בש"א 2287/11 ד"ר משה וינברג נ. עדי רייסנר

1.

הערעור שבכותרת מופנה כנגד החלטת כב' הרשם שני מיום 3.2.2011, במסגרתה נקבע כי ע"א 9726/10 יימחק מהמרשם מן הטעם שלא ניתנה רשות להגשתו. לפניי בקשת המשיבים להורות על מחיקת הערעור שבכותרת על הסף, בטענה כי הוגש באיחור. המערער מתנגד לבקשה בנימוק כי הערעור הוגש במועדו. על-מנת להבין את גדר המחלוקת בין הצדדים, אעמוד בקצרה על השתלשלות העניינים הרלוונטית לעניין.

2.

כאמור, החלטת כב' הרשם שני נשוא הערעור שבכותרת ניתנה ביום 3.2.2011. מזכירות בית-המשפט המציאה את פסק-הדין למשרד בא-כוח המערער פעמיים: בפעם הראשונה, הומצאה ההחלטה באמצעות מכשיר הפקסימיליה ביום ה' 3.2.2011 . על-אף שמטיעוני בא-כוח המערער עולה בבירור כי ההחלטה התקבלה במשרדו ביום 3.2.2011, הרי מסיבה לא ברורה נרשם בתוכנת ניהול התיקים של בית-המשפט "לא נמסר", קרי- כי ההחלטה לא הגיעה אל יעדה. לפיכך, המציאה מזכירות בית-המשפט את ההחלטה למשרד בא-כוח המערער בשנית ביום ג' 8.2.2011 באמצעות הדואר. הערעור שבכותרת הוגש ביום 22.3.2011 .

3.

לטענת המשיבים, ההליך הוגש באיחור בהתחשב בכך שמזכירות בית-המשפט המציאה באמצעות הפקסימיליה את ההחלטה נשוא הערעור שבכותרת למשרד בא-כוח המערער, כבר ביום 3.2.2011. בהנחה שכך, מניין 45 הימים להגשת ערעור על החלטת הרשם (המהווה "פסק-דין"), הסתיים ביום 20.3.2011. מאחר שהערעור שבכותרת הוגש ביום 22.3.2011 בלא שהתבקשה הארכת מועד, נטען כי דינו להימחק על הסף עקב איחור בהגשתו.

4.

מנגד, לטענת בא-כוח המערער, מסירת ההחלטה ביום 3.2.2011 באמצעות מכשיר הפקסימיליה לא היוותה המצאה כדין מנימוקים אליהם אתייחס להלן, ולפיכך מועד ההמצאה בדואר – 8.2.2011 – הוא המועד ממנו יש להתחיל את מניין 45 הימים להגשת הערעור. בהנחה שכך, הרי המועד האחרון להגשת ההליך היה ביום 25.3.2011 ולפיכך הערעור הוגש במועדו. לחלופין, טען בא-כוח המערער כי אף אם ההמצאה ביום 3.2.2011 באמצעות הפקסימיליה היתה כדין, הרי לפי תקנה 497א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) יש לראות את הפקס כאילו נשלח ביום א' 6.2.2011, ולפיכך אין איחור בהגשת ההליך.

5.

ההכרעה בשאלה האם ההליך שבכותרת הוגש באיחור, תלויה אפוא בשאלת תוקף ההמצאה שבוצעה ביום 3.2.2011 באמצעות הפסקימיליה. כאמור, על-אף שבתוכנת ניהול התיקים של בית-המשפט נרשם כי הפקס לא הגיע אל יעדו, אין חולק כי ההחלטה התקבלה במכשיר הפקסימיליה של משרד בא-כוח המערער ביום משלוח השדר (3.2.2011). טענת בא-כוח המערער בהקשר זה היא כי מזכירות בית-המשפט פיקססה למשרדו עותק לא חתוּם של החלטת הרשם, ולפיכך אין מדובר בהמצאה כדין. אין בידיי לקבל טענה זו. אמת, תקנה 476 לתקנות קובעת כי "המצאתו של כתב-בי-דין היא במסירתו או בהושטתו של עותק או העתק הימנו, לפי הענין, חתומים

