בש"א 8095/13 שלמה קרן נ. בנק אוצר החייל בע''מ

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 17.10.2013.

ברקע להחלטה נשוא ההליך מצויה החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 16.6.2010 בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על הסף מחמת איחור בהגשתה, כמו גם שורה של בקשות לביטול אותה ההחלטה ולעיון חוזר בה, בקשות אשר נדחו כולן. הבקשה האחרונה אותה הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחתה בהחלטה נשוא הליך זה, היא ההחלטה מיום 17.10.2013, בה הפנה בית המשפט את המבקשים להחלטתו מיום 1.7.2013 אשר בגדרה הובהר כי התיק סגור וכי המותב שדן בהליך אינו יכול לשבת כערכאת ערעור על החלטותיו שלו.

ביום 28.11.2013 הגישו המבקשים את הבקשה שבפניי להארכת מועד, בה ציינו כי נודע להם על ההחלטה בעקבות פניה למרכז המידע ביום 17.10.2013 וכי כעבור מספר ימים קיבלוה לידיהם. כן טענו המבקשים כי מחמת שגגה סברו כי נתונים להם 45 ימים להגשת ההליך. היות והמבקשים לא ציינו באיזה מועד נמסרה לידיהם ההחלטה בפועל אפשרתי להם בהחלטה מיום 2.12.2013 להגיש השלמה בעניין, ובהבהרה שהגישו ציינו המבקשים כי הבקשה נמסרה לידיהם עת המבקש 1 הגיע לבית המשפט המחוזי, ביום 28.10.2013, ועל כן ונוכח העובדה שפנו להגשת ההליך עוד ביום 27.11.2013 (והגישו את הבקשה בפועל יום לאחר מכן בשל סירוב לקבלו לרישום), כלל לא איחרו בהגשת ההליך.

המשיב מתנגד לבקשה בהדגישו די בכך שההחלטה היתה בידיעתו של המבקש 1 כבר ביום 17.10.2013. כן טוען המשיב כי מדובר בבקשה "מעושה" אשר תכליתה להשיג על ההחלטה מיום 16.6.2010.

3 .

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי מצאתי כי יש לקבל את ההליך לרישום.

המשיב ייחד חלק ניכר מתגובתו לבקשות ולהחלטות הקודמות שניתנו בעניינם של המבקשים. ואולם טענותיו אלו כולן רלבנטיות למישור סיכויי ההליך, וככאלו יש להן מקום אם נקבע כי אכן חל איחור בהגשתו, אז שומה יהא עלינו לבחון גם את סיכוייו כחלק מן השיקולים הרלבנטיים לעניין.

ואולם, לא שוכנעתי כי במקרה זה אכן חל איחור בהגשתו של ההליך. כידוע ככלל יש למנות את הימים הנתונים להגשתו של הליך ערעורי למן המועד בו נערכת המצאה כדין של ההחלטה עליה מבקשים להשיג (תקנה 402 סיפה לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984) ונפסק בהקשר זה כי "כלל ההמצאה כדין הוא, אפוא, הכלל הנוהג והמחייב, ועל פיו חייב בעל דין לכלכל את התנהלותו הדיונית" (ראו בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס , פסקה 6 (13.11.2007)). אמנם במקרים מסוימים "חובת תום הלב הדיונית מחייבת בעל דין לנקיטת צעד דיוני על פי ידיעתו, גם בלא שקיבל המצאה כדין של הפסק", ואז גובר "חריג הידיעה" על "כלל ההמצאה", אך הודגש בפסיקה כי חריג זה מוחל "במצבים חריגים וקיצוניים" בלבד ( שם , פסקה 7. כן ראו רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (8.7.2010) (להלן: עניין אבו עוקסה )).

במקרה דנן עיון באתר "נט המשפט" מלמד כי אישור המסירה של ההחלטה לידיו של המבקש 1 הינו מיום 5.11.2013. המבקש 1 מצידו טוען כי אמנם ידע על ההחלטה במועד בו ניתנה אך כי קיבל אותה פיזית לידיו לראשונה עת פנה למזכירות בית המשפט המחוזי ביום 28.10.2013, ועל כן יש למנות את הימים להגשת ההליך מאותו המועד.

בנסיבות המתוארות דומה כי אכן יש לראות את מועד ההמצאה של ההחלטה כמועד בו המבקשים קיבלוה לידיהם בפועל מאת מזכירות בית המשפט. עיון בטענות אותן העלה המשיב מלמד כי זה לא הוכיח כי יש מקום לסטות במקרה זה מ"דרך המלך" של "כלל ההמצאה", באשר לא הצביע על קיומן של "נסיבות מיוחדות, העולות כדי חוסר תום לב והשתק בעל דין, המצדיקות סטייה מן הכלל" (רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע''מ , פסקה 14 (8.7.2007)). כך למשל לא הוכח כי המבקשים נקטו בהליכים כלשהם על בסיס ההחלטה כבר במועד בו נודע להם עליה (17.10.2013) או כי בעקבות מצג שיצרו שינה המשיב את מצבו לרעה, ובנוסף משך התקופה שבין מועד הידיעה למועד מסירת ההחלטה לידי

המבקשים הינו קצר (אחד-עשר ימים) כך שאין לומר כי עמידתם של המבקשים על "כלל ההמצאה" עולה כדי חוסר תום לב (ראו עניין אבו עוקסה , פסקה 29).

אשר על כן, המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור חל ביום 27.11.2013, המועד בו נעשה על ידי המבקש 1 ניסיון להגיש את ההליך, ומכאן כי המבקשים פנו להגשתו טרם שחלף המועד לכך, ולמעשה כלל לא נדרשת להם ארכה להגשתו.

יחד עם זאת יובהר כי החלטה זו עניינה בבקשת רשות הערעור ככל שהיא מופנית כלפי ההחלטה מיום 17.10.2013 , כפי שצוין בכתב יד בכותרת בקשת רשות הערעור וכפי שצויין בבקשת הארכה שבפניי, ואין בה בשום פנים להעניק למבקשים ארכה להגשת הליך ערעורי על החלטה כלשהי אחרת שניתנה בעניינם במועד מוקדם יותר.

אין צו להוצאות.

המזכירות תפתח אפוא תיק מתאים בו תתויקנה בקשת רשות הערעור והחלטתי זו.