רע"א 7119/10 נבילה דכוור נ. בנק ירושלים בע"מ

1.

מונחת בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' ס' הנשיאה ש' וסרקרוג ) לפיה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ז' סאלח ), בגדרה נדחתה בקשתה למתן צו זמני לפיו יימנע המשיב 1 מלנקוט הליכים לפינויה מדירתה בכפר פטוסה. במקביל, הגישה המבקשת בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד עד להחלטה בבקשה למתן רשות ערעור. בשל מהות העניין ודחיפות הבקשה, החלטתי לדון בבקשה העיקרית.

המבקשת הגישה בבית משפט השלום בעכו המרצת פתיחה במסגרתה נתבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי לפיו המשיב 1 – הוא בנק ירושלים

– אינו רשאי לנקוט הליכים למימוש המשכנתא בתיק הוצאה לפועל שנפתח נגדה. בד בבד הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני. טענה המרכזית של המבקשת הינה כי נפלו פגמים שונים במשכנתא. למשל, כי בבעלותה רק 1/12 משטח הדירה, כך שלבנק אין כל זכות לפנותה, כל עוד לא פורק השיתוף בנכס. עוד נטען, כי לבית אין היתר בנייה, כך שלא סביר ששטר המשכנתא מתייחס לנכס האמור. לבסוף הודגש כי החוב בגינו נרשם המשכון הינו מופרז ביחס לחוב האמיתי.

בית משפט השלום בעכו החליט, כאמור, לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני בשל הנימוקים הבאים. המבקשת ובעלה לא עמדו בהחזרי הלוואת המשכנתא ;

תיק ההוצאה לפועל נפתח עוד בשנת 1993 ומכאן שהטענה כי נפל פגם בשטר המשכון הועלתה בשיהוי ניכר של כ – 13 שנה ; המבקשת לא הוכיחה זכות לכאורה בכל הנוגע לפגם ברישום שטר המשכנתא ;

הטענות בדבר גובה החוב ראוי שיתבררו בפני ראש ההוצאה לפועל ; הפנוי כבר הושלם בתאריך 25/8/10, כך שהסעד בפועל הינו צו עשה לאפשר למבקשת לחזור למקום מגוריה. בית המשפט המחוזי בחיפה שדן בבקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה האמורה קבע שלא נפלה כל טעות בהחלטת בית משפט השלום. עוד ציין בית משפט המחוזי בהחלטתו כי הוא העניק למבקשת הזדמנות להפקיד סך של 65,000 ₪ על מנת לנסות להגיע להסדר בין הצדדים, אולם הסכום לא הופקד. אחרון, הודגש כי יש לשים גבול לאורך הרוח שנושה צריך לגלות כלפי חייב, לאחר שניסיונות קודמים להגיע להסדר לא צלחו. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי.

בבקשה הנידונה הדגישה המבקשת את העוול שייגרם לה ולמשפחתה בהותרתם ללא קורת גג. לטענתה, טעה בית משפט קמא שקבע כי הפינוי הושלם, שעה שלא נשמעו עדים בעניין ובפועל הפינוי רק החל וניתנו לה מפתחות לדירה בכפוף לתנאי תשלום מסוימים. לשיטתה שיהוי של 13 שנה בהעלאת הטענה אינו צריך לפעול נגדה הואיל ומעולם לא ננקטו נגדה הליכי פינוי. בנוסף טענה המבקשת כי היא מעוניינת להגיע להסדר עם הבנק, אך זאת לאחר שיתברר היקף החוב האמיתי.

2.

בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. כאן עסקינן בבקשה

בגלגול שלישי, לאחר שהעניין נדון והוכרע על ידי שתי ערכאות. כלל מושרש הוא כי בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת לגופה אך במקרים המעלים שאלה משפטית או ציבורית חשובה החורגת מעניינם של שני הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123). יתרה מזו, מדובר בבקשה לסעד זמני. קיים יחס גומלין בין רוחב שיקול הדעת שמוענק לערכאה הדיונית בבקשה למתן סעד זמני לבין צמצום שיקול הדעת שמוענק לערכאת הערעור בעניין שכזה. הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט מקרים חריגים, ובפרט, כשמדובר בגלגול שלישי (ראו רע"א 9444/06 ש.א ידיד לוי בע"מ נ' בנק איגוד לשיראל בע"מ ואח' (15.11.06); רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (15.11.98)). המבקשת לא עמדה בנטל האמור ולא הצביעה על כל נימוק משפטי המצדיק מתן רשות ערעור. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

לא זו אף זו. עיינתי בהחלטות של בית משפט השלום בעכו, בית המשפט המחוזי בחיפה ובחומר שהוגש על ידי המבקשת. נחה דעתי כי לא נפלה כל טעות בהחלטות האמורות. הערכאות הקודמות שקלו את השיקולים הראויים להישקל בכגון דא ונימקו את החלטתם באופן ברור ומשכנע. אין להקל ראש בהליכי פינוי וניתן להבין את מצוקת המבקשת. ברם, בחינת עילת התביעה בתיק זה לצד השקולים הרלוונטיים הנוספים בבקשה למתן סעד זמני מבססת היטב את המסקנה כי דין הבקשה להדחות.

3.

הבקשה נדחית. בהעדר תגובה אין צו להוצאות.