פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"מ
5017/17 - ב'
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המערער:
משרד הביטחון - אגף שיקום נכים
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשה מיום 10.7.2017 לסילוק על הסף ותשובת המערער מיום
24.7.2017
החלטה
לפניי בקשה מטעם המשיב לסילוק הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו, וזאת על בסיס הטענה כי יש להחיל את "חריג הידיעה" ולמנות את הימים להגשת הערעור למן מועד ידיעתו של המערער על פסק הדין מושא הערעור . בקשת הסילוק הוגשה נוכח דברים אשר צוינו ברישא של כתב הערעור, ולפיהם "... אף שלמערער נודע כי ניתן פסק-דין בעתירה, פסק הדין הומצא לפרקליטות מחוז מרכז אך ביום 14.5.17, ובמועד זה לראשונה עיינו בפסק-הדין גורמי המערער והפרקליטות". המערער מתנגד לבקשת הסילוק.
להלן תמצית השתלשלות האירועים, כפי שהיא עולה מתשובת המערער (הנתמכת בתצהיר): פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ניתן ביום 29.3.2017 (עת"מ 16801-05-15). ביום 9.4.2017 פנתה יועצת משפטית של המערער למנהל המחלקה הרלוונטית בפרקליטות המחוז על מנת לברר האם ניתן פסק דין בהליך. זאת, לאחר שאחד מעובדיו של המערער נחשף לידיעה בתקשורת שעניינה מתן פסק דין ביחס לאדם שנסיבותיו דומות מאד לאלה של המשיב (מבקשת הסילוק עולה כי ידיעה זו פורסמה, ככל הנראה, ביום 8.4.2017). מנהל המחלקה, אשר שהה אותה עת בחופשה בחו"ל, השיב כי אינו יודע האם ניתן פסק דין. מיד לאחר מכן חלה פגרת הפסח, ומנהל המחלקה שב לעבודה רק ביום 18.4.2017. נוכח עומס עבודה ובשים לב לכך שהפרקליטה אשר טיפלה בתיק שהתה בחופשת לידה, עניין פסק הדין נשכח. בעקבות פנייה נוספת מטעם היועצת המשפטית של המערער, פנתה הפרקליטות ביום 11.5.2017 למזכירות בית המשפט המחוזי על מנת לברר האם אכן ניתן פסק דין. בעקבות הפנייה המציאה המזכירות את פסק הדין לידי הפרקליטות ביום 14.5.2017. הערעור דנן הוגש ביום 21.6.2017.
בשים לב להשתלשלות האירועים האמורה ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בענייננו אין מקום להחיל את "חריג הידיעה", כפי טענת המשיב.
כפי שנפסק לא פעם, עצם ידיעתו של בעל דין על אודות החלטה שיפוטית עובר למועד ההמצאה אינה מובילה, מיניה וביה, למסקנה לפיה יש למנות את הימים להגשת ההליך הערעורי למן מועד הידיעה. הכלל בהקשר זה הוא, כי "חריג הידיעה" ייושם רק במקרים יוצאי דופן בהם חובת תום הלב הדיונית מצדיקה זאת (לפירוט ראו למשל, רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (8.7.2007); בע"מ 2699/17 פלוני נ' פלונית , פיסקה 3 והאסמכתאות הנזכרות שם (26.6.2017)).
כאמור לעיל,
במקרה דנן ידיעתו של המערער על פסק הדין מבוססת על פרסום מסוים בתקשורת אליו נחשף אחד מעובדיו. ואולם לא הרי ידיעה כללית ומשוערת על בסיס דיווח תקשורתי כהרי ידיעה מלאה וודאית בדבר עצם מתן פסק דין ובדבר תוכנו. אכן, לשם החלת "חריג הידיעה" על הידיעה להיות "...מוצקת וברורה..." (רע"א 449/04 בן אליעזר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ - סניף עפולה , פיסקה ו(2)(א) (9.12.2004)). ובמילים אחרות, "כדי להחיל את 'כלל הידיעה' כחריג נדיר לכלל 'ההמצאה' של פסק הדין נדרש עוד כי אופי הידיעה של בעל הדין על דבר קיום הפסק יהיה כזה שניתן להשוותו לידיעה ממש, כפי שקיימת בעקבות המצאה כדין" (בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס , פיסקה 9 והאסמכתאות הנזכרות שם (13.11.2007). כן ראו, ע"א 1773/06 אלף נ' קיבוץ איילת השחר , פיסקה 2 (25.4.2006)).
זאת ועוד: משך הזמן אשר חלף בין מועד הידיעה האמורה לבין מועד הפנייה למזכירות בית המשפט לשם בירור העניין הוא כחודש ימים, כשבין לבין חלה פגרת הפסח. כלומר, אין מדובר בפרק זמן ארוך מאד. אף אם המערער יכול היה לפעול במהירות רבה יותר, אין לומר כי המתנתו משך כשלושה שבועות וחצי (לא כולל פגרת הפסח) עד לעריכת פנייה למזכירות בית המשפט לשם בירור העניין, נגועה בחוסר תום ומקימה את אותן נסיבות יוצאות דופן המובילות להחלת "חריג הידיעה".
משהגעתי לכלל מסקנה כי לא חל בענייננו "חריג הידיעה", ממילא יש לחזור לכלל הרגיל ולמנות את הימים להגשת הערעור למן מועד ההמצאה של פסק הדין לידי המערער, קרי - 14.5.2017. אשר על כן, ובשים לב לתיקון שחל לאחרונה ולפיו הוארך פרק הזמן להגשת ערעור בזכות על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים לכדי ארבעים וחמישה ימים ( תקנה 33 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים ( סדרי דין), התשס"א-2000) - יש לקבוע כי הערעור הוגש במועד.
בקשת הסילוק נדחית אפוא. משהבקשה הוגשה על בסיס דברים אשר צוינו בכתב הערעור (כאמור לעיל) ובשים לב גם לזהות הצדדים ולמהות ההליך - לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, ט' באב
התשע"ז (1.8.2017).
גלעד
לובינסקי זיו, שופט
ר
ש ם