כדין , והוא כשאין הוראה אחרת בתקנות אלה" (ההדגשה אינה במקור-ד.כ.ל). לפיכך, עשויה היתה להתעורר השאלה האם תוקף ההמצאה אוּיין, בהתחשב בכך שלפי הנטען עותק ההחלטה שנשלח למשרד בא-כוח המערער באמצעות הפקסימיליה, לא היה חתוּם. במקרה דנן אני סבורה כי שאלה זו אינה דורשת הכרעה. כך הוא הדבר שכן אין חולק כי ביום א' 6.2.2011 שלח בא-כוח המערער הודעה למזכירות בית-משפט זה, במסגרתה הודיע כי בכוונתו לערער על החלטת כב' הרשם מיום 3.2.2011. בכך גילה בא-כוח המערער דעתו לפיה אין הוא רואה מניעה להתבסס על תוכן ההחלטה ששלחה אליו מזכירות בית-המשפט באמצעות הפקסימיליה. בהתחשב בכך, מוש תק בא-כוח המערער מלטעון כעת כנגד תוקף ההמצאה הנדונה, בשל הטענה כי מדובר בעותק לא חתוּם של החלטת הרשם. (ראו: רע"א 4577/09 חסון נ' י.ש. יגדל – חברה לבנין והשקעות בע"מ , פיסקה 9 (לא פורסם, 4.8.2009); והשוו: רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ , פיסקה 34 (לא פורסם, 8.7.2010) שם דובר בנסיבות בהן נשלח עותק לא חתוּם של החלטה שהוצאה מהאינטרנט על-ידי בא-כוח הצד שכנגד , להבדיל ממזכירות בית-המשפט).

6.

הטיעון החלופי שהעלה בא-כוח המערער בנוגע להמצאה מיום 3.2.2011, הוא הטיעון המכריע בעיניי בנסיבות המקרה דנן. טיעון זה מתבסס על הוראת-תקנה 497א(א)(1) לתקנות שזו לשונה:

497א. המצאה לעורך-דין

(א)

בית משפט או עורך-דין (להלן - השולח) רשאי להמציא כתב בי-דין בפקסמיליה לעורך דין המייצג בעל דין (להלן - הנמען), ויראו אותו ככתב בי-דין שהומצא במסירה אישית לנמען ביום המשלוח, ובלבד שנתקיימו בו כל אלה:

(1) כתב בי-הדין נשלח בין השעות 08.30 ו-13.30 בימים א' עד ה' בשבוע, שאינם ימי מנוחה כמשמעותם בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, או ימי מנוחה שנקבעו בחיקוק; כתב בי-דין שנשלח ביום ו', ביום מנוחה או לאחר השעה 13.30, יראו אותו כאילו נשלח ביום החול שלאחריו.

...

(ההדגשה אינה במקור-ד.כ.ל)

תקנה 497א לתקנות נועדה ליצור הסדר המותאם למאפייניה של דרך המצאה באמצעות מכשיר פקסימיליה. לשם כך, מונה תקנה 497א שורת דרישות שיש לקיימן לצורך המצאת כתב-בית-דין לעורך-דין בדרך של משלוח פקס. בין היתר, קובעת תקנה 497א(א) כי על כתב-בית-דין להישלח באמצעות הפקסימיליה בין השעות 08:30 ו- 13:30 בימים א' עד ה' שאינם ימי מנוחה. ס"ק (א) מוסיף וקובע כי כתב-בית-דין שנשלח ביום ו', ביום מנוחה או לאחר השעה 13:30, "יראו אותו כאילו נשלח ביום החול שלאחריו". נראה כי הסדר זה נועד להבטיח כי כתב-בית-דין יישלח למשרדי עורכי-דין באמצעות הפקסימיליה במסגרת זמני העבודה שצוינו בתקנה, ולא בזמנים בהם יתכן כי לא יהיה במשרדים מי שיקבל לידיו את שדר הפקס.

אשר למקרה שלפניי - בדף השער שהפיק שרת הפקסים של מזכירות בית-המשפט ביום 3.2.2011, צוין כי שעת משלוח הפקס למשרד בא-כוח המערער היתה 13:29:15 – קרי, 45 שניות לפני "שעת-הגג" הנקובה בתקנה 497א. מנספח שצירף בא-כוח המערער לתגובתו עולה כי ההחלטה התקבלה במכשיר הפקסימיליה במשרדו באותו היום בשעה 13:42 – קרי, 12 דקות לאחר השעה הנקובה בתקנה 497א. עסקינן, אפוא, בפער של כ- 13 דקות בין שעת המשלוח כפי שצויינה בדף השער שצורף לפקס, לבין שעת הקבלה של הפקס.

