ע"א 530/07 מנהל מס שבח מרכז נ. דן ירדני לנגזם

1.

לפני בקשה למחיקת ההליך שבכותרת על הסף מחמת חלוף המועד הקבוע להגשתו. ענינו של ההליך ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בפסק הדין הוחלט לקבל

את עררו של המשיב ונקבע כי הוא זכאי לפטור ממס שבח בהתאם לסעיף 49ז לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן: החוק), בגין מלוא התמורה אותה קיבל עת מכר את חלקו בדירה שהתקבלה בירושה, במסגרת בקשה לפטור לפי סעיף 49ב(5) לחוק. ההחלטה דנן ניתנה ככל הנראה ביום 22.08.06, אולם משלא נמצא בתיק בית המשפט עותק חתום של פסק הדין, חתמו חברי הועדה הנכבדה ביום 10.12.06, לבקשת המערער, בשנית על פסק הדין. הודעת הערעור הוגשה ביום 17.01.07.

2.

המשיב טוען כי הודעת הערעור הוגשה לאחר חלוף המועד להגשתה. לשיטתו, מן

המועד בו נתקבל פסק הדין בפרקליטות , קרי יום 31.08.06, ראה בו המערער פסק דין לכל דבר ועניין ואף פעל על פיו. לשיטתו, אין ליחס משקל לפנייתו של המערער לועדת הערר בבקשה להבהיר כי טרם ניתן פסק דין, כל עוד אינו חתום על ידי שלושת חברי הועדה ומצוין בו מועד הינתנו. לטענתו, כבר ביום 18.10.06, ולאחר שנודע לו כי ביצוע פסק הדין מתעכב משום שהוא חסר חתימות ותאריך, דאג לשלוח למשרדי הפרקליטות עותק חתום של פסק הדין. בהתאם לכך, סבור המשיב, כי מניין הימים להגשת הערעור החל לכל המאוחר במועד זה, ובפנייתו לוועדה ניסה המערער

ליצור יש מאין מועד חדש למתן פסק הדין.

3.

בתגובתו, טוען המערער כי הבקשה נעדרת כל יסוד עובדתי ומשפטי ודינה להידחות. עותק פסק הדין שהגיע לפרקליטות ביום 31.08.06 הגיע כאשר הוא אינו חתום על ידי חברי הועדה ולא מצוין בו התאריך בו ניתן. סמוך לקבלת עותק זה החל המערער לשקול האפשרות להגשת ערעור על פסק הדין. לראיה, הציג המערער תרשומות פנימיות שניהלו אנשי הפרקליטות אודות הכוונה לערער על פסק הדין. במקביל, ובהתאם לדרישותיו של המשיב, נשלחה הוראה לביצוע פסק הדין. בשלב זה טוען המערער, טרם נתגלתה העובדה שעותק פסק הדין חסר את חתימות חברי הועדה והתאריך. בתגובתו צוין עוד, כי נוכח ניסיון שנצטבר בשל תקלות הנובעות מהעובדה שפסקי דין אינם חתומים ומאושרים נוקטת הפרקליטות משנה זהירות בהתייחס לנוסח פסק הדין הנמצא בידיה, ומקום בו לא הומצא לידיה פסק דין מאושר וחתום, פונה היא למזכירות בית המשפט לצורך קבלת עותק כזה. כך עשתה גם בתיק דנן. עקב סגירת התיק במזכירות בית המשפט ושליחתו לארכיב, התארך הטיפול בבקשה, ולבסוף נתגלה כי גם בתיק בית המשפט מצוי עותק של פסק הדין החסר חתימת חברי הועדה וללא תאריך. לכן הוגשה הבקשה להבהרת פסק הדין. ביום 3.12.06 ובעקבות התכתבות עם המשיב, התקבל בידי המערער פסק הדין המלא והחתום שהיה ברשות המשיב. מאותו היום, טוען המערער, פעל ללא שיהוי להגשת הערעור דנן, וזאת חרף העובדה שהמצאה כדין של עותק חתום ומאושר היתה רק ביום 13.12.06.

4.

