ע"א 1016/14 עיריית טירה נ. מ ג ע ר מרכז גבייה ממוחשבת בע"מ

בפניי בקשה מטעם המשיבה למחיקת ההליך שבכותרת על הסף מחמת איחור נטען בהגשתו.

1.

פסק הדין נשוא ההליך ניתן ביום 10.12.2013 ולטענת המשיבה למחרת היום, ביום 11.12.2013, נשלח על ידי בא-כוחה עותק שלו באמצעות הפקסימיליה ובדואר אלקטרוני לבא-כוח המערערת. עוד נטען כי בשיחה טלפונית שנערכה בין באי כוח הצדדים במועד הנזכר, ציין בא-כוח המערערת כי כבר עיין בפסק הדין. בהינתן האמור, כך טוענת המשיבה, המועד האחרון להגשת ההליך חלף ביום 26.1.2014, ולמרות זאת הוגש הוא בפועל אך ביום 9.2.2014 מבלי שנתבקשה ארכה להגשתו. לטענתה מדובר בחלק מהתנהלותה הכוללת של המערערת, אשר לא עמדה במועדים שנקבעו גם בבית המשפט קמא.

המערערת מתנגדת לבקשה. לטענתה יש למנות את הימים אשר היו נתונים לה להגשת ההליך למן מועד ההמצאה כדין של פסק הדין לידיה, ביום 25.12.2013. כן טוענת המשיבה כי פסק הדין לא הובא לידיעתה על ידי בא-כוחה הקודם במועד המוקדם למועד ההמצאה האמור; כי לא זכור לבא-כוחה הקודם מתי נשלח למשרדו עותק של פסק הדין על ידי בא-כוח המשיבה ומתי ראה עותק של פסק הדין (טענה שנתמכה בתצהירו); כי למן מועד ההמצאה כדין פעלה כנדרש ופנתה לבא-כוחה הנוכחי על מנת שייצגה בהליך הערעור, וזה הוגש במועדו; וכי נוכח אורכו של פסק הדין ממילא לא ניתן לראות במשלוח בפקסימיליה משום המצאה תקפה. לחלופין מבקשת המערערת כי המועד להגשת הערעור יוארך עד למועד ההגשה בפועל.

2.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 402 סיפה ל תקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד-1984 קובעת כי "ניתנה ההחלטה שלא בפני המערער או המבקש בלי שהוזמן כאמור, יראו כיום מתן ההחלטה את היום שבו הומצא לו העתק ממנה " [ההדגשה הוספה]. בהתאם ככלל יש למנות את הימים הנתונים להגשתו של הליך ערעורי למן המועד בו נערכת המצאה כדין של ההחלטה עליה מבקשים להשיג, ונפסק בהקשר זה כי "כלל ההמצאה כדין הוא, אפוא, הכלל הנוהג והמחייב, ועל פיו חייב בעל דין לכלכל את התנהלותו הדיונית" (ראו בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס , פסקה 6 (13.11.2007) (להלן: עניין זקס )).

המערערת ציינה כי פסק הדין הומצא לידיה כדין על ידי בית המשפט ביום 25.12.2013, וגם המשיבה בבקשתה אינה חולקת על כך (ואכן על פי אתר "נט המשפט" במועד זה הומצא פסק הדין הן לבא-כוחה הקודם של המערערת והן ללשכה המשפטית שלה). אלא שלטענת המשיבה העובדה שבא-כוחה בחר לשלוח עותק של פסק הדין לידי בא-כוח המערערת בפקסימיליה ובדואר אלקטרוני במועד המוקדם ממועד ההמצאה האמור או עיון בא-כוח המערערת בפסק הדין באתר "נט המשפט", יש בהם כדי להקדים את המועד אשר ממנו יש למנות את הימים הנתונים להגשת הערעור.

ואולם טענה זו אינה עולה לטעמי בקנה אחד עם ההלכה הנוהגת ולפיה רק "במצבים חריגים וקיצוניים" בהם מוכח כי "חובת תום הלב הדיונית מחייבת בעל דין לנקיטת צעד דיוני על פי ידיעתו, גם בלא שקיבל המצאה כדין של הפסק" יש למנות את הימים הנתונים להגשת הליך ערעורי על החלטה למן מועד הידיעה עליה, ולא למן מועד ההמצאה כדין (ראו: עניין זקס , פסקה 7. כן ראו רע"א 8467/06

אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (8.7.2010) (להלן: עניין אבו עוקסה ); רע"א 11286/05

זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע''מ , פסקה 14 (8.7.2007)). עוד הודגש בפסיקה כי:

"בהעדר נסיבות ממשיות של חוסר תום לב דיוני מצד בעל הדין היוזם הליך ערעורי, הכלל המחייב הוא כלל "ההמצאה", וראוי לדבוק בו דרך שגרה, לא רק מכיוון שזהו הכלל המחייב על פי תקנה 402 (סיפא) לתקנות סדר הדין, אלא גם מאחר שסטייה ממנו עלולה להביא לשיבוש ממשי בתקינות פעולת המערכות, לערער את האיזונים הפנימיים שביסוד דיני ההמצאה, ולהרבות הליכי סרק ..." (עניין זקס , פסקה 12).

בענייננו לא הרימה המשיבה את הנטל להוכיח כי מתקיימות נסיבות חריגות כאמור. כך למשל לא נטען כי המערערת נקטה בהליכים כלשהם על בסיס פסק הדין כבר במועד בו נודע לבא-כוחה אודותיו או כי בעקבות מצג שיצרה לאחר מועד הידיעה כאמור שינתה המשיבה את מצבה לרעה. בנוסף משך התקופה שבין מועד הידיעה הנטען למועד ההמצאה כדין הינו קצר (ארבעה-עשר ימים) כך שאין לומר כי עמידתה של המערערת על "כלל ההמצאה" עולה כדי חוסר תום לב (ראו עניין אבו עוקסה , פסקה 29).

אשר על כן ומשלא הוכח כי יש לסטות בענייננו מדרך המלך של "כלל ההמצאה", אין מקום למחוק את ההליך אשר הוגש במועדו, והבקשה נדחית אפוא. המשיבה תישא בהוצאות המערערת בסך של 2,500 ש"ח.