רע"א 7114/12 סמיר ג'מגום נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.

המשיב הגיש תביעה לבית משפט השלום בירושלים לסילוק ידם של הורי המבקש מהמקרקעין נושא ההליך (להלן: הנכס ) . בית המשפט קיבל את התובענה ביום 13.11.2007 (להלן: פסק הדין הראשון ) . ערעורם של הורי המבקש נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי, וכך גם בקשת רשות ערעור שהגישו לבית משפט זה (רע"א 10331/08 גמגום נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 16.12.2008)). על סמך פסק הדין הראשון, החל המשיב בהליכי הוצאה לפועל נגד הורי המבקש. באותו שלב, הגיש המבקש – המתגורר בנכס – תביעה לבית משפט השלום למתן פסק דין הצהרתי שלפיו פסק הדין הראשון אינו בר-אכיפה כלפיו. תובענה זו נמחקה מחמת חוסר מעש. ביום 2.4.2012 הוגשה תביעה חדשה לבית משפט השלום בירושלים, ובצידה בקשה למתן צו מניעה זמני שימנע מהמשיב לפנות את המבקש מהנכס עד להכרעה בהליך העיקרי.

2.

בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ש' ליבוביץ ) דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני, בקובעו כי סיכויי התובענה קלושים, ומאזן הנוחות אינו נוטה בהכרח לטובתו. עוד נקבע כי יש יסוד לטענת המשיב שלפיה המבקש מנצל לרעה את ההליך השיפוטי. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד ) נעתר באופן חלקי לבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש. בהחלטתו מיום 5.8.2012, סמך בית המשפט המחוזי את ידיו על קביעותיו של בית משפט השלום לעניין סיכויי התביעה, אך קבע כי נוכח העובדה שהמבקש מתגורר בנכס מאז שנת 1998, והמשיב אינו ממהר ליישם את פסק הדין שניתנו, יש מקום ליתן צו מניעה זמני. עם זאת, על רקע חולשת טענותיו של המבקש, השיהוי הניכר בהגשת ההליך והתנהלותו הכוללת, הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו המניעה בתנאים הבאים:

"א.

המבקש יעמיד שני ערבים צד ג' בעלי הכנסה מוכחת שכל אחד מהם ימציא ערבות בסכום של 20,000 ש"ח, בתנאים הקבועים בתקנות.

ב.

המשיב יפקיד עירבון בסכום של 200,000 ש"ח במזומן, או יפקיד ערבות בנקאית בלתי מוגבלת בזמן בסכום דומה."

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי התנאים שקבע בית המשפט המחוזי למתן צו המניעה הזמני הם מופרזים ואף אינם עומדים בהוראות תקנות סדר הדין אזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) . לדבריו, תקנה 364(ג) לתקנות קובעת כי "סכום העירבון לא יעלה על 50,000 שקלים חדשים" וכי חריגה מסכום זה היא רק בנסיבות שבהן "הדבר מוצדק מטעמים מיוחדים שיירשמו". לגופם של דברים, נטען כי מדובר בסכום מופרז בנסיבותיו האישיות הקשות של המבקש.

4.

דין הבקשה להידחות. ברי כי הבקשה שלפניי אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). יתר על כן, מדובר בבקשה לסעד זמני. הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט מקרים חריגים, ובפרט, כשמדובר בגלגול שלישי (רע"א 7119/10 דכוור נ' בנק ירושלים בע "מ (לא פורסם, 5.10.2010)). בענייננו, בית המשפט המחוזי הלך כברת דרך לקראת המבקש, ועל אף שסמך את ידיו על קביעותיו של בית משפט השלום בדבר סיכוייה הנמוכים לכאורה של התביעה ועל התנהלותו הדיונית הלקויה, ניאות ליתן צו מניעה זמני בכפוף לתנאים מסוימים שבהם לא מצאתי להתערב. אמנם, תקנה 364 לתקנות קובעת כי סכום העירבון לא יעלה על 50,000 ש"ח אלא "מטעמים מיוחדים שיירשמו", אך אין בדין הגבלה על גובה הערובה שניתן לקבוע (על ההבחנה בין השניים ראו: רע"א 9308/08 אלול נ' רביב (לא פורסם, 21.4.2009)). הנחתנו היא כי מתוך סכום ההפקדה (או הערבות הבנקאית) שנדרש המבקש להפקיד כתנאי לקבלת הצו הזמני, 50,000 ש"ח בלבד ישמשו כעירבון ואילו היתרה תשמש כערבות (כהגדרתה בתקנה 364(א) לתקנות).

הבקשה נדחית, וממילא נדחית הבקשה לסעד זמני שנלוותה לה.

משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12071140_M05.doc

יב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il