).

4.

לצד נתון זה יש ליתן משקל לכך שבאת-כוח המבקש הציגה תיעוד רפואי לכך שלא היה באפשרותה לעבוד מחמת מצבה הבריאותי תקופה של ארבעה-עשר ימים, מיום 17.11.2015 ועד ליום 30.11.2015, ועל כן ניתן לומר כי במועד הגשת הבקשה (2.12.2015) לא השלימה את הכנת ההליך הערעורי מחמת טעם אובייקטיבי.

צודק המשיב 1 כי טעם זה אינו מצדיק ארכה של שלושים ימים נוספים, כפי שהתבקש בבקשה, אולם המסקנה הנובעת מכך לגישתו, לפיה בשל משך התקופה שהתבקשה יש לדחות את הבקשה במלואה (חלף קבלה חלקית שלה), אינה מידתית בעיני. בהקשר זה יש לקחת בחשבון גם את מהות ההליך שהגשתו מתבקשת - בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי אשר קיבל ערעורים על החלטות בית המשפט לענייני משפחה, וכי משמעות פסק הדין היא כי תביעת המבקש לאבהות תמחק, על מורכבות העניין והרגישות שיש לנהוג בסוגיות כגון דא.

5.

לאחר איזון בין כל השיקולים הצריכים לעניין, עליהם עמדתי לעיל, נוטה הכף אל עבר המסקנה כי אין לחסום את דרכו של המבקש לבית משפט זה.

בהתחשב בזמן אשר חלף נוכח הגשת הבקשה, התגובה והתשובה, ניתנת למבקש ארכה קצרה להגשת ההליך הערעורי בפועל, כך שזה יוגש בתוך שבעה ימים מעת המצאת ההחלטה לידיו.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

בשולי הדברים אציין, בהתייחס לבקשת המשיב 2 לעניין חיוב בעירבון, כי סוגיה זו תיבחן לאחר שבקשת רשות הערעור תוגש בפועל, בהתאם לסדרי הדין המקובלים.

המבקש יציין את דבר הארכה בפתח ההליך שיגיש ויצרף החלטתי כנספח.