רע"א 10331/08 ריפעי עבדאללה יעקב גמגום נ. מנהל מקרקעי ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים זילברטל, ענבר ושטרנברג-אליעז) מיום 8.9.08 בע"א 2258/08, בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (סגן הנשיא שמעוני) מיום 13.11.07 בת"א 15419/00. במסגרת בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, המוסבת כפי הנראה (טיבה הפרוצדורלי של הבקשה לא הוברר כדבעי) על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט זילברטל) מיום 24.11.08 בבש"א 4622/08 ובש"א 4546/08, במסגרת ע"א 2496/08, אף הוא ערעור על פסק הדין בת"א 15419/00.

ב.

שרשרת ההליכים המסועפת בתיק פורטה בהכרעתו המפורטת של השופט זילברטל מיום 24.11.08, וראשיתה בתובענה שהגיש המשיב לסילוק ידם של המבקשים ושניים נוספים, עאדל ונאג'ח מסלמאני, ממקרקעין שבשכונת נווה יעקב בירושלים. התביעה התקבלה, תוך שנקבע כי המשיב הוכיח זכות במקרקעין (שנרכשה בהפקעה), ולא כן המבקשים. ערעור על פסק הדין נדחה, הואיל ולא הוגשו עיקרי טיעון מטעם המבקשים, ונוכח טענת המשיב – שהוכחה לכאורה, ולא נטען כנגדה על ידי המבקשים – כי הערעור הוגש באיחור, ולא נתבקשה הארכת מועד.

ג.

פסק הדין שלערעור ניתן כאמור ביום 8.9.08, ואילו בקשת רשות הערעור מוגשת רק כעת (12.12.08). ביני לביני ביקשו עאדל ונאג'ח מסלמאני בבית המשפט המחוזי הארכת מועד להגשת ערעור (בש"א 4381/08), ויחד עמה הגישו כתב ערעור, אשר נפתח כתיק ערעור נוסף (ע"א 2486/08). בבקשת רשות הערעור הנוכחית נטען, כי ע"א 2258/08 לא הוגש באיחור, הואיל ופסק הדין של בית משפט השלום מעולם לא הומצא למבקשים כדין, ובהתבסס על טיעון בדבר פרשנות ההלכה לפיה נדרשת המצאה של פסק הדין, ולא די בידיעה של בעלי הדין על קיומו.

ד.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה להרשות ערעור, ומאליה נשמטת הבקשה לעיכוב ביצוע. בראש ובראשונה, הבקשה תחומה למחלוקת הצדדים, ואינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה שבגינה עשויה להישקל רשות ערעור "בגלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

ה.

זאת ועוד, כמוסבר בהחלטתו הנזכרת של השופט זילברטל, שרשרת קשיים עומדת בפני קבלת טיעון המבקשים בדבר האיחור בהגשת הערעור, ובין השאר העובדה שלא נטען דבר בנדון בעת שמיעת הערעור הקודם, והימנעות המשיבים מהגשת עיקרי טיעון כל עיקר באותו הליך (חילופי הייצוג התדירים של המבקשים אינם יכולים "לכפר" על כך). כמו כן, הובאו ראיות של ממש, כמפורט על ידי השופט זילברטל, לפיהן פסק הדין אכן הומצא כדת וכדין.

ו.

אוסיף, כי אף לשיטת המצדדים בהמצאה ולא בידיעה, אין בית המשפט יכול לעצום עיניו אל מול ידיעה מובהקת באין חולק. כך למשל, גם ברע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע''מ (לא פורסם, 8.7.07), עליו משליכים המבקשים יהבם, קבע הרשם השופט מרזל כי:

"יש ויהיה מקום לקבוע כי בעל דין שידע על ההליך וההחלטה וטוען כי מניין הימים החל רק בעת ההמצאה יחשב כפועל שלא בתום לב, ואשר על כן יראו את מועד הידיעה שלו כמועד ממנו ימנה מניין הימים... המשותף למקרים אלו הוא התנהגות לא ראויה של בעל הדין הטוען לפגם בהמצאה, העולה כדי השתק או חוסר תום לב. 'הטוען לצדק צריך שינהג בדרכי הצדק'... מועד הידיעה יחשב במצבים חריגים אלו כמועד הרלבנטי למניין הימים, ובלבד שמדובר בידיעה מלאה וברורה של פסק הדין או ההחלטה נשוא ההליך" (פסקה 13, תוך הפניה לרע"א 7724/04 גולקו נ' בנק דיסקונט בע"מ (לא פורסם, 4.11.04), וראו בעניין זמיר עוד אסמכתאות רבות).

ואף באותו עניין נקבע, באחד התיקים שנדונו בו, כי ידיעת בעל הדין משתיקתו מטענת פגם בהמצאה. עמדתי שלי, כפי שהבעתיה בפרשות שונות, היא כי:

"כאשר ישנה בהירות ראויה באשר להמצאה בפועל, אין להלום הסתתרות מאחורי אי ההמצאה הפורמלית. כלל הידיעה עשוי לגבור במקרים כאלה על נושא ההמצאה הפורמלית, משנוצר מעין השתק... במה דברים אמורים, כאשר הידיעה היא מוצקת וברורה, ותנאי הוא שכזאת תהא הידיעה, לא פחות" (רע"א 449/08 בן אליעזר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 9.12.04); בע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני , פ"ד נט(3) 132, 140­141; עניין גולקו ).

ומכאן דומה, כי אין לקבל את עמדת המבקשים באשר לאיחור בהגשת ערעורם, אף במישור המשפטי המובהק.

ז.

עוד אציין, כי לא ניתן הסבר של ממש לעיכוב בהגשת הבקשות דנא: בקשת רשות הערעור מוסבת על פסק דין שניתן לפני כשלושה חודשים (אף השופט זילברטל ציין בהחלטתו כי חלף המועד להגשת ערעור); בבקשה נטען, כי ההחלטה מיום 8.9.08 מעולם לא הומצאה כדין – אלא שהיתה לכאורה בפני המבקשים לכל המאוחר בעת הגשת בש"א 4622/08 (שנדונה כאמור על ידי השופט זילברטל) ביום 5.11.08, ועל כך לא יתכן חולק (וראו עניין זמיר , פסקאות 14 ו-17, לגבי " מצבים בהם בעל דין טוען כי יש למנות את המועד מעת ההמצאה של פסק הדין לידיו, שעה שהוא עצמו נקט פעולות והליכים כבר מעת שידע על פסק הדין "). גם הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה רק ביום 12.12.08, אף שהשופט זילברטל נתן החלטתו ביום 24.11.08 (צוים ארעיים היו בתוקף עד יום 7.12.08). על פינוי אפשרי של המקרקעין ידוע למבקשים מזה למעלה משנה, נוכח פסק דינו של בית משפט השלום, ואכן עולה לכאורה (כפי שכתב השופט זילברטל) חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט. סיכומו של דבר, אין בידי להיעתר לבקשות.