רע"א 4577/09 רפאל חסון נ. י.ש יגדל - חברה לבנין והשקעות בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט א' ואגו ) בבש"א 3183/09 (ע"א 1001/09) מיום 30.4.2009.

עובדות והליכים קודמים

1.

בין המשיבה לבין המבקשים 1-2 נכרת הסכם שכירות שבמסגרתו הושכרה לאחרונים חנות בעיר אשדוד בה הם מכרו פירות וירקות (להלן בהתאמה: הסכם השכירות ו החנות ). המשיב 3 ערב לקיום התחייבויותיהם של המבקשים 1-2 על פי הסכם השכירות. המשיבה טענה להפרות יסודיות של הסכם השכירות ועל כן ביום 2.4.2006 מסרה למבקשים 1-2 הודעה על ביטול הסכם השכירות ודרשה לפנות את החנות בתוך 14 ימים, דרישה שלטענת המשיבה לא נענתה. לפיכך, הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום באשדוד בה עתרה לפינוי המבקשים 1-2 מהחנות, כמו גם לחיובם ולחיובו של המבקש 3, מכוח ערבותו, בתשלום פיצוי מוסכם בסך של 70$ ליום בגין אי פינוי החנות ממועד הדרישה ועד למועד הגשת התביעה.

2.

ביום 12.11.2008 נתן בית משפט השלום באשדוד את פסק דינו, בו קיבל את תביעתה של המשיבה לפינוי החנות, אך דחה את תביעתה לחיובם של המבקשים בתשלום פיצוי מוסכם עבור כל יום בו החנות לא פונתה עד למועד הגשת התביעה, 8.6.2006, מאחר וקבע כי היה על המשיבה להעניק למבקשים 1 ו-2 תקופה בת מספר חודשים לשם התארגנות, זאת לאור טיב ההתקשרות בין הצדדים. לבסוף, קבע בית משפט השלום כי יש ליתן למשיבה צו לפיצול סעדים, שכן יש לאפשר לה לתבוע את הנזקים שהתגבשו לאחר מועד הגשת התביעה בגין אי פינוי החנות.

ההליכים בפני בית המשפט המחוזי

3.

המבקשים לא השלימו עם פסק דינו של בית משפט השלום ולכן ביום 4.1.2009 הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. המשיבה מצדה הגישה בקשה למחיקת הערעור על הסף בטענה כי הערעור הוגש בחלוף המועד הקבוע בדין וללא שהמבקשים ביקשו כל ארכה מבית המשפט (להלן: בקשת המחיקה ). לטענת המשיבה פסק דינו של בית משפט השלום הומצא למבקשים באמצעות הפקסימיליה בשעות אחר הצהריים של יום 16.11.2008. לטענתה, המועד האחרון בו יכלו המבקשים להגיש את ערעורם על פי תקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) הוא 45 ימים לאחר המצאת פסק דינו של בית משפט השלום, קרי 30.12.2008. לטענת המשיבה, משחלף המועד להגשת הערעור ומשלא ניתנה לכך רשות על ידי בית המשפט מראש, יש להורות על מחיקת הערעור.

בתגובה לטענות אלה השיבו המבקשים כי המצאת פסק הדין ביום 16.11.2008 באמצעות הפקסימיליה לא עמדה בתנאים הקבועים בתקנה 497א לתקנות, ולפיכך לא בוצעה המצאה כדין. לטענת המבקשים נודע להם על קיומו של פסק הדין רק ביום 11.12.2008 ורק ביום 24.12.2008 הומצא להם פסק הדין כדין על ידי מזכירות בית המשפט. לטענת המבקשים יש לספור את מניין 45 הימים כאמור ממועד ההמצאה כדין בלבד, ולפיכך הגשת הערעור על ידם ביום 4.1.2009 בוצעה במועדה. משכך, טענו המבקשים כי יש לדחות את בקשתה של המשיבה למחיקת הערעור.

4.