בהתאם ללשונה הפשוטה של תקנה 497א(א), השעה הרלוונטית לצורך תחילת מרוץ המועדים להגשת הליך ערעורי, היא לכאורה השעה בה הפקס "נשלח": אם משלוח הפקס בוצע לפני השעה 13:30, הרי הוא נחשב כנשלח באותו היום; ואם משלוח הפקס בוצע לאחר השעה האמורה, הרי הוא ייחשב כאילו נשלח ביום החול שלאחר מכן. תקנה 497א(א) אינה מתייחסת בלשונה המפורשת למצב בו קיים פער זמנים בין שעת משלוח הפקס על-ידי השולח, לבין שעת קבלת הפקס במכשיר הפקסימיליה של הנמען. בהקשר זה יוער כי תקנה 476 לתקנות - שכותרתה "המצאה כיצד?" - קובעת כי באין הוראה אחרת בתקנות, המצאה של כתב-בית-דין היא "במסירתו" או "בהושטתו". לשון אחר; ברגיל, הדגש הוא על מועד הקבלה בפועל של כתב-בית-הדין, ולא על המועד בו נשלח. לכאורה, עשויה להתעורר שאלה פרשנית מהו היחס בין ההסדר הפרטני הקבוע בתקנה 497א - אשר מבוסס לכאורה על מועד משלוח הפקס - לבין ההסדר הכללי הקבוע בתקנה 476 - המבוסס על מועד המסירה בפועל; והאם קיימת דרך פרשנית ליישב ביניהם.

בנסיבות המקרה דנן, באתי למסקנה כי אין הכרח לקבוע מסמרות בשאלות הפרשניות האמורות. ההחלטה נשוא הערעור שבכותרת נשלחה למשרד בא-כוח המערער ביום 3.2.2011 באמצעות שרת הפקסים של מזכירות בית-המשפט. כאמור, שעת המשלוח שצוינה בדף השער שצוּרף לפקס היתה גבולית - 13:29:15 - קרי, 45 שניות בלבד לפני "שעת-הגג" הנקובה בתקנה 497א. בירור עם אחראי המיחשוב בבית-המשפט העלה כי השעה שצוינה בדף השער, היא השעה בה ניסה שרת הפקסים לראשונה לשלוח את ההחלטה למשרד בא-כוח המערער. עם זאת, בהתחשב ברישום הקיים בתוכנת ניהול התיקים לפיו הפקס "לא נמסר", לא ניתן לשלול אפשרות לפיה השדר נשלח בפועל על-ידי שרת הפקסים של מזכירות בית-המשפט לאחר השעה שצוינה בדף השער, הווה אומר - לאחר השעה 13:30. אם אמנם כך אירע, הרי לפי כל גישה פרשנית בנוגע להסדר הקבוע בתקנה 497א לתקנות, יש לראות את הפקס כאילו נשלח ביום החול שלאחר מכן. מאחר שיום 3.2.2011 היה יום חמישי בשבוע, הרי יום החול שלאחר מכן היה יום א' 6.2.2011 - הוא היום בו שלח בא-כוח המערער את הודעתו למזכירות בית-המשפט בדבר כוונתו לערער על ההחלטה נשוא ההליך שבכותרת (ראו בפיסקה 5 לעיל). בהנחה שיש לראות את הפקס כאילו נשלח ביום 6.2.2011, הרי מועד 45 הימים להגשת הערעור הסתיים ביום 23.3.2011. ההליך שבכותרת הוגש קודם לכן - ביום 22.3.2011 - ולפיכך אין איחור בהגשתו.

7.

בהתחשב בכך שקיימת חוסר בהירות לעניין סיבת הרישום בתוכנת ניהול התיקים כי הפקס לא הגיע ליעדו, על-אף שאין חולק כי הפקס התקבל במשרד בא-כוח המערער; בהתחשב בכך ששעת משלוח הפקס על-ידי שרת הפקסים היתה גבולית ביחס להסדר הקבוע בתקנה 497א (הבדל של 45 שניות); ובשים לב לכך שבנסיבותיו הייחודיות של המקרה דנן לא ניתן לשלול אפשרות לפיה הלכה למעשה הפקס נשלח לאחר השעה שצוינה בדף השער שהפיק שרת הפקסים, שאז לפי כל גישה פרשנית יש לראות את המשלוח כאילו בוּצע ביום החול שלאחר מכן בהתאם לאמור בתקנה 497א – לא מצאתי לנכון להורות על מחיקת ההליך שבכותרת בגין איחור בהגשתו. לבסוף אציין כי משלא התבקשה - וממילא לא ניתנה - למשיבים רשות להגיב על תגובת המערער (ראו: תקנה 465 לתקנות), אינני רואה להידרש לתגובה שהוגשה מטעמם, אף שאציין כי לגופם של דברים אין באמור בתגובה כדי לשנות מן המסקנה אליה הגעתי.

8.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, לא ראיתי להורות על מחיקה על הסף של הערעור שבכותרת. זאת, בלא שיהא בכך כדי להביע עמדה בדבר סיכויי ההליך לגופו. בנסיבות העניין, ונוכח חוסר הבהירות עליה עמדתי בדבריי לעיל, לא ראיתי לחייב את המשיבים בהוצאות המערער בהליך שלפניי. הטיפול בערעור שבכותרת יימשך כסדרו.