בש"פ 5382/13 יורם יהודה נ. וועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין מחוז ת

מונחת לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.3.2013, שבו התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על פסק-דין של בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי-הדין, ונקבע כי הוא יושעה מחברותו בלשכה לתקופה של חמש שנים.

אומר מיד: המבקש סבור כי כלל אינו זקוק להארכת מועד, הואיל ופסק-הדין, לטענתו, מעולם לא הומצא לו כדין. המבקש מדגיש כי רק ביום 10.7.2013 נודע לו באקראי על דבר קיומו של פסק-הדין, ואז פנה לבית המשפט קמא וקיבל לידיו עותק של הפסק. עוד מבהיר המבקש כי לפי אישור המסירה שקיבל לידיו במזכירות בית המשפט קמא, פסק-הדין לא הומצא לעורך-דינו אלא הושארה הודעה שאותה – כך לדבריו של עורך-הדין – הוא כלל לא ראה. על רקע זה אף הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי, להורות למזכירות לשנות את רישומיה בדבר המצאת פסק-הדין.

מעבר לטענות האמורות בקשר לאי-ביצוע המצאה, טוען המבקש כי זמן קצר לפני שניתן פסק-הדין של בית המשפט המחוזי הוא נפל קורבן לאירוע אלים (שבגינו הוגש כתב אישום), ובשל כך שהה באשפוז ואחר-כך בחופשת מחלה. נסיבות אלה, לדעת המבקש, מצדיקות מתן ארכה (ככל שזו דרושה).

המשיבה מצדה טוענת כי הודעה על דבר קיומו של פסק-הדין פורסמה בעיתון וכן ברשומות. עוד היא טוענת כי שוגרה למבקש הודעת דואר אלקטרוני לגבי פסק-הדין. על כן טוענת המשיבה כי המבקש או מי מטעמו יכולים היו לפעול לקבלת עותק מפסק-הדין, וכי אין הצדקה ליתן למבקש הארכת מועד. טענה נוספת בפי המשיבה, והיא כי אין במסמכים הרפואיים שהגיש המבקש כדי להוכיח כנדרש נבצרות מלהגיש הליך ערעורי במועד. בהקשר זה מציינת המשיבה כי במהלך התקופה ביצע המבקש פעולות משפטיות מסוימות.

כאמור לעיל, המבקש פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות למזכירות לתקן את הרישום בדבר המצאת פסק-הדין. בהחלטתי מיום 18.8.2013 קבעתי כי המבקש יגיש הודעת עדכון בעניין זה. ביום 26.8.2013 עדכן המבקש כי טרם ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי.

במצב דברים זה, בחנתי את טענות הצדדים בהליך שלפניי והחלטתי לקבל את הבקשה.

איני קובע כמובן מסמרות לעניין רישומי בית המשפט המחוזי, אולם אני רואה להדגיש כי בתגובתה לבקשה שלפניי המשיבה למעשה אינה טוענת להמצאה כדין, אלה לפרסומים שונים שלאורם, לדעתה, המבקש ידע או יכול היה לדעת על קיומו של פסק-הדין (וממילא יכול היה להקדים ולפעול לקבלתו). עם זאת, לא שוכנעתי כי בענייננו יש לפעול לפי מועד הידיעה, מה גם שהמבקש מצהיר כי כלל לא ידע על פסק-הדין עד לחודש יולי 2014 (ראו והשוו רע"א 11286/05

זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

(8.7.2007); ראו גם רע"א 4577/09

חסון נ' י.ש יגדל - חברה לבנין והשקעות בע"מ

(4.8.2009); עע"ם 9680/10

בלעוס נ' מועצה מקומית מג'אר

(21.2.2011)).

לאור האמור, ובשילוב עם האירוע האלים המתואר בבקשה (שבגינו הוגש כתב אישום נגד התוקף) ואישורי המחלה שצורפו, וכן בשים לב למהותו של ההליך, סבורני כי יש מקום לאפשר את קבלתו של הליך בקשת רשות ערעור לרישום (כמובן בלי להביע כל עמדה לעניין סיכויי ההליך).

המזכירות מתבקשת אפוא לקבל לרישום את בקשת רשות הערעור (ואת הבקשות הנוספות שהוגשו במסגרתה). החלטה זו תתויק בתיק בקשת רשות הערעור.