ביום 30.4.2009 קבע בית המשפט המחוזי כי על פי הראיות שהונחו לפניו פסק דינו של בית משפט השלום הומצא לבא כוח המבקשים באמצעות הפקסימיליה בשעות אחר הצהריים של יום 16.11.2008, ולכן יש לראותו כאילו הומצא ביום 17.11.2008. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשים ידעו על קיומו של פסק הדין ותוכנו כבר במועד זה. מעבר לכך קבע בית המשפט המחוזי כי טענותיהם של המבקשים שלפיהן המצאת פסק הדין באמצעות הפקסימיליה לא בוצעה בהתאם לדרישות הקבועות בתקנות הן טענות טכניות לחלוטין ונועדו למצוא הצדק דחוק לאיחור בהגשת הערעור. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי את מניין 45 הימים האמורים יש למנות החל מיום 17.11.2008 ומשמעות הדבר שהערעור, שהוגש כאמור ביום 4.1.2009, הוגש בחלוף המועד. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי משלא התבקשה ארכה מבית המשפט להגשת הערעור יש להורות על מחיקתו.

מכאן הבקשה שלפניי.

בקשת רשות הערעור

5.

בבקשה שלפניי שבים המבקשים וטוענים כי המצאת פסק הדין ביום 16.11.2008 לא מילאה אחר התנאים הפורמאליים הקבועים בתקנה 497א לתקנות, ולכן אין זו המצאה כדין. לטענתם, יש לספור את מניין הימים החל מהמועד בו בוצעה המצאה כדין באמצעות מזכירות בית המשפט, קרי 24.12.2008, ולפיכך הגשת הערעור על ידם ביום 4.1.2009 נעשתה במועדה.

עוד מוסיפים המבקשים לטעון, כי לאחר שבית המשפט המחוזי החליט למחוק את הערעור הם הגישו בקשה לביטול ההחלטה (להלן: בקשת הביטול ), בנימוק שלפיו מבירור שנערך על ידם עלה כי הערעור הונח במזכירות בית המשפט המחוזי ביום 31.12.2008, אולם השליח הגיע ללא המחאה לתשלום אגרת בית המשפט, ולפיכך הערעור נפתח ביום 4.1.2009 עם תשלום האגרה. לטענתם, יש לראות את יום

31.12.2008 כיום פתיחת ההליך ולא את יום 4.1.2009, שכן סבורים הם כי המועד הקובע הוא מועד הנחת הערעור במזכירות בית המשפט ולא יום תשלום האגרה.

בהמשך לכך טוענים המבקשים כי היה עליהם להגיש את הערעור רק ביום 31.12.2008 ולא ביום 30.12.2008 כפי שטוענים המבקשים, מאחר ופסק הדין הומצא להם רק בשעות אחר הצהריים של ה-16.11.2008 ולפיכך יש לראות את יום ההמצאה כיום ה-17.11.2008.

נוכח הנחת הערעור במזכירות בית המשפט המחוזי ביום 31.12.2008, ונוכח המצאת פסק הדין ביום 17.11.2008, טוענים המבקשים שהערעור הוגש במועדו. המבקשים מדגישים כי במועד הגשת הבקשה שלפניי טרם התקבלה החלטת בית המשפט בבקשת הביטול, אך למרות זאת מבקשים הם רשות לערער כבר עתה.

דיון והכרעה

6.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים הישירים למחלוקת [ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1983)]. הבקשה שלפניי אינה מקיימת את המבחנים האמורים, שכן המבקשים מתמקדים בנסיבות המקרה הספציפי שלהם, שלאורן סבורים הם כי הגשת הערעור בבית המשפט המחוזי בוצעה במועדה, ואין הם טוענים לקיומה של שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה.

7.

גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי קבע כממצא עובדתי על סמך הראיות שהונחו לפניו כי כבר ביום 17.11.2008, ידעו המבקשים על קיומו של פסק הדין. אין מקום להתערב בקביעה עובדתית זו.

