בש"א 8568/15 איתן אבולפיה נ. אלי קורן אבולפיה

1.ההליך שבכותרת - אשר עניינו ערעור על החלטת כב' הרשם ג' לובינסקי מיום 2.11.2015 ברע"א 5648/15, בה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה בעניין אגרה ועירבון - הוגש ביום 13.12.2015.

על פני הדברים התעוררה שאלה האם ההליך הוגש בתוך פרק הזמן הקבוע בדין וכן קיימת היתה אי בהירות כלפי איזו החלטה מופנה ההליך. משכך נדרש המערער, בהחלטה מיום 6.1.2016, להגיש התייחסותו בעניינים אלו. ההבהרה לה נדרש המערער ההיתה ממוקדת ועניינית אך למרבה הצער מה שהחל כבירור נקודתי התגלגל לשורת בקשות ותגובות. איני רואה לחזור על הדברים, אשר פורטו בין היתר בהחלטותיי מיום 24.2.2016, מיום 6.4.2016 ומיום 19.4.2016.

חשובה לענייננו ההחלטה מיום 6.4.2016 בה התבקש בא-כוח המערער להבהיר האם ההחלטה מיום 2.11.2015 הגיעה למשרדו בפועל ביום 3.11.2015; מדוע אין מקום למנות את הימים להגשת הערעור למן מועד הידיעה; ומדוע משנמחק ההליך בהחלטה מיום 18.11.2015, לא היה מקום להפנות את הערעור כלפי אותה החלטה.

בתצהיר אשר הוגש ביום 5.5.2016 ציין בא-כוח המערער כי לא קיבל את ההחלטה מיום 2.11.2015 באמצעות הפקסימיליה, וכי היא הומצאה לו לראשונה ביום 22.11.2015 בדואר. כן ציין הוא כי הוא עומד על הערעור על אותה החלטה (ולא על ההחלטה המאוחרת בזמן, המוחקת את ההליך), ועוד נטען (נראה כי בהתייחס לשאלת החלתו של חריג הידיעה) - "היעלה על הדעת שאוכל להגיש ערעור על החלטה, מבלי שאני ער לנימוקיה??".

המשיבים 1-3 הגישו תגובה מטעמם לתצהיר. המשיבים 4 ו-5 לא הגישו תגובה מטעמם, והגיעה העת ליתן החלטה, על יסוד החומר שבפניי והטיעונים שהגישו הצדדים.

2.לאחר שעיינתי בכל החומר שבפניי ושקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות הקונקרטיות דנן יש למנות את הימים להגשת ההליך הערעורי למן מועד הידיעה, ולפיכך ההליך הוגש באיחור ויש להורות על מחיקתו.

מכתבי הטענות שבפניי עולה התמונה הבאה: ההחלטה עליה מעונין המערער להשיג ניתנה ביום 2.11.2015. אין חולק כי למחרת היום התקשרה נציגת מזכירות בית המשפט לבא-כוח המערער על מנת לאשר שההחלטה, אותה העבירה למשרדו באמצעות הפקסימיליה, הגיעה ליעדה. כן מסרה נציגת המזכירות לבא-כוח המערער את תוצאת ההחלטה. בא-כוח המערער מסר לה שאינו במשרדו ולכן אינו יכול ליתן אישורו לכך שההחלטה הגיעה למשרדו.

ואולם, מששב בא-כוח המערער למשרדו מצופה היה שיבדוק האם ההחלטה אכן הגיעה למשרדו, ומשהסתבר לו שלא (כך לטענתו) יכול היה לפנות למזכירות בית המשפט בבקשה שתשלח אליו את ההחלטה בשנית, או לעיין בה באתר האינטרנט של הרשות השופטת בו פורסמה עם הינתנה. בא-כוח המערער לא עשה כן, ולמעשה ישב "בחיבוק ידיים" והמתין לכך שההחלטה תגיע לידיו בדואר. כך המתין לא פחות מתשעה-עשר ימים

ורק אז החל לטענתו להיספר מניין הימים להגשת הערעור.

אעיר כי המשיבים 1-3 ציינו כי ההחלטה נשלחה גם על ידי בא-כוחם לבא-כוח המערער באמצעות הפקסימיליה ביום 2.11.2015 אך כי נסיונם לאשר שזו הגיעה למשרדו לא צלח. בכל כתבי הטענות שהגיש המערער אין התייחסות לטענה זו, אולם מכל מקום, וגם אם אתעלם מכך, נראה בעיני כי משיוּדע בא-כוח המערער טלפונית בידי מזכירות בית המשפט כי ניתנה החלטה בעניינו וכי זו הועברה למשרדו באמצעות הפקסימיליה, היה עליו לפעול לקבלתה בפועל או לעיין בה באתר האינטרנט, ולא לשבת באפס מעש ולהמתין.

3.בפסיקה נקבע לעניין החלת כלל הידיעה (המכונה גם "חריג הידיעה") כך:

כלל " הידיעה " על מתן פסק דין שניתן בהעדר הצדדים לא נועד לתפוס את מקומו של כלל ה"המצאה" המעוגן בדין. כלל "הידיעה" איננו אלא אחת ההשתקפויות של חובת תום הלב הדיונית המוטלת על כל בעל דין באשר הוא, המחייבת כל מי שמעורב בהליך משפטי לנהוג בדרך הוגנת כלפי יריבו, וכלפי מערכת השיפוט שבמסגרתה נדון עניינו. כלל "הידיעה" אין פירושו אלא, כי מקום שבו יודע בעל דין ידוע היטב על קיום פסק דין בעניינו, ואף יודע, או יכול לדעת בבירור את תוכנו, והוא משתהה השתהות בלתי סבירה, ארוכה וממושכת בייזום הליך ערעורי, תוך ניצול ביודעין של תקלה שארעה בהמצאה כדין של פסק הדין, כי אז יתכן בנסיבות מסוימות כי חובת תום הלב הדיוני תפעל כחסם וכמניעות לייזום הליך ערעורי עם חלוף תקופה ארוכה מאז ידע בעל הדין בפועל על פסק הדין" (בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס , פסקה 7 (13.11.2007) (להלן: עניין קלניגר ). להחלתו של חריג הידיעה ראו גם בש"א 8098/15 אברהם כהן ושות' נ' עו"ד מיכה צמיר, בתוקף תפקידו ככונס נכסים , פסקה 5 (13.4.2016) והאסמכתאות המובאות שם (להלן: עניין כהן )).

