בע"מ 1030/16 פלוני נ. פלוני

1.המבקשות הן חברות, אשר משיב 2 היה בעל מניות בהן בעת שמשיבה 1 – בת זוגו – הגישה נגדו תביעה לאיזון משאבים בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, בעקבות קרע ביחסיהם. בשלב מסוים הורה בית המשפט לענייני משפחה על מתן סעד זמני לטובת משיבה 1, בדמות מינוי משקיף למבקשות ולמשיבה 3 (תמ"ש 7441-08-13, כב' השופטת א' נוס ). זאת, בכדי למנוע מצב שבו משיבה 1 לא תוכל לממש את זכויותיה בהתאם לתביעה שהוגשה. בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשות על החלטה זו בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד נדחתה (רמ"ש 8256-01-16, כב' השופטת ו' פלאוט ). מכאן הבקשה דנן.

במוקד הבקשה הטענה כי ערכאות קמא הניחו, כתשתית להחלטתן, שהופר צו עיקול זמני שהוטל על כספי משיב 2 המוחזקים בידי המבקשות, בעוד שלאמיתו של דבר – לא עמד בתוקף כל צו שכזה, שכן לא התקיימו הוראות הדין העוסקות בעיקול זמני של נכסי נתבע המוחזקים על ידי גורם שלישי. בהעדר תשתית זו, כך נטען, אין כל הצדקה למנות להן משקיף. מנגד סומכת משיבה 1 ידיה על החלטותיהן של ערכאות קמא.

2.מעיון בהחלטותיהן של ערכאות קמא עולה כי מתן הסעד הזמני לא התבסס על שאלת קיומו של צו עיקול זמני, שעניינו כספים של משיב 2 המוחזקים בידי המבקשות. ראשית ועיקר, נקבע כי במצב הנוכחי קיים קשר בין יכולתה של משיבה 1 לממש את מלוא זכויותיה ובין מצבן הכלכלי של המבקשות, וכי מינוי המשקיף נחוץ כדי להבטיח יכולת זאת, כפי שעולה מהשתלשלות העניינים הקונקרטית. מדובר בממצא עובדתי מובהק הנוגע לסעד זמני, שלא בנקל תתערב בו ערכאת ערעור בגלגול שני, ועל אחת כמה וכמה בגלגול שלישי (ראו למשל רע"א 7119/10 נבילה דכוור נ' בנק ירושלים בע"מ , פסקה 2 (5.10.2010)). שנית, ומעבר לנדרש, המבקשות משליכות יהבן, כאמור, על השאלה האם עמד – או לא עמד – בתוקף צו לעיקול זמני על כספים של משיב 2 שהוחזקו על ידי גורם שלישי – המבקשות . ברם, הנמקותיהן של ערכאות קמא התבססו על פעולותיו של משיב 2 בניגוד לצו עיקול אחר שניתן על נכסים שהוחזקו על ידו , ובפרט – מניותיו במבקשות. שאלת הטלתו של עיקול על נכס המוחזק בידי גורם שלישי לא נדרשה אפוא לשם ההכרעה. אף לגופם של דברים לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתן של ערכאות קמא, לפיהן בנסיבות המקרה יש הצדקה למתן הסעד בכדי לאפשר למשיבה 1 לממש את זכויותיה.

3.הבקשה נדחית. ממילא נדחית בקשת עיכוב הביצוע. כן לא מצאתי מקום לתת למבקשות להשיב לתגובת משיבה 1. המבקשות תשאנה בהוצאות משיבה 1 בסך של 7,500 ש"ח.