בתגובתו לתגובת המערער לבקשה טוען המשיב כי התרשומות הפנימיות של הפרקליטות אודות הכוונה לערער אינן בעלות נפקות כשלהי שכן לא נודע למשיב אודותם, ואם יש נפקות כלשהי הרי היא לחובתו של המערער משום שהיא מעידה שהוא ראה בעותק פסק הדין שנתקבל לידיו, פסק דין לכל דבר ועניין.

5.

לאחר עיון בחומר שהובא לפני ובטענות בעלי הדין באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. תקנה 190 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), קובעת כי על פסק דין או החלטה

של בית המשפט להיות חתומה על ידי השופטים שישבו לדין. תקנה 476 לתקנות קובעת חובת המצאת פסק דין החתום כדין. תקנה 12 לתקנות מס שבח מקרקעין (סדרי הדין בפני ועדות ערר), התשכ"ה-1965, מחילה את הוראות התקנות על הדיונים לפני ועדות ערר. עותק פסק הדין שהגיע לידי המערער ביום 31.08.06 לא קיים אחר הדרישות הקבועות בתקנות, ואין, אפוא, לזקוף לחובתו את אי הגשת הערעור במועד זה, בייחוד באין טענה מבוססת לפיה דובר

בפגם טכני ופורמלי תוך שלא היה ספק לגבי חתימת פסק הדין ותאריך נתינתו, או בנסיבות המצמיחות בסיס לטענת השתק או חוסר תום-לב. במצב דברים זה, השאלה שנותרה לבחינה, אפוא, היא, מהו המועד בו קיבל המערער עותק כדין של פסק הדין.

6.

המשיב טוען כאמור, כי ביום 18.10.06, לאור תגובת הפרקליטות למכתב הדרישה לביצוע פסק הדין, לפיה הסיבה לעיכוב בתשלום הינה העדר חתימות על פסק הדין, השיב לפרקליטות בדרישה לפעול על פי פסק הדין תוך שהוא מצרף את העמודים של פסק הדין החתומים על ידי חברי הועדה, ושולח הודעתו לשני מכשירי פקסימיליה בפרקליטות. ביום 15.11.06, טוען עוד המשיב, פנה במכתב נוסף הדומה בתוכנו לקודמיו ובו מוזכר אודות שליחת עמודי פסק הדין החתומים. המערער טוען כי המכתב היחידי שהתקבל לידיו ביום 18.10.06 מטעם המשיב, היה מכתב הדרישה לביצוע פסק הדין. ביום 15.11.06 קיבל

את מכתב התזכורת המוזכר, אולם לא צורפו העמודים החתומים של פסק הדין. במחלוקת זו, שוכנעתי כי יש לקבל את עמדת המערער. אכן, המשיב מציג כראיה לטענותיו אישור שליחת הודעת פקס לשני מספרי פקסימיליה בפרקליטות. אולם אין בכך כדי להוכיח שעותק חתום של פסק הדין אכן הגיע לייעדו. תקנה 497א לתקנות דנה בהמצאת כתבי בי דין בפקסימיליה לעורך הדין המייצג בעל דין בתובענה וקובעת כללים שנועדו להבטיח נכונות המסמך הנשלח ומקוריותו, ובהתקיימם יראו בכתב בי הדין שנשלח בפקסימיליה כאילו הומצא במסירה אישית לנמען ביום המשלוח. כך, נדרש שהשולח יודיע לנמען בטלפון, בתוך 24 שעות משעת המשלוח, כי שלח לו בפקסימיליה את כתב בי-דין וכי יערוך תרשומת על ההודעה הטלפונית, שתכלול את פרטי כתב בי-הדין, זמן השיחה ושמו של האדם שלו נמסרה ההודעה. המשיב לא פעל כאמור, ולכן שליחת עמודי פסק הדין החתומים לא יכולה להיחשב כהמצאה כדין. באין הוכחה של חוסר תום לב או השתק כאמור, אין, למנות את המועד ממועד זה (ראו עוד רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתא בע"מ (לא פורסם, 8.7.07). משעה שפסק הדין החתום נתקבל בידי המערער רק ביום 3.12.06, הוגש ההליך דנן במועד, קל וחומר אם ימנה המועד מעת ההמצאה כדין, שהיתה רק ביום 13.12.06.

6.

הבקשה למחיקה על הסף נדחית אפוא. אין צו להוצאות.