לטעמי הנסיבות אשר הוצגו בפניי מגבשות נסיבות חריגות המצדיקות לסטות מ"כלל ההמצאה" ולהחיל את "חריג הידיעה". כפי שתואר לעיל ההחלטה עליה נסב הערעור נשלחה לבא-כוח המערער באמצעות הפקסימיליה בידי מזכירות בית המשפט. ההמצאה בדרך זו לא הושלמה כיוון שבא-כוח המערער לא שהה במשרדו ולא היה באפשרותו (או באפשרות מאן דהוא אחר, שכן לפי הנטען לא היה איש במשרד) לאשר את הגעת ההחלטה כאמור. כלומר בא-כוח המערער ידע כי ניתנה החלטה בבקשה שהגיש המערער, וזאת לא מכוח שמועה או פניה עלומה, אלא בדרך של קבלת הודעה טלפונית ממזכירות בית המשפט העליון, ובתצהיר מיום 5.5.2016 אף ציין בא-כוח המערער כי נציגת המזכירות מסרה לו את תוצאת ההחלטה. בפסיקה הודגש כי "ככל שיש בהירות רבה יותר באשר לעצם הידיעה במישור המהותי, כך יינתן לה משקל אף אם לא מולאה הפורמאליות עד תום" (רע"א 4577/09 חסון נ' י.ש יגדל - חברה לבנין והשקעות בע"מ , פסקה 9 (4.8.2009)). בענייננו קיימת בהירות לגבי הידיעה על ההחלטה, עליה כאמור הוּדע לבא-כוח המערער ממזכירות בית המשפט העליון, ובנסיבות המתוארות מצופה היה כי בא-כוח המערער יבדוק בהזדמנות הראשונה האפשרית האם ההחלטה אכן הגיעה באמצעות הפקסימיליה, ואם לא - יפעל לקבלתה ממזכירות בית המשפט או לעיון בה (למשל באתר האינטרנט). הנה כי כן, גם אם ביום 3.11.2015 נימוקי ההחלטה טרם היו בידיו של בא-כוח המערער, די בנסיבות הקונקרטיות המתוארות בכך שהיתה לו "יכולת סבירה" להגשים ידיעה מלאה של מלוא תוכן ההחלטה (ראו: עניין קלינגר , פסקה 9; בש"א 4359/11 מחלוף נ' מיטרני , פסקה 4 (5.7.2011)). המתנה פרק זמן של כעשרים ימים - פרק זמן הזהה לפרק הזמן הנתון להגשת ערעור על אותה ההחלטה - אינה סבירה לטעמי.

עוד אציין בהקשר זה כי עת נבחנת סבירות התנהלותו של בעל דין וסבירות פרק זמן בו לא הוגש על ידו הליך ערעורי חרף ידיעתו על ההחלטה עליה מעוניין הוא להשיג, יש ליתן משקל למהות ההליך ולמהותה של ההחלטה (ראו: עניין כהן , פסקה 5; בש"א 693/15 פלונית נ' פלוני , פסקה 2 (11.1.2016)). בענייננו ביקש כאמור המערער להשיג על החלטה בבקשה לעיון חוזר בבקשה הנוגעת לאגרה ולעירבון ברע"א 5648/15. המדובר בהליך אשר הוגש ביום 19.8.2015 וההחלטה מיום 2.11.2015 היתה ההחלטה השישית שניתנה בנוגע לאגרה ולעירבון. דהיינו משך כחודשיים וחצי ההליך טרם "הותנע" והסוגיה המקדמית ביותר של האגרה והעירבון לא הסתיימה. נסיבות אלו מחזקות בעיני את המחויבות שהיתה למערער לברר את נימוקי ההחלטה שניתנה בבקשה לעיון חוזר, לאחר שמזכירות בית המשפט הודיעה לבא-כוחו שניתנה החלטה בעניינו וכי הבקשה נדחתה, כך שאם אינו משלים עימה יוכל להשיג עליה בהקדם. השתהותו בנסיבות אלו היא לטעמי בבחינת "השתהות בלתי סבירה".

מטעמים אלו הגעתי למסקנה כי הערעור שבכותרת הוגש באיחור, וכי יש להורות על מחיקתו.

נוכח מסקנה זו מתייתר הצורך להכריע בטענת המבקש לפיה הגם שההליך נמחק בהחלטה מיום 18.11.2015 היה מקום להפנות את ההליך הערעורי כלפי ההחלטה מיום 2.11.2015. בסוגיה זו פנים לכאן ולכאן (השוו: רע"א 121/12 פלקסר נ' בנק אוצר החייל בע''מ , פסקה 7 (4.6.2012); בש"א 3658/15 כוכבי נ' עו"ד יואב שרון

(21.6.2015)), אך הדיון בה כאמור אינו נדרש בענייננו.

4.סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל הערעור נמחק.

לפנים משורת הדין ובהתחשב בכך שהמערער נתון בהליכי פשיטת רגל, לא ייעשה צו להוצאות.