גם עיון באישור שדר הפקסימיליה שנשלח מבא כוח המשיבה לבא כוח המבקשים מלמד כי למעשה התקיימו כל דרישותיה המהותיות של תקנה 497א(א) לתקנות שעניינה המצאת כתב בי-דין בפקסימיליה. כפי שציין בית המשפט המחוזי, טענות המבקשים ביחס לתקינות ההמצאה הן טכניות לחלוטין ורחוקות מלשכנע. באופן פרטני יצויין כי מאישור הפקסימיליה, הכולל העתק של המכתב הנלווה שנשלח אל בא כוח המבקשים, עולה בבירור כי מופיעים עליו פרטי כתב בי-הדין, זמן השיחה ושמו של האדם שלו נמסרה ההודעה (תקנה 497א(א)(5) לתקנות). המסקנה היא כי הודעת הפקס הגיעה ליעדה בשלמותה ביום 16.11.2008 בשעה 16:45 או בסמוך לכך, משמע בהתאם לתקנה 497א(א)(1) יראו את פסק הדין כאילו נשלח ביום 17.11.2008, ומכאן שהמועד האחרון להגשת הערעור היה יום 1.1.2009.

8.

הערעור הוגש ביום 4.1.2009, באיחור של שלושה ימים. המבקשים טוענים כי כתב הערעור הונח במזכירות בית המשפט כבר ביום 31.12.2008 וכי יש לראות מועד זה כמועד בו הוגש, על אף שרק ביום 4.1.2009 שולמה האגרה. אין לקבל טענה זו. הגשתו של הליך מחייבת תשלום אגרה. אם האגרה אינה משולמת, אין לקבל את ההליך לרישום (תקנה 2 לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007). ברע"א 4086/01 אלדר צוראל חברה להשקעות נ' אפרתי (לא פורסם, 27.11.2002) נפסק במפורש כי היום בו שולמה האגרה נחשב כיום ההגשה, ומשכך דין טענת המבקשים להידחות.

9.

במאמר מוסגר יצויין, כי גם אם לא התקיימו באופן דווקני כל הוראותיה של תקנה 497א(א) לתקנות, ייתכן כי ניתן יהיה לראות את מועד משלוח הפקסימיליה כמועד בו מתחיל מניין הימים לצורך הגשת ערעור. ככלל, המועד הקובע לצורך מניין הימים הוא מועד "ההמצאה" של פסק הדין. יחד עם זאת, מכוח עיקרון תום הלב הדיוני, ניתן לעיתים לקבוע כי מועד "הידיעה" על פסק הדין הוא המועד הקובע ובעל הדין המנסה להסתמך על כך שפסק הדין לא הומצא לו באופן פורמאלי יהיה מושתק מלטעון כן. ככל שיש בהירות רבה יותר באשר לעצם הידיעה במישור המהותי, כך יינתן לה משקל אף אם לא מולאה הפורמאליות עד תום [אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 714 (מהדורה עשירית, 2009)] . אכן, נפסק כי כאשר הוכח שבעל דין ידע על החלטה של בית משפט, הוא לא יוכל להסתתר מאחורי טענת העדר המצאה [ראו: בר"ם 1299/02 תפנית אורטופדיה בע"מ נ' קופת חולים לאומית (לא פורסם, 27.5.2002); רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן , פ"ד נט(2) 440 (2004)]. המבקשים נאחזים בטענות פורמליסטיות לפגמים מינוריים שלכאורה נפלו באופן משלוח הפקסימיליה, אולם למעשה לא ניתן לחלוק על כך שביום 16.11.2008 בשעות אחר הצהרים שלח בא כוח המשיבה לבא כוח המבקשים את פסק הדין, וכבר במועד זה ידע האחרון על קיומו.

10.

המסקנה מכל האמור היא כי הערעור לא הוגש במועד והמבקשים כלל לא ביקשו בקשה להארכת מועד, לא מראש ולא בדיעבד. משכך, בדין הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת הערעור.

11.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. המבקשים 1-2 ישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ש"ח.